נראה לי שקצת הגזמת...
למרות שבהחלט ניכרת עייפות מסוימת בכתיבתה לאחרונה, לעומת הפנינים שהפיקה בשנה שעברה. לגבי הכתבה הספציפית, איריס פשוט לא הכינה שיעורי בית ונסעה להונג קונג לבקר חברים וככה, על הדרך - לשרבט כתבה. השוק בוואן צ'אי זניח ביותר וחוויות קולינאריות בשפע הייתה מוצאת באיזורים קצת יותר מרוחקים ו"מקומיים", כמו kowloon tong ו- sha tin ב- New teritories. או למשל, לקחת טראם מוואן צ'אי לכיוון ה- North Point... וואי וואי, איזה שווקים שם יש... נו טוב, מי שמקשיב להמלצות של מתיישבים חדשים, זה מה שקורה. בכל מקרה, בוא נראה את איריס נשארת בהונג קונג לכמה חודשים בלבד, מענין איך תיראה כתבה על אוכל לאחר שהיה ממושכת בחייזרלאנד הקולינארי הזה... לי היו חסרים האיזכורים של האוכל המקומי הפופולארי ביותר שנמכר כמעט בכל קרן רחוב - בדמוי חלקי חזיר ופרה פנימיים הצפים במיציהם ונמצצים בתאווה מעוררת חלחלה ע"י ההונג קונגים הילידים... נראה אותה טועמת מאלו... דים סאמים מטוגנים, מגעילים לכשלעצמם, אך זו לא גבורה כזו גדולה להכניסם לפה.... וסתם הערה לסיום, אם הונג קונג כה מגוונת ועשירה מבחינה קולינארית, ניכר שהכותבת צריכה התרשמות מחדש וטיולון קטן בכמה כפרים סינים אותנטיים...
