ביקור לא צפוי באיכילוב
השעה 5:15 לפנות בוקר.... התעוררתי... לא יכולתי להמשיך לישון, משהו הפריע לי כאבים בחזה, מלווים בקשיי נשימה, כאב ביד שמאל- מלחיץ ביותר... המשכתי לשבת במיטה, נשימה מקוטעת, חשבתי אולי זה יעבור לבד... רבע לשש, לא יכולתי יותר, הערתי את אמא התלבשנו, לקחנו כמה דברים ויש לאיכילוב..... תאמינו או לא, גם בשש לפנות בוקר יש פקקים לת"א.... ואני חשבתי שאני היחידה שערה בשעה כזאת.... הנסיעה נראתה לי כמו נסיעה של שעות... אוף, כמה מכוניות, מתי נגיע כבר... רבע לשבע, סוף סוף הגענו, למרות שבשעה כזאת אף רופא לא נמצא. הכאב מתגבר וגם לחץ, אני כמובן נכנסת להסטריה האחות הנחמדה שמכירה אותי מטיפולי הכליות, מיד התקשרה לרופאה שלי וזאת אמרה "מיד למיון".... איך שהגענו למיון, ההסטריה השתלטה עלי ומיד פרצתי בבכי זה היה בכי של בלבול והסטריה משולבים ביחד שילוב קטלני הרופא לא הצליח לבדוק אותי מרוב שהיתי היסטרית אחרי כמה דקות, קיבלתי כדור הרגעה וזריקה בתחת לכאבים (חברים- תרשמו ביומן- זריקה בתחת זה אחד הזריקות הכי כואבות בעולם...) בדיקת אקו לב, צילום חזה, הראו שהכל תקין בבדיקות הדם, הכדוריות הלבנות עושות קצת בעיות ונמצאות בירידה משמעותית גם הברזל לא משו... אחרי הכדור הרגעה, כמובן נרדמתי עד 12:00 בצהריים... התעוררתי עם הרגשה הרבה יותר טובה, אבל הריח של הבי"ח לא נתן לאוכל של יום לפני בערב להשאר בקיבה.... הריח הזה תמיד עושה לי בחילה.... עוד כמה דקות, אני כמעט משתחררת, אף רופא לא יודע מה קרה, לאף אחד אין הסבר... בכל מקרה, הכאב עבר, לא היסטרית יותר... סוף סוף הביתה... מגיעים הביתה, נשכבתי על הספה, דפקתי שינה של 6 שעות... הכדור ממשיך להשפיע?.... קמתי בשבע וחצי בערב, אין כאבים, זה כבר סימן טוב.... עוד סימן טוב- היתי רעבה.... אבל אז, אחרי האוכל, ההרגשה לא היתי טובה- מרגישה שיש חום מיד מדחום לפה- כמובן שצדקתי- חום נמוך 37.7 אקמול....מקלחת.... תוך שעה ירד החום. זה היה סדר היום שלי לאתמול.... ואיך היה לכם?
השעה 5:15 לפנות בוקר.... התעוררתי... לא יכולתי להמשיך לישון, משהו הפריע לי כאבים בחזה, מלווים בקשיי נשימה, כאב ביד שמאל- מלחיץ ביותר... המשכתי לשבת במיטה, נשימה מקוטעת, חשבתי אולי זה יעבור לבד... רבע לשש, לא יכולתי יותר, הערתי את אמא התלבשנו, לקחנו כמה דברים ויש לאיכילוב..... תאמינו או לא, גם בשש לפנות בוקר יש פקקים לת"א.... ואני חשבתי שאני היחידה שערה בשעה כזאת.... הנסיעה נראתה לי כמו נסיעה של שעות... אוף, כמה מכוניות, מתי נגיע כבר... רבע לשבע, סוף סוף הגענו, למרות שבשעה כזאת אף רופא לא נמצא. הכאב מתגבר וגם לחץ, אני כמובן נכנסת להסטריה האחות הנחמדה שמכירה אותי מטיפולי הכליות, מיד התקשרה לרופאה שלי וזאת אמרה "מיד למיון".... איך שהגענו למיון, ההסטריה השתלטה עלי ומיד פרצתי בבכי זה היה בכי של בלבול והסטריה משולבים ביחד שילוב קטלני הרופא לא הצליח לבדוק אותי מרוב שהיתי היסטרית אחרי כמה דקות, קיבלתי כדור הרגעה וזריקה בתחת לכאבים (חברים- תרשמו ביומן- זריקה בתחת זה אחד הזריקות הכי כואבות בעולם...) בדיקת אקו לב, צילום חזה, הראו שהכל תקין בבדיקות הדם, הכדוריות הלבנות עושות קצת בעיות ונמצאות בירידה משמעותית גם הברזל לא משו... אחרי הכדור הרגעה, כמובן נרדמתי עד 12:00 בצהריים... התעוררתי עם הרגשה הרבה יותר טובה, אבל הריח של הבי"ח לא נתן לאוכל של יום לפני בערב להשאר בקיבה.... הריח הזה תמיד עושה לי בחילה.... עוד כמה דקות, אני כמעט משתחררת, אף רופא לא יודע מה קרה, לאף אחד אין הסבר... בכל מקרה, הכאב עבר, לא היסטרית יותר... סוף סוף הביתה... מגיעים הביתה, נשכבתי על הספה, דפקתי שינה של 6 שעות... הכדור ממשיך להשפיע?.... קמתי בשבע וחצי בערב, אין כאבים, זה כבר סימן טוב.... עוד סימן טוב- היתי רעבה.... אבל אז, אחרי האוכל, ההרגשה לא היתי טובה- מרגישה שיש חום מיד מדחום לפה- כמובן שצדקתי- חום נמוך 37.7 אקמול....מקלחת.... תוך שעה ירד החום. זה היה סדר היום שלי לאתמול.... ואיך היה לכם?
