ביקור הורים- בארץ ובחו"ל

[פרפרי אהבה]

ביקור הורים- בארץ ובחו"ל

בקבוצה שאני חברה בה שיש גם נשים שגרות בחו"ל וגם נשים שגרות בארץ היה דיון מעניין שחשבתי להביא לפה:

האם תעדיפו שההורים/חמים-ות יבואו לבקר פעם בשנה למשך תקופה מרוכזת (כמו כאשר גרים בחו"ל) או שהם יבואו כל פעם לזמן קצר ללא שינה אבל בתדירות גבוהה?

כמובן שיש באמצע, כמובן שזה לא בדיוק ככה אבל לכל אחד יש העדפה.

מהי ההעדפה שלכם? האם יש לכם ניסיון במגורים בחו"ל- איך היה לכם מהבחינה הזו של ביקורי הורים משני הצדדים?

 

[הייתיאביבקיץ]

שאלה באמת מעניינת, שחשבתי עליה

אני חושבת שאם מדובר בהורים שאוהבים אותם ורוצים קשר קרוב - עדיף לגור קרוב, והמפגשים הם קצרים. ככה הקשר הוא יותר אמיתי, נפגשים בכל מיני תקופות ובזמן אמת (זוכים לשמוע מהנכדים איך היה אתמול בחוג התעמלות, להשתתף בשיחות על תכנון יום ההולדת הקרוב, ...).

ביקור של שבועיים יכול להיות מתיש. וזה גם מוזר - מישהו שאנחנו לא בקשר קבוע איתו, לא מכיר את סדרי הבית, פתאום נמצא איתנו 24-7. כשזה מישהו שגם מנסה בביקור הזה ״להיות מעורב״, ״לתקן את הכל״, זה יכול עוד יותר להקשות. (בפרט כשזה מישהו בלי רגישות, שלא שם לב שהדברים שהוא עושים מפריעים/מקשים).

 

[ga26]

יש לי תשובה מהירה - ביקורים קצרים ותכופים

אבל כדי להגיע לתשובה מושכלת יש לחשוב לעומק.
מה המטרה של הקשר הזה? לצאת ידי חובה (כנראה שלא) להיות בקשר עמוק ורציני? אם יש ילדים - שהם יכירו טוב את סבא וסבתא ויאהבו אותם? שתהיה לילדים חווית משפחתיות?
אם ענית כמו שאני עניתי על התהיות שכתבתי לעיל אז ברור שקשר של ביקורים תכופים (גם אם הם קצרים) עדיף על פני קשר של פעם בשנה-שנתיים ביקור מרוכז.
&nbsp
כמובן שכשחיים במדינות שונות יש גם איתוצי עבודה, כסף, חופש, זמן וכו' - לסוגיה זו לא נכנסתי בשיקולים אבל אלו בהחלט שיקולים מבחינתי לא לגור בחו"ל

 

[michal@gal]

תלוי כמה קצר הביקור

ההורים מצד אחד באים לבקר אצלנו כל שבוע, אבל ביקור של חצי שעה כל פעם.
ההורים מהצד השני באים פעם בחודש או חודשיים, אבל ביקור של חצי יום כל פעם.
אנחנו מעדיפים את הסוג השני שבו מספיקים באמת להיות ביחד, לאכול ארוחה, לדבר, לשחק וכו'.
הביקורים הקצרים מרגישים לנו כמו "לצאת ידי חובה".
&nbsp
כשגרנו בארה"ב, אמא שלי באה לבקר לשבועיים. כולנו נהננו מהביקור.טיילנו כמעט כל יום.

 

[אמאשלשון]

לא הבנתי

כשגרים כולם בישראל הקטנה האם עדיף לגור יחד נגיד חודש שלם ובשאר השנה למנוע מהנכדים לראות את סבא וסבתא?
ואתם תמנעו מלפגוש את ההורים שלכם וההורים שלכם לא יראו אתכם ואת הנכדים?

 

[הפוך עם ראש כפול]

בתור אחת שההורים שלה טסים פעמיים בשנה לקנדה....

אני יכולה להגיד שזה לא פשוט לאף אחד מן הצדדים כשיש כאלו מרחקים - לא לסבים ולסבתות, לא להורים (כלומר לבן/בת ולבן הזוג שלהם) ולא לנכדים.
יש המון המון חסרונות במרחק הזה - הם לא מתראים בחגים, ימי הולדת, אירועים "חשובים" אלא הביקורים נקבעים לפי שיקולים אחרים, כמו מזג אוויר וחופשות של אחי/הילדים.
למרות הביקורים הארוכים, ההורים שלי לא מעורים בחיי היום-יום ובאירועים ה"פשוטים" שקורים בחיים של הנכדים ושל הבן שלהם. אין לנכדים שלהם אפשרות לקפוץ אליהם כדי להראות ציור, מבחן, סתם לקפוץ כדי לשוחח. ומנגד, אין להורים שלי יכולת להיות מוקפצים במקרי חירום או כדי לעזור באופן ספונטני.
הקשרים עם הנכדים בסופו של דבר שונים - ההורים שלי כמובן אוהבים מאוד מאוד ובמידה שווה את הילדים שלי ואת הילדים של אחי, אבל הילדים שלי ישנים שם כל יום שישי, נכנסים אליהם מדי פעם בדרך הביתה מבית הספר כדי להראות ציור או לספר משהו שקרה להם היום, יש "קפיצות" הדדיות כמה פעמים בשבוע, יש יותר מעורבות הדדית בחיי היום-יום. כל זה משפיע מאוד על טיב היחסים ועל אופיים.

 

[danakama10]

את מביאה דוגמה של מישהי שגרה כנראה צמוד להורים שלה

אני לא חושבת שזה מייצג את רוב הציבור.
תזכירי לאחיך שיש המצאה שקוראים לה סקייפ וטלפון, בעזרתה ילדים יכולים להראות לסבים ציורים ולדבר איתם על הדברים היום יומיים שקורים להם.

 

[חייבתלהגיב]

בארץ ההורים שלנו אף פעם לא באים.

אנחנו באים אל שני זוגות ההורים - לפחות מבחינתי המטרה היא לשמח אותם - ואנחנו דווקא כן ישנים אצלם לרוב.
כשגרנו בחו"ל לא הייתה שום אפשרות לביקור קצר, בגלל המרחק והג'ט לג. אנחנו באנו בכל שנה לשבועיים וחצי עד חודש לישראל (ולנו אצל ההורים), והם באו אלינו מדי פעם (פחות מפעם בשנה) לשבועיים או משהו בסגנון - אמא שלי (ואבא שלי בפעם היחידה שהוא בא) ישנה אצלנו וההורים של בעלי נהגו לשכור דירה בסמוך אלינו. גם אז הביקורים מבחינתי היו בשבילם וקצת בשביל הילדות - לא בשבילי.

 

[חייבתלהגיב]

אגב, בניגוד למתואר מעליי, הקשר בין הסבים

לילדות היה מאוד רציף, כי הקפדנו לשוחח כל סוף שבוע בסקייפ עם הסבים משני הצדדים - וגם היום בסוף שבוע שבו אנחנו לא מגיעים להורים שלי אנחנו משוחחים בסקייפ. כשגרנו בחו"ל אמא שלי נהגה לומר שהיא רואה אותנו יותר מאשר את הילדים והנכדים האחרים שלה - שגם הם גרים בעיר אחרת ולכן גם הם מתראים עם ההורים שלי רק פעם בכמה שבועות. לדעתי עכשיו כשאנחנו גרים בארץ, על אף שאנחנו עדיין גרים יותר רחוק מההורים שלי, אנחנו נפגשים איתם יותר מאשר האחים שלי.
הבעייה במרחק היא לא העניין של הקשר והשיחות (שבהם האמצעים הטכנולוגיים עוזרים, כאמור), אלא בעיקר העניין של המגע הפיזי, שגם הוא חשוב לסבים ולנכדים (חיבוק, לשבת על הסבים, להשתולל איתם, וכו').

 

[חייבתלהגיב]

ועוד חלק מהבעייה במרחק

הוא מיעוט בילויים משותפים וחוויות משותפות עם הסבים מחוץ לבית. דווקא הקשר השוטף, השיחות, להראות ציור וכו' - הם לא החלק הבעייתי. מבחינת הבנות שלי, היתרון היחידי של המגורים בארץ הוא העובדה שהמשפחה שלהן נמצאת פה (משפחה שהן תמיד היו קשורות לה, כאמור, על אף שהשנייה עזבה את הארץ בגיל 5 חודשים).