ביקור מולדת ראשון - שאלות

[hag29]

ביקור מולדת ראשון - שאלות

מזמן לא כתבתי..
למי שעקב אחרי השאלות שלי, הגענו לארה״ב לפני 4 וחצי חודשים עם 3 ילדים, 8, 6, 4
מתאקלמים...יש ימים טובים יותר ויש כאלו שפחות אך בכללי בסדר..
אני מתכננת ביקור מולדת עם הילדים, אטוס איתם לבד ארצה...ואנצל את החופש הגדול והארוך פה לביקור המשפחה.
אני קצת מתלבטת לגבי אורך הביקור, גם מבחינת היכולת של הילדים להיות בלי הפינה שלהם..גם מבחינת הבלבול..ישראל אמריקה...הצפה רגשית של זכרונות...אולי גם חשש שההשגים שצברו בלימוד האנגלית יתמסס במעט מאחר ואין מסגרת דוברת, תרגול וכו...
אז לשאלת השאלות:
בביקור הראשון שלכם לכמה זמן הגעתם?
האם שמתם את הילדים במסגרת כגון קייטנה?
האם היתה שוב רגרסיה בחזור...

תודה

 

[carlimi]

גם אני נסעתי בפעם הראשונה

לבד עם הילדים (עם שני הגדולים).
אבל זה היה שנה וחצי אחרי שעזבנו, אז אני מניחה שזה יהיה מעט שונה.
נסענו במהלך ה WINTER BREAK למשך שלושה שבועות.
הדבר שהיה הכי קשה, גם לילדים וגם לי, היה הפרידה והמרחק מאבא/בן זוג.
גרנו אצל חמותי, והיה לי מאוד מאוד קשה לדבר עם בעלי (ז"א לדבר עם מישהו שאפשר לשתף בקשיים וכו', ולקבל תמיכה רגשית).
בשבוע האחרון, בעיקר לבן האמצעי, היה ממש ממש קשה, ולמרות שהוא מאוד אוהב וקשור למשפחה בארץ, כל שיחת סקייפ עם אבא נגמרה בבכי, וכל בוקר התחיל בשאלה - "מתי חוזרים הבייתה, לאבא?"
הכל עניין של תקציב - לא היה לנו תקציב לבית מלון, וגם אם הייתה אפשרות לקייטנה (מה שלא היה כי לא היה חופש מהלימודים) לא היה לי תקציב לזה ... היה לי מאוד קשה לנדוד מבית לבית, נסיעות ,פקקים וכו'.
התגעגתי מאוד.
היה ביקור מאוד רגשי, ועמוס, וזה ממש לא קל (שוב, במיוחד שהייתי לבד ולא היה עם מי לחלוק).
לא יודעת מה הקשרים עם המשפחה, ומה התנאים בהם תשהו, אבל נראה לי ששלושה שבועות זה ממש הגבול העליון (לפחות מבחינתי).
שיהיה בהצלחה!

 

[mumfor4]

קודם כול בהצלחה .

לטוס לבד זה מאתגר , אבל אפשרי עשיתי זאת כמה וכמה פעמים .
הביקור הראשון שלי היה שלושה חודשים אחרי שעזבנו נסענו לחתונה של אחי , רק לשבוע . אם זה לא היה טראומתי והסתכם בפריצה לבית זה, שבוע שזה מעט מדיי. בשבילי היה סיוט חוץ מהחתונה עצמה.
מאידך , שלושה שבועות זה המון . ושבועיים מספיקים לי בהחלט .
אני מאלה שאוהבות את הפינה והשקט שלהם עם כמה שאני אוהבת את המשפחה שלי . קשה לי להיות על גלגלים לאורך זמן .
אבל , וזה אבל גדול אני טסה מאירופה , אומנם קונקשיין שלוקח לפחות 13 שעות אבל טיסה קצרה ובעלות נמוכה יותר לדעתי , לכן גם את זה יש לקחת בחשבון . אם את מגיעה מארצות הברית בטיסה ארוכה
השהייה שלך אולי צריכה להתארך מעט.
תנסי לארגן את היום כדי שלא תחושי חוסר מעש , לא לפרטי פרטים אלא ברמה הכללית .
זה הזמן לעדכן את הסובבים שאת מגיעה חברים ואנשים שאת אוהבת ואכפת לך מהם. אם זה חופש יש סיכוי סביר שלא כולם יהיו נוכחים ויהיו גם להם עיסוקים .
לגבי השפה אל תדאגי .
נסיעה בטוחה ,
דורית

 

[alphadelta]

תשובה?

מראש עלי לציין שילדי לא גדלו בישראל. ולכן ביקור בישראל זו חוויה שונה מבחינתם. זה ביקור אצל סבים/דודים וכולי. כשהיו צעירים יותר הלכו לקייטנות לשבועיים. זה נתן מסגרת לביקור וזריקת עידוד עצומה לעברית. האתגר היחיד זה הגעגועים לאבא. זה קשה לכולנו. כולל לאבא. מבחינתנו שבועיים בלעדיו זה הגבול העליון. בכלל, הכל בעצם תלוי במטרת הנסיעה : למה אתם נוסעים? געגוע שלך? של הילדים? אולי ההגדרה של המטרה תעזור לכוון ולהבהיר.
עוד משהו, אני לא זוכרת איפה אתם גרים, אבל בהרבה מקומות יש תוכניות מופלאות בקיץ בארה״ב. קייטנות דרך המרכז הקהילתי במחירים סבירים ושלא תופסים את כל היום. ויש גם את מה שהאמריקאים מכנים staycation (חופשה שנשארים בה בבית) כך שאם תבחרו לסוע לתקופה קצרה לארץ עדיין יהיה קייץ נפלא הלוואי שהיו לי תשובות יותר מבהירות.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אל תדאגי לגבי רגרסיה של השפה, מה שהם למדו נמצא שם,

להפך, לדעתי יתכן מאוד שתראי כמה הם כן למדו אנגלית.

הביקור הראשון שלנו היה אחרי 8 חודשים. נסענו לשבועיים וזה היה טוב, למרות שלעולם, את כנראה לא תספקי לעשות את כל מה שתרצי לעשות בחופשה בישראל, ולא תספיקי לפגוש את כל מי שתרצי לפגוש. הביקור הראשון הוא מאוד מתלתל לדעתי, אנחנו מצפים שמה שהשארנו ישאר זהה וזה לא ככה, דברים משתנים, ולו רק בגלל שאנחנו כבר רואים דברים אחרת (גם אחרי רק 5 חודשים), את תגלי גם מי הם החברים האמיתיים שלך, כולם רוצים להפגשת אבל, שאת תעשי את המאמץ. לעומת זאת, הפעם הראשונה שהרגשתי בבית בסקוטלנד, היה כאשר חזרנו מהביקור הראשון. חזרנו הביתה, שזה שלעצמו היה שווה

במקרה שלי, אני מתארחת בבית של אבא שלי, שעובר "לבעלותי" כאשר אני שם, כולל האוטו, ככה שמאוד נוח לי. אני צריכה את הפינה שלי ויש לי אותה שם, כולל בגדים וצעצועים שנשארים שם. בעלי סקוטי, ככה שאין את המשפחה שלו וזה עושה את החיים שלי להרבה יותר קלים.

לא הכנסתי את הילדה למסגרת. לוקח לילדים זמן להתרגל למסגרת ולהכניס לתקופה של שבוע/שבועיים זה בעיתי בעיני.

נפלא שאת משתפת אותנו ומיעצת עם הפורום, זה לגמרי המקום לזה, תרגישי נוח, והמון בהצלחה לכם.

 

[ניריתסקוטלנד1]

מפגשים עם חברים ומשפחה בביקור בישראל.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות לעשות שירשור בנושא שהרבה פעמים קשה, מפגש עם משפחה וחברים בחופשה בישראל.
אנחנו מגיעים לביקור, אנחנו בחופשה, אבל רוב האנשים בישראל, נמצאים בתוך היום יום שלהם, עבודה, בית, וכל הפעילויות היום יומיות שלהם. כולם רוצים להפגש אבל..... לא תמיד יעשו את המאמץ, וגם אז, איך אפשר לפגוש את כל החברים וכל בני המשפחה בחופשה של X ימים?

איך אתם עושים את זה? איך אתם מרגישים אם זה? ספרו חוויות שעברתם.

 

[ניריתסקוטלנד1]

עונה

אנחנו לרוב נוחתים לפנות בוקר. בערב של אותו יום, האחים שלי מתאספים בבית של אבא שלי שם אנחנו מתארחות (3 אחים עם המשפחות שלהם). אני מכינה ארוחת ערב קלה לכולם, עם מוצרים שאני מביאה מכאן והשלמות כמובן. גבינות טובות, דגים וכד'. (אני לא מביאה מתנות, למעט אם למישהו יש יומולדת או חגיגה אחרת בסיגנון).
בערב האחרון שלנו בישראל, כל האחים והמשפחות שלהם יוצאים לאכול במסעדה יחד - להפרד, וזה לא בבית של אבא שלי שם אני אורזת ויש אולי קצת בלגן. הפרידה היא קשה וככה אני ממזערת את הקושי, נפרדים מכולם בבת אחת.

עם חברים שחשוב לי לפגוש אני הרבה פעמים קובעת מראש, עוד מכאן. בעיקר כאלה שקשה לקבוע איתם או שהם רחוקים. יש לי קבוצת חברים שהם חברי ילדות והם קשורים אחד לשני, ואני אוהבת לקבוע מפגש של כולם, זה כייפי וזה חוסך לי מפגש אם כל אחד מהם לחוד, אבל לא תמיד זה מצליח.

הגעתי לישראל פעם אחת בתקופת החגים וזה לא התאים לי. כל עם ישראל בחופשה, יותר מידי ימים כבר מתוכננים בגלל החג מה שלא מאפשר לי גמישות.

גם שהייתי בישראל חודש ימים, לא הצלחתי להפגש אם כל מי שרציתי ויצאתי עם תחושה של פיספוס פה ושם, אבל זה היה בקיץ שעבר שטילים התעופפו בשמי ישראל וזאת לא היתה חופשה רגילה.

 

[Sinophile]

לנו אין כמעט משפחה בישראל

כך שמבחינת משפחה אנחנו ממש לא ״נקרעים״.
את החברים אנחנו פוגשים מי יותר מי פחות. בסופי שבוע מבלים בד״כ עם החברים הטובים את השבתות.
נפגשים גם אחה״צ (עם הילדים) או ערב (יוצאת עם חברות שלי, הוא יוצא עם חברים שלו או יוצאים כזוגות).
מוצאים זמן.
בד״כ אנחנו מבקרים או בחופשת הקיץ או בפעם האחרונה בחורף במקביל לחופשת החנוכה וכך יש לאנשים יותר זמן והכל יותר זורם ורגוע...

 

[Sinophile]

רק על עצמי לספר ידעתי...

אני לא כלכך זוכרת לפרטים את הביקור הראשון. רק זוכרת ששני הביקורים הראשונים היו ארוכים מידי ואז השלישי היה קצר מידי ורק ברביעי הגענו לזמן האופטימלי מבחינתינו. הביקורים הם כיף גדול אבל יש גבול כמה שאפשר להיות מחוץ לבית ובלי הפינה שלך. מה גם שאנחנו ישנו אצל הוריי שלהם דירה קטנטנה ואנחנו משפחה גדולה כך שזה לא היה מאוד נוח.
הילדים לא הלכו לקייטנות בישראל. לי זה לא התאים מבחינת מסרים. יש כאלו שזה דווקא מתאים להם מאוד ונח להם מאוד (בעיקר כאלה שבאמת יצאו לרילוקיישן לא ארוך מידי ומתכננים לחזור).
עשיתי טיסות לבדי עם שלושה וגם עם ארבעה ילדים צעירים. זה סיוט אבל זה עובר. אצלנו לא הורגש שום בלבול או רגרסיה. החזרה לחו״ל היתה דווקא טובה כי הילדים שמחו לחזור לפינה שלהם, לחברים שלהם ולשגרה שהתרגלו אליה. אצלנו זה דווקא חיזק את תחושת הבית בחו״ל.
&nbsp
בהצלחה. תהנו!!

 

[libbyorganizer]

התרגשות גדולה בהגעה ובעזיבה

מזכרונות הביקור הראשון היה מאוד כיף, כולם מציפים בחום ואהבה ופשוט רוצים להישאר במקום המוכר והכייפי ולא לחזור לחו"ל. תכיני את הילדים לעובדה שלא לכולם יהיה זמן עבורם כי בכל זאת אנשים עובדים והילדים בקייטנות, אז אני מאוד ממלצה על רישום לקייטנה, יהיה להם מלא דברים לעשות במהלך היום ואת תהי משוחררת לנוח ולהיפגש עם חברות. החזרה תהיה קשה, לעזוב שוב את המשפחה והחברים לכן שבוע לפני התאריך שבו אתם טסים חזרה תתחילי לדבר איתם על כך שאתם בקרוב עוזבים וחוזרים לארהב, דברי איתם על מה שמחכה להם בבית בארה,ב, אני לא חושבת שתהיה להם בעיה עם האנגלית, ברגע שיחזרו לארהב הם יחזרו לדבר כמו לפני הנסיעה, זה קרה לנו עם הגדולה .... בכל מקרה אין כמו לבלות קיץ בישראל..אני מתרגשת עבורך...