ביקור: רונה קינן, האינדיקה, בנימינה
הלכתי לאינדיקה בחששות כבדים (חבר שהולך להרבה הופעות אמר שהסאונד שם מדורדר למדי). רוב החששות התבדו - אבל אחרים מילאו את מקומם :0 רמת עשן - שתי מאפרות. בשורת השולחנות הראשונה (מופע ישיבה) עישנו, בשאר פחות. לא היה כל כך נורא. סאונד - פה היתה הפתעה לטובה - היה באלאנס טוב למדי (לפעמים האקוסטית קצת נבלעה - אבל לרוב שמעו אותה, וכנ"ל הקלידים, שבהרבה מקומות הולכים לאיבוד - פה נשמעו יפה). הבעיה היחידה - בקטעים הרועשים במיוחד (חמישה נגנים בהרכב, כולל רונה קינן) ברמקולים של האינדיקה לא סחבו, ונוצרה קצת קקופוניה מוזיקלית. למרבה המזל, במופע הזה אין הרבה קטעי כסאח, כך שזה לא מאוד הפריע. רוב הזמן הסאונד היה טוב - כבוד לאיש הסאונד (גיל - האם הוא מקומי, או הגיעה עם רונה ולהקתה?) טמפרטורה - חם, חם מאוד היה באינדיקה. סתמו את המקום מפה לפה, השאירו את החלונות והדלת הרחבה פתוחים - והיה חם. מערכת המיזוג, שנתנה את כל מה שהיה לה, לא תוכננה לכמות הקהל שהכניסו למקום. צפיפות - פה היתה האכזבה שלי. החליטו שעל כל שולחן קטן, שמתאים לארבעה אנשים, ישבו חמישה, וסידרו את השולחנות בצפיפות שאילצה את המלצרים להצמיח כנפיים. לטעמי יש פה שתי אפשרויות - או להפוך מופע כזה למופע עמידה, או להקטין את כמות הכרטיסים הנמכרים. בצע כסף מקומי? ההופעה עצמה היתה טובה מאוד. פורסמה כמתחילה בתשע וחצי - ההרכב עלה לבמה ב-10:37. ההופעה נמשכה שעה ועשרה, פלוס כרבע שעה הדרן. שילוב של שירים משני האלבומים, בהרכב חשמלי. מאחר ועד כה ראיתי את רונה פעמיים בהופעה אקוסטית (עם ערן וייץ) - שמחתי שהפעם ההרכב חשמלי. לטעמי - יותר מוצלח מהמופע האקוסטי (שבפני עצמו לא רע). החיסרון היחיד, לטעמי, של המופע, לעומת האקוסטי - היו פה פחות סולואיי גיטרות. ההרכב כלל, חוץ מרונה, את ערן וייץ (חשמלית וקולות), שלמה "כרובי" (תופים), אדם שפלן (בס, וקצת קולות) ועדי רנרט (קלידים, הרמוניקה, חצוצרה וקולות). הנגינה היתה מהוקצעת למדי, אם כי ערן וייץ נראה קצת משועמם (זה לא פגם בנגינה שלו - אבל בזמן שידיו היו בענין, המבט על פניו נראה קצת... אדיש). לא ברור לי אם זו ההשפעה של רונה קינן (שלא מרבה לחייך, ולא מתקשרת הרבה עם הקהל), או שהוא כזה. בהופעות הקודמות לא כל כך ראיתי את פניו - אז קשה לי להשוות. ההופעה מדגישה את ההבדל בין התקליטים - בזמן שהראשון יותר רוקיסטי (אפילו בשירים השקטים יותר בו), השני יותר מלודי ושקט. זה נובע להערכתי גם מההבדל בין זמן העבודה על כל תקליט (7 שנים לראשון, שנתיים לשני), ואופן ההקלטה שלהם (שמן הסתם השפיע על העיבודים). נקווה שבאלבום הבא הפן הרוקיסטי יודגש יותר. באופן כללי, נהניתי מאוד מההופעה, ואם היה פחות חם, היה בכלל מוצלח במיוחד. נקודה אחרונה - יש כמה שירים שבהם, בתקליט, הקול של רונה עולה לצלילים גבוהים במיוחד. באותם מקומות בהופעה - בנקודה של ההגבהה היא הורידה אוקטבה פתאום. תהיתי אם זה נובע מרצון להישמע "רצינית יותר" (אפקט מדונה, למי שזוכר?), רצון לגוון, או שהקול של כבר מתדרדר (אפקט מריאן פיית'פול והסיגריות)? מישהו יודע?
הלכתי לאינדיקה בחששות כבדים (חבר שהולך להרבה הופעות אמר שהסאונד שם מדורדר למדי). רוב החששות התבדו - אבל אחרים מילאו את מקומם :0 רמת עשן - שתי מאפרות. בשורת השולחנות הראשונה (מופע ישיבה) עישנו, בשאר פחות. לא היה כל כך נורא. סאונד - פה היתה הפתעה לטובה - היה באלאנס טוב למדי (לפעמים האקוסטית קצת נבלעה - אבל לרוב שמעו אותה, וכנ"ל הקלידים, שבהרבה מקומות הולכים לאיבוד - פה נשמעו יפה). הבעיה היחידה - בקטעים הרועשים במיוחד (חמישה נגנים בהרכב, כולל רונה קינן) ברמקולים של האינדיקה לא סחבו, ונוצרה קצת קקופוניה מוזיקלית. למרבה המזל, במופע הזה אין הרבה קטעי כסאח, כך שזה לא מאוד הפריע. רוב הזמן הסאונד היה טוב - כבוד לאיש הסאונד (גיל - האם הוא מקומי, או הגיעה עם רונה ולהקתה?) טמפרטורה - חם, חם מאוד היה באינדיקה. סתמו את המקום מפה לפה, השאירו את החלונות והדלת הרחבה פתוחים - והיה חם. מערכת המיזוג, שנתנה את כל מה שהיה לה, לא תוכננה לכמות הקהל שהכניסו למקום. צפיפות - פה היתה האכזבה שלי. החליטו שעל כל שולחן קטן, שמתאים לארבעה אנשים, ישבו חמישה, וסידרו את השולחנות בצפיפות שאילצה את המלצרים להצמיח כנפיים. לטעמי יש פה שתי אפשרויות - או להפוך מופע כזה למופע עמידה, או להקטין את כמות הכרטיסים הנמכרים. בצע כסף מקומי? ההופעה עצמה היתה טובה מאוד. פורסמה כמתחילה בתשע וחצי - ההרכב עלה לבמה ב-10:37. ההופעה נמשכה שעה ועשרה, פלוס כרבע שעה הדרן. שילוב של שירים משני האלבומים, בהרכב חשמלי. מאחר ועד כה ראיתי את רונה פעמיים בהופעה אקוסטית (עם ערן וייץ) - שמחתי שהפעם ההרכב חשמלי. לטעמי - יותר מוצלח מהמופע האקוסטי (שבפני עצמו לא רע). החיסרון היחיד, לטעמי, של המופע, לעומת האקוסטי - היו פה פחות סולואיי גיטרות. ההרכב כלל, חוץ מרונה, את ערן וייץ (חשמלית וקולות), שלמה "כרובי" (תופים), אדם שפלן (בס, וקצת קולות) ועדי רנרט (קלידים, הרמוניקה, חצוצרה וקולות). הנגינה היתה מהוקצעת למדי, אם כי ערן וייץ נראה קצת משועמם (זה לא פגם בנגינה שלו - אבל בזמן שידיו היו בענין, המבט על פניו נראה קצת... אדיש). לא ברור לי אם זו ההשפעה של רונה קינן (שלא מרבה לחייך, ולא מתקשרת הרבה עם הקהל), או שהוא כזה. בהופעות הקודמות לא כל כך ראיתי את פניו - אז קשה לי להשוות. ההופעה מדגישה את ההבדל בין התקליטים - בזמן שהראשון יותר רוקיסטי (אפילו בשירים השקטים יותר בו), השני יותר מלודי ושקט. זה נובע להערכתי גם מההבדל בין זמן העבודה על כל תקליט (7 שנים לראשון, שנתיים לשני), ואופן ההקלטה שלהם (שמן הסתם השפיע על העיבודים). נקווה שבאלבום הבא הפן הרוקיסטי יודגש יותר. באופן כללי, נהניתי מאוד מההופעה, ואם היה פחות חם, היה בכלל מוצלח במיוחד. נקודה אחרונה - יש כמה שירים שבהם, בתקליט, הקול של רונה עולה לצלילים גבוהים במיוחד. באותם מקומות בהופעה - בנקודה של ההגבהה היא הורידה אוקטבה פתאום. תהיתי אם זה נובע מרצון להישמע "רצינית יותר" (אפקט מדונה, למי שזוכר?), רצון לגוון, או שהקול של כבר מתדרדר (אפקט מריאן פיית'פול והסיגריות)? מישהו יודע?