בישקק...
צלצול טלפון טורדני העיר אותי משנתי, בקושי השעה הייתה חצות וחצי, מי זה יכול להיות בשעה זו? הרמתי את השפופרת, על הקו הייתה אנג´י החברה הכי טובה שלי מקנדה. "חתולון, היי, התגעגתי אליך מאד, אני רוצה אותך לידי, עכשיו" "מה מי , מיאווו מה קרה אנג´י? למה בשעה כזו? "חתולי, קח מטוס עכשיו ובוא אלי, אני מחכה לך." "אנג´י, אני לא יכול לעזוב הכל כך סתם , ולבוא!!!!" "אתה יכול, אני יודעת, אתה אוהב אותי, אני זקוקה לך, ויש לי בעייה רצינית, לא אוכל לספר לך בטלפון, רוצה אותך לידי. תיקח מטוס עוד עכשיו, ובוא....." "אין לי שום בגד מוכן ומגוהץ, אין לי תחתונים וגרביים, בקיצור אין לי כלום מוכן." "חתולון, קח את עצמך ובוא עכשיו אלי" התקשרתי מיד ללונה, הערתי אותה משנתה, ביקשתי ממנה כרטיס לטיסת הבוקר של "אייר קנדה"........ היא צחקה ואמרת שאין כרגע במשרד איש להנפיק לי כרטיס, "אולי מחר" תבוא ונסדר לך כרטיס כפי שצריך. "עכשיו!!!!! צעקתי לה לשפופרת, תתקשרי למשרד שלך או למי שאת רוצה ותדאגי שיחכה לי כרטיס הבוקר בשעה 5.30" לא לקחתי איתי כלום, אנג´י הבטיחה שהכל מסודר שם במונטריאול וגם תיק יד לא לקחתי. לבשתי יד את הבגדים מאתמול, מזלי שלא היו מקומטים. התגלחתי והזמנתי מונית לשדה התעופה..... בשעה 4.30 הגענו לשדה התעופה, ואכן הכרטיס שלי היה מוכן, מידי פעם יש לי את הקטעים האלה ו"לונה טורס" מקבלים ממני צ´ופרים עבור השירות המיוחד שאני נופל עליהם מידי פעם. (גם הטיסות שלי עם אסירים לליווי לחו"ל, מתבצעות דרך המשרד הזה. הם כבר מכירים את השגעונות שלי.) בשדה התעופה היה חושך מוחלט..... בגלל תלונות התושבים אין טיסות בין 2.30 ל-5.30 בבוקר ואני עליתי ישר ל-duty free כי הייתי בלי מזוודה. לאחר כחצי שעה החל הטרנימל להתמלא באנשי השדה, בעובדים ובנוסעי הבוקר הראשונים. הכרוז הכריז על טיסתי, יחד עם עוד כמה טיסות בוקר מוקדמות לכל מיני יעדים בעולם. ואני "כבר" בקנדה, נשאר לי רק לעלות למטוס, ולהמשיך לישון את מה שלא הספקתי בגלל חברתי אנג´י. ירדתי במדרגות לכיוון האוטובוס המוביל למטוס, קצת נראה לי מוזר כמה קווקאזים/רוסים נוסעים "על הבוקר" לקנדה ועוד באישון לילה. עלינו למטוס, לא היו הכנות מיוחדות, נרדמתי מיד, כך שלא שמעתי כלל את הוראות הבטיחות ואפילו לא טרחתי "להתענג" על הדיילות כפי שאני עושה בדרך כלל בטיסות שלי... (זוכרים את מרסדס?) התעוררתי בשעה 13.30 לפי השעון שעל ידי ע"י חבטה עמומה בבטן המטוס... לא הבנתי מה קרה.... הסתכלתי מהחלון, שלג לבן עטה את שדה התעופה, איפה אני, איפה אנחנו? התעוררתי סופית, קצת דחיפות מהקווקזאים/רוסים במטוס.... לא שמעתי שום ברכת ברוכים הבאים באנגלית..... ירדתי מכבש המטוס..... מה זה? הדיילות מה זה מכוערות? כל השילוט למזוודות וליציאה מופיע באותיות קריליות....... שוטרים עם כובעים כמו של הצבא האדום בבגדים מגוהצים מפטרלים בטרמינל.... "דה"? אומר לי הפקיד "יא חאצו סקאז´ל יא רובוטה ניאה חורשו" !!! מה זה? אינגליש אינגליש אני מתחיל לאבד את הסבלנות.... הבחור מתקשר בטלפון שלו, טלפון מלפני מאה שנה בערך, בלי חוגה..... איך שהוא הרים את הטלפון, הגיע שוטר!!! "דה"? אומר לי השוטר " יא חאצו´ פספורטה אישראיליסקה" אהההההההה פספורט?? חרשו חרשו (בינתיים חרא של הצגה)... מסרתי לו את הדרכון ואמרתי לו תוך כדי הסבר בידי שמסמנת לו טיסה........... בזזזזזזזזזז אני ישראל קנדה ומלווה במבטי את ידי ומסביר שאני טס לקנדה... הוא החל להתפקע מצחוק......... קנדה...... בלאד!!!!! קנדה ?????? קירגיזיסטאן..... בישקק !!!!! מהההההההההההההההה? עליתי בחשכת הלילה למטוס הלא נכון ואני בעיר בישקק בקירג´יסטאן, אלהים ישמור מה אני עושה כאן??? חתולון, מה עובר עליך? איפה טעית? מה אני עושה עכשיו, קיבינימאט!!! ביקשתי דובר אנגלית, ולאחר כחצי שעה הגיע רוסי שמן, מזיע כולו יודע "אנגלית מרובעת", מבין רק מילה רביעית בכל משפט הוא כנראה הכי טוב שהיה להם, בקיצור............ אין מכאן מטוס החוצה, רק בשבוע הבא וברכבת זה 4 ימים למוסקבה, ומה אני אעשה שם אין לי כרטיס, אין לי ויזה (אשרת כניסה) אין לי מספיק כסף ואין אני מודיע לאנג´י שאני בקצה השני של העולם........ אלוהים..... לא הייתה לי ברירה יצאתי מהטרמינל, ראיתי איזה מבנה שדומה למלון ודומה יותר ללול של תרנגולות. ביקשו רק "1000 רובל" ללילה כ-5 דולאר.... לפחות כאן זכיתי חחחחח ויצאתי יד להסתובב בעיירה לחפש משרד נורמלי שיכול לטפל בהוצאתי המיידית ממקום שכוח אל זה שבחלומות הרעים שלי , לא הייתי נוסע אליו בחינם... ומה יהיה על אנג´י, היא מחכה בשדה התעופה. חטפתי סחרחורת, לא ידעתי מה לעשות.... בינתיים עבר לו לילה בבישקק...... קניתי לי כמה מצרכים בסיסיים תחתונים וגופיה, חולצת כותנה, מעיל פרווה, חפיסת סיגריות וחיכית לנס.... ................. לאחר 3 ימים, בעודי מסתובב חסר אונים בעיר, נעצרת לידי מכונית שרד שחורה ויוצאים ממנה 2 אנשים (נראים אנשי בולשת) וביקשו בנימוס שאתלווה אליהם. הראיתי להם את תעודת השוטר הבינלאומית שלי והם אמרו "דה" "דה"... לאחר נסיעה של רבע שעה, הגענו לכיכר ענקית ולמבנה שנראה כמו ארמון זה היה בית העירייה ומשכן המושל. הם הזמינו אותי להיכנס פנימה, איזו הפתעה!!!!! איש עם שטריימל שחור והאחר עם כיפה קמו לקראתי חוץ מהרוסים האחרים שהיו נוכחים שם.... זה היה נציג חב"ד, וציר השגרירות (מין נספח כזה למקרים מיוחדים) ואני מה זה מקרה מיוחד!!!!! נפלנו זה על זרועות זה..... סיפרתי להם מיד את השתלשלות האירועים מרגע הטלפון של אנג´י מסרתי להם את המספר בקנדה די שיספרו מה עבר עלי, והם הבטיחו לטפל מיד בעניין כולל בהוצאתי משם מיידית.... ביקשו ממני לחזור למלון ולא לצאת משם.... חזרתי ברגל!!!!!!!!!!!!! למלון.... וחיכיתי עוד יומיים רזיתי, לדעתי ב-4 קילו..... אבל זה לא העניין. מה קורה לאנג´? ביום השלישי חנתה מכונית שרד ליד המלון, ונציג הרשויות ביקש ממני להתלוות אליו עם כל "ציודי האיש"... תוך 2 דקות היית מוכן... סידרו לי מטוס מיוחד למוסקווה ומשם בטיסת "קונקשיין" ללונדון ומיד למונטריאול..... * * * * נחתתי לאחר טיסת מפרכת במונטריאול...... ניגשתי למשרד המודיעין ושאלתי אם יש הודעה לחתולון מאנג´ מלפני שבוע..... כן, יש כאן הודעה עם מספר טלפון.... הודיתי לה ורצתי מיד להתקשר......... הקול מהעבר השני אמר הכל: "אנג´י נפטרה אתמול ממחלה קשה" סוף למי שמזיל דימעה יש לרדת למטה.... * * * * סיפור דימיוני..... לא להזיל דמעות
צלצול טלפון טורדני העיר אותי משנתי, בקושי השעה הייתה חצות וחצי, מי זה יכול להיות בשעה זו? הרמתי את השפופרת, על הקו הייתה אנג´י החברה הכי טובה שלי מקנדה. "חתולון, היי, התגעגתי אליך מאד, אני רוצה אותך לידי, עכשיו" "מה מי , מיאווו מה קרה אנג´י? למה בשעה כזו? "חתולי, קח מטוס עכשיו ובוא אלי, אני מחכה לך." "אנג´י, אני לא יכול לעזוב הכל כך סתם , ולבוא!!!!" "אתה יכול, אני יודעת, אתה אוהב אותי, אני זקוקה לך, ויש לי בעייה רצינית, לא אוכל לספר לך בטלפון, רוצה אותך לידי. תיקח מטוס עוד עכשיו, ובוא....." "אין לי שום בגד מוכן ומגוהץ, אין לי תחתונים וגרביים, בקיצור אין לי כלום מוכן." "חתולון, קח את עצמך ובוא עכשיו אלי" התקשרתי מיד ללונה, הערתי אותה משנתה, ביקשתי ממנה כרטיס לטיסת הבוקר של "אייר קנדה"........ היא צחקה ואמרת שאין כרגע במשרד איש להנפיק לי כרטיס, "אולי מחר" תבוא ונסדר לך כרטיס כפי שצריך. "עכשיו!!!!! צעקתי לה לשפופרת, תתקשרי למשרד שלך או למי שאת רוצה ותדאגי שיחכה לי כרטיס הבוקר בשעה 5.30" לא לקחתי איתי כלום, אנג´י הבטיחה שהכל מסודר שם במונטריאול וגם תיק יד לא לקחתי. לבשתי יד את הבגדים מאתמול, מזלי שלא היו מקומטים. התגלחתי והזמנתי מונית לשדה התעופה..... בשעה 4.30 הגענו לשדה התעופה, ואכן הכרטיס שלי היה מוכן, מידי פעם יש לי את הקטעים האלה ו"לונה טורס" מקבלים ממני צ´ופרים עבור השירות המיוחד שאני נופל עליהם מידי פעם. (גם הטיסות שלי עם אסירים לליווי לחו"ל, מתבצעות דרך המשרד הזה. הם כבר מכירים את השגעונות שלי.) בשדה התעופה היה חושך מוחלט..... בגלל תלונות התושבים אין טיסות בין 2.30 ל-5.30 בבוקר ואני עליתי ישר ל-duty free כי הייתי בלי מזוודה. לאחר כחצי שעה החל הטרנימל להתמלא באנשי השדה, בעובדים ובנוסעי הבוקר הראשונים. הכרוז הכריז על טיסתי, יחד עם עוד כמה טיסות בוקר מוקדמות לכל מיני יעדים בעולם. ואני "כבר" בקנדה, נשאר לי רק לעלות למטוס, ולהמשיך לישון את מה שלא הספקתי בגלל חברתי אנג´י. ירדתי במדרגות לכיוון האוטובוס המוביל למטוס, קצת נראה לי מוזר כמה קווקאזים/רוסים נוסעים "על הבוקר" לקנדה ועוד באישון לילה. עלינו למטוס, לא היו הכנות מיוחדות, נרדמתי מיד, כך שלא שמעתי כלל את הוראות הבטיחות ואפילו לא טרחתי "להתענג" על הדיילות כפי שאני עושה בדרך כלל בטיסות שלי... (זוכרים את מרסדס?) התעוררתי בשעה 13.30 לפי השעון שעל ידי ע"י חבטה עמומה בבטן המטוס... לא הבנתי מה קרה.... הסתכלתי מהחלון, שלג לבן עטה את שדה התעופה, איפה אני, איפה אנחנו? התעוררתי סופית, קצת דחיפות מהקווקזאים/רוסים במטוס.... לא שמעתי שום ברכת ברוכים הבאים באנגלית..... ירדתי מכבש המטוס..... מה זה? הדיילות מה זה מכוערות? כל השילוט למזוודות וליציאה מופיע באותיות קריליות....... שוטרים עם כובעים כמו של הצבא האדום בבגדים מגוהצים מפטרלים בטרמינל.... "דה"? אומר לי הפקיד "יא חאצו סקאז´ל יא רובוטה ניאה חורשו" !!! מה זה? אינגליש אינגליש אני מתחיל לאבד את הסבלנות.... הבחור מתקשר בטלפון שלו, טלפון מלפני מאה שנה בערך, בלי חוגה..... איך שהוא הרים את הטלפון, הגיע שוטר!!! "דה"? אומר לי השוטר " יא חאצו´ פספורטה אישראיליסקה" אהההההההה פספורט?? חרשו חרשו (בינתיים חרא של הצגה)... מסרתי לו את הדרכון ואמרתי לו תוך כדי הסבר בידי שמסמנת לו טיסה........... בזזזזזזזזזז אני ישראל קנדה ומלווה במבטי את ידי ומסביר שאני טס לקנדה... הוא החל להתפקע מצחוק......... קנדה...... בלאד!!!!! קנדה ?????? קירגיזיסטאן..... בישקק !!!!! מהההההההההההההההה? עליתי בחשכת הלילה למטוס הלא נכון ואני בעיר בישקק בקירג´יסטאן, אלהים ישמור מה אני עושה כאן??? חתולון, מה עובר עליך? איפה טעית? מה אני עושה עכשיו, קיבינימאט!!! ביקשתי דובר אנגלית, ולאחר כחצי שעה הגיע רוסי שמן, מזיע כולו יודע "אנגלית מרובעת", מבין רק מילה רביעית בכל משפט הוא כנראה הכי טוב שהיה להם, בקיצור............ אין מכאן מטוס החוצה, רק בשבוע הבא וברכבת זה 4 ימים למוסקבה, ומה אני אעשה שם אין לי כרטיס, אין לי ויזה (אשרת כניסה) אין לי מספיק כסף ואין אני מודיע לאנג´י שאני בקצה השני של העולם........ אלוהים..... לא הייתה לי ברירה יצאתי מהטרמינל, ראיתי איזה מבנה שדומה למלון ודומה יותר ללול של תרנגולות. ביקשו רק "1000 רובל" ללילה כ-5 דולאר.... לפחות כאן זכיתי חחחחח ויצאתי יד להסתובב בעיירה לחפש משרד נורמלי שיכול לטפל בהוצאתי המיידית ממקום שכוח אל זה שבחלומות הרעים שלי , לא הייתי נוסע אליו בחינם... ומה יהיה על אנג´י, היא מחכה בשדה התעופה. חטפתי סחרחורת, לא ידעתי מה לעשות.... בינתיים עבר לו לילה בבישקק...... קניתי לי כמה מצרכים בסיסיים תחתונים וגופיה, חולצת כותנה, מעיל פרווה, חפיסת סיגריות וחיכית לנס.... ................. לאחר 3 ימים, בעודי מסתובב חסר אונים בעיר, נעצרת לידי מכונית שרד שחורה ויוצאים ממנה 2 אנשים (נראים אנשי בולשת) וביקשו בנימוס שאתלווה אליהם. הראיתי להם את תעודת השוטר הבינלאומית שלי והם אמרו "דה" "דה"... לאחר נסיעה של רבע שעה, הגענו לכיכר ענקית ולמבנה שנראה כמו ארמון זה היה בית העירייה ומשכן המושל. הם הזמינו אותי להיכנס פנימה, איזו הפתעה!!!!! איש עם שטריימל שחור והאחר עם כיפה קמו לקראתי חוץ מהרוסים האחרים שהיו נוכחים שם.... זה היה נציג חב"ד, וציר השגרירות (מין נספח כזה למקרים מיוחדים) ואני מה זה מקרה מיוחד!!!!! נפלנו זה על זרועות זה..... סיפרתי להם מיד את השתלשלות האירועים מרגע הטלפון של אנג´י מסרתי להם את המספר בקנדה די שיספרו מה עבר עלי, והם הבטיחו לטפל מיד בעניין כולל בהוצאתי משם מיידית.... ביקשו ממני לחזור למלון ולא לצאת משם.... חזרתי ברגל!!!!!!!!!!!!! למלון.... וחיכיתי עוד יומיים רזיתי, לדעתי ב-4 קילו..... אבל זה לא העניין. מה קורה לאנג´? ביום השלישי חנתה מכונית שרד ליד המלון, ונציג הרשויות ביקש ממני להתלוות אליו עם כל "ציודי האיש"... תוך 2 דקות היית מוכן... סידרו לי מטוס מיוחד למוסקווה ומשם בטיסת "קונקשיין" ללונדון ומיד למונטריאול..... * * * * נחתתי לאחר טיסת מפרכת במונטריאול...... ניגשתי למשרד המודיעין ושאלתי אם יש הודעה לחתולון מאנג´ מלפני שבוע..... כן, יש כאן הודעה עם מספר טלפון.... הודיתי לה ורצתי מיד להתקשר......... הקול מהעבר השני אמר הכל: "אנג´י נפטרה אתמול ממחלה קשה" סוף למי שמזיל דימעה יש לרדת למטה.... * * * * סיפור דימיוני..... לא להזיל דמעות
