בישנות, איך מתגברים על זה ?
אני בן 15.5 והשנה התחלתי ללמוד בתיכון. את ה 3 שנים בחטיבה אני יכול להגדיר כגיהנום, וכל זה בגלל הביישנות שלי. בהתחלה התחלתי טוב, הכרתי כמה אנשים והכל היה סבבה, מסיבות, יציאות בימי שישי וכ"ו. אך אני לא יודע מה קרה, אבל הקשר ניתק עם אותם אנשים, ואני התחברתי עם אנשים ביישנים, שמפחדים להתחיל עם בנות, לא יוצאים בימי שישי ובכלל. בקיצור אנשים ביישנים כמוני, רק יותר גרוע. 3 השנים היו הגרועות שבחיי, רציתי לצאת בערבים, ללכת למסיבות, ולעשות המון דברים אך לא יכולתי, בגלל שהחברים שלי לא רצו אף פעם לבוא, והייתי צריך תמיד לדחוף אותם בכוח ולנדנד כדי שיבוא, וגם אז הם הסכימו רק לעיתים רחוקות. אך הגיהנום האמיתי היה האהבה. צפיתי מהצד בעצרות ילדים וילדות, מחבקים אחד את השני ומראים אחד לשני כמה הם אוהבים, ואני, אני לבד במשך 3 שנים, רק משום שכל פעם שהתחילו איתי, אני נתקפתי בפחד ובושה, וברחתי. בחופש החלטתי שאני לוקח את העניינים לידים. שיניתי לגמרי את המראה שלי, בדקתי איך הקולים ביותר מתלבשים, וקניתי דברים דומים, פיתחתי את השרירים בידיים, קניתי משקפי Bolle וחימצנתי את השער. נראתי פצצות וכל מי שמכיר אותי אמר לי את זה. כעת, אני רוצה להכיר חברים חדשים בבית הספר החדש, אבל אני כמעט לא יכול. אני לא יכול לדבר אלא אם פונים אלי, ואז אני יכול לדבר חופשי. זה דיי בעיה כי למרות שהכרתי כמה אנשים אני עדיין לא מצליח להכיר עוד משום שאני מתבייש ומפחד לדבר איתם. למה ? אני לא יודע. אני מנסה לחשוב, למה ? למה ? למה ? למה לעזאזל אני מתבייש ? ממה אני מפחד ? אבל אני לא מגיע לתשובה. בבקשה עיזרו לי !
אני בן 15.5 והשנה התחלתי ללמוד בתיכון. את ה 3 שנים בחטיבה אני יכול להגדיר כגיהנום, וכל זה בגלל הביישנות שלי. בהתחלה התחלתי טוב, הכרתי כמה אנשים והכל היה סבבה, מסיבות, יציאות בימי שישי וכ"ו. אך אני לא יודע מה קרה, אבל הקשר ניתק עם אותם אנשים, ואני התחברתי עם אנשים ביישנים, שמפחדים להתחיל עם בנות, לא יוצאים בימי שישי ובכלל. בקיצור אנשים ביישנים כמוני, רק יותר גרוע. 3 השנים היו הגרועות שבחיי, רציתי לצאת בערבים, ללכת למסיבות, ולעשות המון דברים אך לא יכולתי, בגלל שהחברים שלי לא רצו אף פעם לבוא, והייתי צריך תמיד לדחוף אותם בכוח ולנדנד כדי שיבוא, וגם אז הם הסכימו רק לעיתים רחוקות. אך הגיהנום האמיתי היה האהבה. צפיתי מהצד בעצרות ילדים וילדות, מחבקים אחד את השני ומראים אחד לשני כמה הם אוהבים, ואני, אני לבד במשך 3 שנים, רק משום שכל פעם שהתחילו איתי, אני נתקפתי בפחד ובושה, וברחתי. בחופש החלטתי שאני לוקח את העניינים לידים. שיניתי לגמרי את המראה שלי, בדקתי איך הקולים ביותר מתלבשים, וקניתי דברים דומים, פיתחתי את השרירים בידיים, קניתי משקפי Bolle וחימצנתי את השער. נראתי פצצות וכל מי שמכיר אותי אמר לי את זה. כעת, אני רוצה להכיר חברים חדשים בבית הספר החדש, אבל אני כמעט לא יכול. אני לא יכול לדבר אלא אם פונים אלי, ואז אני יכול לדבר חופשי. זה דיי בעיה כי למרות שהכרתי כמה אנשים אני עדיין לא מצליח להכיר עוד משום שאני מתבייש ומפחד לדבר איתם. למה ? אני לא יודע. אני מנסה לחשוב, למה ? למה ? למה ? למה לעזאזל אני מתבייש ? ממה אני מפחד ? אבל אני לא מגיע לתשובה. בבקשה עיזרו לי !
תראה חומד, זה שקנית משקפיים של חברה, וחימצנת את השער או קנית בגדים זה לא מה שישנה, זה אומנם יעזור לך להרגיש טוב עם עצמך, אבל זה יגרום לך אולי להתלהב יותר מדיי ולהראות בחברה כמתלהב, אתה צריך להיות עצמך, למצוא למה אתה מתבייש ולשנות את זה. אתה מפחד שאם בת תתחיל איתך לא תדע מה לעשות?....אז תזרום עם זה תזכור תמיד שחיים רק פעם אחת, לפעמים יש עליות ולפעמים ירידות אבל אם לא תנסה לזרום עם החיים אתה תגיע לגיל מבוגר ותתחרט ביישנות בצורה וגזמת גורמת לך להפסיד. אז באמת, תעשה ניקוי ראש ותחשוב ואל תשכח את מי שאתה , זה עלול להיות מסוכן, ולהרחיק ממך אנשים... אתה יכול לשלב בין שני חבורות גם אל תשכח את החברים שלך כי הם בכל זאת היו איתך 3 שנים וזה מכובד... בהצלחה יעל תעדכן אותנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!