ביקור שר החוץ הסורי בעיראק

[אבי נאגי]

ביקור שר החוץ הסורי בעיראק

הוכחה נוספת לכך שממשלת סוריה מוכנה לפעול כדי לייצב את הסדר האימפריאליסטי, לאחר שצבא הכיבוש האנגלו-אמריקני יעזוב את עיראק וישאיר ממשלה חלשה ושנואה, מספק היום ביקורו של שר החוץ הסורי ואליד מועלם בבגדד לשיחות עם עמיתו העיראקי זאברי. זאת הפעם הראשונה שנציג ממשלה סורית מבקר בעיראק מאז שהחל הכיבוש. בביקורו זה לדברי אל ג'זירה הציע שר החוץ הסורי את עזרתו לממשלה העיראקית . הוא גם יפגוש את נשיאה של עיראק טלאבני שאף הוא שיתף פעולה עם הכובש האנגלו האמריקני מראשית המלחמה על העם העיראקי. סוריה למעשה ניתקה את קשריה הדיפלומטים עם עיראק ב-1982. "It is the first official visit by a Syrian minister since Saddam was overthrown and appears to signify improved relations between the two countries. Moallem has offered Syria's support to the Iraqi government ". מר מועלם הודיע כי "הביטחון של עיראק הוא חלק מהביטחון שלנו וכי סוריה תסייע לממשלה העיראקית במאבקה כנגד האלימות. אולם אלימות זאת היא פרי הכיבוש של עיראק, המשחק המכוער של הסתת הסונים בשיעים והשיעים בסונים, כאשר ארגון אל קעידה משרת את ארצות הברית במשחק מכוער זה. נשיא ארצות הברית ג'ורג בוש הודיע לא אחת כי אין הוא תומך בהתקרבות סוריה לעיראק ודחה בעבר את כל ההצעות של סוריה למלא תפקיד בהבטחת הסדר האמריקאי באזור. אולם טוני בלייר , היותר מתחוכם הוא זה שפועל כדי שסוריה תמלא תפקיד בהבטחת השליטה של תאגידי ההון באזור, המונעים את פיתוחו, לאחר שארצות הברית תאלץ להוציא משם את צבאה. לפני התחזקות המפלגה הדמוקרטית ועלייתו המחודשת של בייקר, מצב זה היה בלתי אפשרי. אולם עתה שארצות הברי נכשלה בכיבוש עיראק, אף כי הצליחה לבצע שם הרס נורא, וישראל נכשלה בלבנון ובשבירת האינתיפאדה שלאחרונה יש סימנים הולכים וגוברים שהיא הופכת להיות התקוממות עממית בדומה לאינתיפאדה הקודמת, אין לארצות הברית ולאירופה כל אפשרות אחרת אלא לשחק על הקלף הסורי או האיראני ואולי שניהם גם יחד. גם לא מן הנמנע כי ינסו לשחק את הקלף של סוריה כנגד איראן והחיזבאללה. ישראל הוכיחה עצמה כמכשיר לא יעיל ואין הם יכולים לסמוך יותר רק על כוחה. יציאתם של כוחות הכיבוש לאחר מפלה תביא לתחושה חריפה של המוני האזור כי ניתן לשנות את הסדר החברתי בו קבוצה קטנה של בעלי הון מקומיים משמשים כסוכנים של התאגידים הגדולים, ושליטי ארצות הברית ואנגליה מודאגים מכך ומחפשים פתרונות שיאפשרו להמשיך ולנצל את האזור בדרכי "שלום". המזרח התיכון הוא חלק מהעולם "השלישי", הזקוק למהפכה דמוקרטית ממשית. מהפכה שתסלק את שליטת התאגידים ותהפוך את האזור למאוחד מחדש ומפותח מבחינה כלכלית. אולם הבורגנות המקומית שעלתה מאוחר מדי בהיסטוריה, אינה מסוגלת למלא תפקיד זה משום שהיא חוששת מהתקוממות המונית שתלך רחוק ממה שבורגנות זאת שואפת. היא מעדיפה להיות שותף זעיר של ניצול ודיכוי ההמונים מאשר, להסתכן במאבק המוני שעשוי מהר מאוד להפוך כפי שאנו רואים באמריקה הלטינית, מאבק למען מהפכה סוציאליסטית. מה שחסר לנו באזור בשלב זה הוא מנהיגים כדוגמת צ'אווס המסוגל לעמוד בראש ההמונים כנגד האימפריאליזם והבורגנות המקומית. לאחר מלחמת לבנון בכל בית ערבי כולל בעזה ההמונים תלו את התמונה של הוגו צ'אווס לצד התמונה של נסארללה. ההמונים חשים היטב כי המאבק בוונצואלה ובאמריקה הלטינית הוא גם מאבקם

 

[אבי נאגי]

ציונות וגזענות חלק ב'

לא אחת שאלתי את עצמי מדוע צורת הוויכוח הפוליטי מצדם של ציונים כנגד אנשי שמאל והתייחסותם לערבים כה מזכירה לנו את השקפת העולם של הנאצים? האם זה משום שהם חשים מאוימים? הניסיון של השואה היהודית? ההוויה הקולוניאליסטית? את התשובה ברמה הפילוסופית מגלה לנו ספרו המרתק של רפאל פאלק:"ציונות והביולוגיה של היהודים", המצביע על המקורות המשותפים לשתי תנועות אלו. פאלק לימד באונ' העברית בירושלים במשך כשלושים שנה עסק במחקר גנטי ניסויי וזה למעלה מעשרים שנה עוסק בהיסטוריה ופילוסופיה של הביולוגיה. התנועה הציונית הסבירה את בידולם של היהודים באירופה בטיעונים של אומה, עם , תרבות יהודית, דת, אולם תמיד ברקע נשמר המרכיב הביולוגי: היהודים הם צאצאי אברהם יצחק ויעקוב. יהודי מוגדר בקשר של דם-היהודי הוא זה שנולד לאם יהודיה. אם במאה ה-18 תקופת הנאורות של הבורגנות, תקופת המהפכה הצרפתית וסיסמאותיה שקראו לאחווה ולשוויון(לפני החוק בלבד), במאה ה-19 התקופה המואצת של הקולוניאליזם והצדקתה של החברה המעמדית, עלו רעיונות שביססו את ההבדל בין קבוצות אתניות ועמים שטענו להסבר ביולוגי מורש. בתקופה זו השנאה ליהודים לבשה צורה חדשה-אנטישמיות- השנאה לגזע השמי הנחות. וילהלם מאר שהמציא את המושג אנטישמיות בשנות ה-70 של המאה ה-19, נשען על אינטרפרטציה של תורתו של צ'רלס דרווין על הבסיס הביולוגי של האבולוציה של המינים והשונות בין בני אותו מין. מכאן לפי תומכי הדרוויניזם החברתי, הבדלים במהות הביולוגית הם האחראים לשוני בין בני אדם. כבר בשלהי ה מאה ה-18 קרלוס לינאוס החל ברעיון הגזעני כי ניתן לחלק את האנושות לחמישה גזעים הנבדלים במוצאם,ומסודרים בהיררכיה , והפילוסוף הרומנטיקן יוהן גודפריד מחולל הרעיון של האומה VOLK הכניס לטיעונו התרבותי אלמנטים ביולוגים, כשלדעתו רק הקמת ישות פוליטית יהודית בערש תרבותם תציל את היהודים. אך במאה ה-19 עם החרפת המרוץ אחר מושבות , הרעיון הלאומי במערב קיבל גוונים לאומנים עוד יותר מובהקים. משה הס היה אחד הראשונים מקרב היהודים עצמם שקראו להפרדת היהודים וליישובם בארץ. הוא היה אחד מראשוני הדרוויניסטים החברתיים ואמר כי "היהודים הם בראש וראשונה גזע". בשונה מן היהודים המשכילים מאז מנדלסון אשר הדגישו את ההיבט התרבותי של היהדות, הציונים מראשית דרכם הדגישו כי היהודים הם יותר מאומה, תרבות או דת אלא כי היא ישות ביולוגית לה יש היסטוריה תרבותית ודתית ולא במקרה אימצה את המושג VOLK-אומה שעוצבה בדם ואדמה. שאיפתה הייתה להביא ל"נורמליזציה" של היהודים כישות אורגנית באמצעות שינוי אורח החיים וקשירתם לאדמה. לא במקרה היה זה המשורר הלאומי הציוני ביאליק אשר ב1934 במסיבת עיתונאים באונ' העברית אמר:"גם אני כמו היטלר מאמין בכוחו של רעיון הדם"( BIALIK 1934 ). אם גזענות הייתה קיימת כבר במאה ה-18 השוני הוא שהיא קיבלה במאה ה-19 כסות פסבדו מדעית שהתבססה על המחקר במדעי הטבע כאשר ההבדלים בין קבוצות בני אדם מוסברים בהבדלים ביולוגים כתוצאה מתהליך מלחמת המינים והסלקציה הטבעית . הצדקת החברה המעמדית באנגליה, שעבוד השחורים באמריקה, הפטרוניות של האירופאים כלפי "הילידים" במושבות באסיה ואפריקה, כשם שהאנטישמיות שאבו סמכותם מפרוש של ספרו של צ'רלס דרווין מוצא המינים שהתפרסם ב1859. בן דורו של דרווין פרנסיס גלטון טען כי המדיניות הליברלית והגברת השוויון נוגדים את כוחות הברירה הטבעית, ומסכנים את קיום הגזע האנושי ששיאו היא התרבות האירופאית. הוא שיצר את המושג איגניקה -"רביה טובה" ב1865, והטיף להתערבות המדינה האמורה למנוע את ההידרדרות הביולוגית של המין האנושי. גישה זו הגיעה לשיאה במסגרתה של תורת הגזע הנאצית. אולם זו לא צמחה מהאוויר לפתע. הוגים מערביים רבים ששיקפו את השלב הקולוניאליסטי של הקפיטליזם תמכו בגישתו של גלטון. רבים מן הציונים ראו בתנועתם במיוחד בשנות העשרים והשלושים, השנים של עליית הפשיזם באירופה תנועה איגניקית המבקשת להציל את הגזע היהודי מהניוון הביולוגי שנכפה עליו "בגולה"."החלוצים" שהתיישבו כקולוניאליסטים בארץ ראו את עצמם כשליחים של תנועה לאומית נצחית המחדשת לא רק את תרבותה והמבנה החברתי כלכלי שלה, אלא את הבראת המבנה הפיזיולוגי של היהודים שהתנוונו ב"גולה". לא מקרה הוא שכבר בשנות העשרים והשלושים הדגישו רופאים ומחנכים את ההיבטים האיגניים , בטיפוח ההיגיינה של הגזע. מניעתן של מחלות תורשתיות דרך פיקוח על ילודה של קבוצות מסוימות הסובלות מנחיתות תרבותית גנטית. ללא כל ספק הם הושפעו מהרעיונות הנאצים בנושא זה. ארתור רופין התרשם עמוקות מחוקר הגזעים הנאצי הנס פ"ק גינתר , הוא נפגש עמו ב1933 וציין בהערכה שגינתר הסכים עמו שהיהודים אינם נחותים מבחינה ביולוגית. קשרים אלו נמשכו עד לראשית שנות הארבעים. לאחר מלחמת העולם השנייה התחזקו טיעונים גנטיים כאשר כמובן עדות המזרח נחשבות לנחותות, ישראל לא במקרה, משום הגירה של יהודים מארצות שונות מכל העולם, הפכה למרכז בינ"ל למחקרים גנטיים. יוהן קספר לוואטר תיאולוג נוצרי הפך את הפיזיוגנומיה למדע פופולארי-חקר האופי האנושי לפי תווי פנים, על ידידו נמנו גטה והפילוסוף הרדר. בספרו "קטעים פיזיוגנומיים לקידום הכרת האדם ואהבת האדם" הוא העניק תכונות אנושיות למבנה הגוף והפנים של בני עמים שונים, כאשר הוא מכנה למשל את פני הסיני כערמומיות, הכושי בעל קהות רוחנית ועוצמה תאוותנית. תורתו של לווטר לא פסחה על הציונים ביניהם ארתור רופין ואחרים שהתייחסו לתכונות הפיזיונומיות המיוחדות של היהודים שיש לשנותם ולהשביחם בקשר לעבודת האדמה. בתקופת הריאקציה לאחר מפלת נפוליון ועלייתו של קנצלר מטרניך ההיסטוריון הגרמני פרדריך ריאס שלל את התביעות לשוויון זכויות של היהודים במדינה הגרמנית משום שאופיים מונע מהם השתלבות בתרבות הגרמנית ורק התנצרות תשנה מצב זה. ההיסטוריון ארנסט רינאן בשנת 1858 בספרו "תולדות הלשונות השמיות והשיטה ההשוואתית שלהן" טען כי בני הגזע השמי מאופיין בהעדר תרבות פילוסופית ומדעית תוצאת ניוון . על רקע זה יש להבין את עמדתו של הרצל כי תפקיד ההתנחלות הציונית היא להוות מחסום לברבריזם האסייתי של הערבים. על רקע זה יש גם להבין את היחס הגזעני ליהודים הערבים. בן זמנו של רינאן הרוזן ג'וזף ארתור דה גובינו בספרו "מסה על אי שוויון האדם" פיתח תיאוריה גזעית כהסבר להתפתחות ההיסטוריה . הוא ו טען כי השמים הם גזע נפרד, שעבר תהליכי התנוונות בעוד שהארים הם גזע עליון. בשנת 1861 יצא ספרו של יוהנס נורדמן "היהודים והמדינה הגרמנית" שבו התנגד למתן שוויון זכויות ליהודים בטענה כי היהודים לא מסוגלים להגיע לדרגת המוסר הנוצרי וגם התנצרות לא תסייע להם. האנטישמיות התפתחה לשלב יותר ארסי בשנות השמונים של המאה ה-19 , בכתיבתם של אדולף שטיקר , הינריך טרייטשקה מדינאי ליברלי אנטישמי וספרו ווילהלם מאר שבו טענו כי לא הדת היהודית היא המעוררת התנגדות אלא התכונות הגזעיות של היהודים. לא מקרה הוא כי בשנות השמונים היה משבר כלכלי עמוק שנמשכה עד 1896, כאשר החוגים השליטים והאידיאולוגים שלהם מפנים את האיבה המעמדית למסע אנטישמי. הציונות קמה כתגובה לעליית האנטישמיות, כאשר היא מאמצת את הנחת היסוד של האנטישמים כי היהודים הם גזע נפרד "נטע זר" וכי אין לו מקום באירופה. נתן בירנבאום מי שטבע את המושג ציונות כתב:" התבונה ותכונות האופי של האומה אינן ניתנות להסבר אלא במונחים של הטבע. 'הגזע הוא הכל' אמר בן עמנו הדגול לורד ביקוספילד(דיזראלי), במיוחדות של הגזע טמונה מיוחדותה של האומה, הגזע הוא המסביר מדוע אין היהודי מסוגל לחיות באירופה בעלת הגזעים האחרים."

 

[אבי נאגי]

טעות במיקום נא להתעלם