כל עוד אתם תושבי ישראל - לא!
כתושבי ישראל עליכם אך ורק דרך עמותות מורשות ישראליות (חייכנית סיפקה את שמותיהן).
היה ותרצו לפנות לאופציה הגרמנית (או אירופאית אחרת), תצטרכו קודם כל לנתק את קשרי התושבות שלכם עם ישראל (שימו לב, תושבות, לא אזרחות, ולכן לא מדובר על הגירה לצמיתות מישראל, אך כן על הגירה למספר שנים). לאחר שלוש שנים (נספר כשלוש מתוך חמש אחרונות) תוכלו לאמץ ילד דרך מדינת מגוריכם. לאחר שהאימוץ יושלם תוכלו לבקש את אישררו על ידי מדינת ישראל דרך השגרירות. לאחר שהאישרור יושלם והילד יאושר כילדכם ויקבל דרכון ישראלי, תוכלו לשוב לישראל. היה ותנסו לקצר בשלבים, אתם מסתכנים בכך שמדינת ישראל לא תאשרר את האימוץ, ולא משנה כמה חוקי ההליך היה במדינה האחרת, הוא לא יחשב כחוקי בישראל.
כל האמור לעיל נוגע לדרישות מדינת ישראל. הדרישות האירופאיות משתנות ממדינה למדינה ואיני בקיאה בדרישות הגרמניות. מה גם שגרמניה מחולקת למדינות פדרליות, ומהכרות עם דרישות בנושאים שונים, יכול להיות שלכל אזור פדרלי יש דרישות שונות. מדוע הדרישות של אזורים פדרליים יהיו תקפות לגביכם? ובכן, כאן מגיע חלק המדינה בה תחיו. באירופה המערבית, על כל השוני בין מדינותיה, נדרשת תושבות (אין לי מושג לאורך כמה זמן), נדרש תסקיר פסיכולוגי-סוציאלי (לפחות בבלגיה תסקיר כזה מוזמן רק על ידי בית המשפט), וקיימים זמני המתנה שונים לאימוץ חו"ל (כי אימוץ מקומי לוקח לא פחות משבע שנות ההמתנה הישראליות).
מנסיון אישי, אני יכולה לספר שמהרגע בו נרשמנו לאימוץ בבלגיה ועד שכאוס קיבלה מספר זהות ישראלי, עברו כארבע שנים. זה נכון למצב בו בלגיה היא מקום מגורנו הקבוע, לשנינו הייתה עבודה קבועה, היה בבעלותינו בית, והיו לנו חברים מקומיים שיכולים היו לתת מכתבי המלצה. אה, וגם זו הייתה תקופה בה אימוצים מקזחסטן לבלגיה זרמו (זמן ההמתנה לאימוץ פרופר, מרגע ההרשמות לארגון האימוץ ועד שכאוס הגיעה לבלגיה היה כתשעה חודשים מתוך אותן ארבע שנים שכל ההליך ארך). ללא משהו מהמוזכר לעיל, סביר להניח שזה היה אורך זמן רב יותר.
המלצה שלי - אם אין לכם תוכניות הגירה במילא, עדיף להתרכז באופציות ישראליות. אם במילא חשבתם על הגירה, כדאי להפנות שאלה אנונימית לרשויות הפדרליות הבווריה (בהנחה שמינכן היא הבסיס), כדי לברר מה נדרש מבחינתם והאם זה ניתן להשגה מבחינתכם.
