ביתי עלמין - איזה גיל ואיך להכין

[מלח של פלפל]

ביתי עלמין - איזה גיל ואיך להכין

אמי נפטרה לפני שלוש שובועת בסיבא טובה ובגיל 92.

ה- 30 מתקרב ואני רוצה לקחת את ניצן לשם אך פלפלת טוענת שניצן צעירה מידי. יחד אם זאת הילדים של האחינית שלי, שהם פחות או יותר בגיל של ניצן, היו לאחר השבעה והם ממש לא היו סבלו מאיזו שהיא טראומה. בנתיים הסברנו לה שסבתא נפטרה ומעכשיו אנחנו אוהבים אותה בלב ושהיא נמצאת עם סבא והדוד שלה (אחי שנפל במלחמה). אנחנו גם מסבירים לה שמוות כזו היינה חלק מהחיים ולמרות שאנחנו מתגעגעים לסבתא, היא הגיעה לגיל מאד מכובד ושהיא כבר לא סובלת. בשלושה חודשים האחרונים סרבתי לקחת את ניצן אליה מאחר והיא נראתה ממש נוראה ובסבל. ניצן שמעה בטעות שיחה בני לבין פלפלת על מצבה בימים האחרנים וזה לצערי השאיר חותם אצל ניצן. הילדים האילו קולטים הכל. מה דעתכם, ואם כן כיצד אנחנו מכינים את ניצן.

 

[אפרסקה]

מלח, אני משתתפת בצערך הכבד ../images/Emo16.gif

בכל גיל ושלב בחיים מאוד קשה לאבד הורה. לעצם השאלה: לדעתי זה מאוד תלוי במה שצפוי להתרחש בבית העלמין, בסוג הפגנות האבל, בסוג בית העלמין. יש לי חברה ששכלה לא מזמן את אביה ממחלה, ביתה צעירה מניצן בשנה. להלוויה היא לא הביאה אותה, כיוון שהניחה שיהיו גילויי בכי וצער, וכל נושא הגוהה/ארון וכו'. לאחר מכן, כיוון שהילדה התעניינה, הלכו איתה ביחד לבית העלמין, בחרו ביחד עציץ לשים ליד הקבר, השקו ביחד ואספו אבנים. ז"א שעשו מזה פעילות חיובית שבמסגרתה דיברו גם על הסבא שנפטר (שם זה היה קצת מסובך יותר כיוון שנפור צעיר יחסית ובאופן די פתאומי). ל-30 עצמו לא הביאה. אולי באמת עדיף להביא אותה לא בזמן של טקס רישמי אלא ל"ביקור" בזמן אחר (אגב, הבקשה באה ממנה?) אני אישית לא יודעת אם הייתי מביאה אבל בית העלמין המדובר באמת מאוד מטופח, יחסית קטן ואינטימי.

 

[TaraSky]

מצטערת לשמוע!

לגבי הילדה- אני ממש לא בעד לקחת לבית העלמין. זה לא יתן לה כלום. נכון שהסברתם לה מה זה מוות אבל עדיין זה לא מוחשי. לקחת לבית העלמין ולראות קבר שבתוכו טמונה הסבתא שלה...זה יכול להיחרט במוחה הצעיר לנצח ולא בטוח שהיא תדע להתמודד על זה גם אם כלפי חוץ לא תראה דבר. לא לקחת אותה לראות את הסבתא בימיה האחרונים מסיבה דומה.

 

[סוכריה על מקל]

../images/Emo201.gif מצטערת לשמוע על אמך ../images/Emo16.gif

אני דוקא בעד לקחת את הילדים לבית העלמין, אבל אתה צריך לחשוב אם השלושים זה הזמן המתאים או שעדיף במועד אחר, כשתלכו רק אתם, בשקט, ותוכלו להקדיש את כל תשומת הלב רק לניצן. הילדים שלי רגילים ללכת לבית העלמין מגיל 0. שני הסבים שלהם לא זכו להכיר אותם, וזו התקשורת היחידה שלהם איתם. הם מגיעים לאזכרות כל שנה, ופעם אפילו חגגנו לאבא שלי יום הולדת בבית העלמין. ילדים מקבלים את כל ענין המוות באופן הרבה יותר טבעי מאיתנו, ואם אנחנו לא נכניס להם כל מיני רעיונות מורבידיים לראש, הכל ישאר בריא ונטול טראומות.

 

[שלומית של השניים]

מצטערת גם אני לשמוע וחושבת כמו סוכריה

אתמול לצערי הייתי בלוויה של אמה של גסתי. בלוויה השתתפה האחיינית הגדולה שלי (בת 12). אני חושבת שזה גיל שאפשר להחיל את כל החוויה הזו, למרות שהיו קטעים שהעדפנו שהיא פחות תראה (כמו הכנסת הגופה לקבר וכיסויה בעפר). אני הייתי קודם כל שואלת את הילדה אם היא מעוניינת לבקר בקבר. ואם כן - ליזום ביקור שיהיה רק שלכם, כך שהיא תוכל להרגיש חופשיה לשאול שאלות, לשים עציץ יפה (או אפילו לשתול צמח ליד הקבר), ולבקש ללכת מתי שתרצה, מבלי להיות כבולה לטקס כלשהו.

 

[תינוקי בא לאמא]

משתתפת בצערך../images/Emo201.gif../images/Emo16.gif

אין לי תובנות בתפקיד האימהי,אבל אני זוכרת שבתור ילדה מאוד לא אהבתי ללכת לבתי עלמין,למעט שסבא שלי נפטר,הקשר בינינו היה משמעותי עבורי. לכן לדעתי אם הקשר בינהם היה חזק,אפשר להעלות את הנושא בזכרונות שמחים על סבתא לשאול את ניצן מה היא חושבת ,מאמינה שמשם תקבל תשובה שנכונה לכם

 

[chompi XL]

משתתף בצערך

אצלנו ירדן ושירה מעורבים בהכל, ירדן וניצן כמעט באותו הגיל, ושירה קטנה מהם. מוות לצערי הוא חלק מהחיים, אני אבדתי אמא, וילדי סבתא בת 57 ממחלת סרטן ארורה. הילדים באים איתי לבית העלמין לבקר את סבתא, הם מבינים שהיא כבר לא איתנו כאן, אבל היא בהחלט חלק מחיינו. צריך לשבת, להסביר, לדבר ולהציג את הדברים בדרך נכונה.

 

[s h r o n i t]

משתתפת בצערכם פלפל ../images/Emo201.gif

 

[נועם@בת]

משתתפת בצערך מלח

כמו שאמרת מות זה חלק מהחיים. החיים זה בדרך כלל מה שמפחיד ילדים ולא המות. אנחנו לקחנו את הילדים לבית הקברות באזכרה של אבא שלי. זה לא היה מתוכנן, אבל התעכבנו בדרך וכר לא היה איפה להשאיר אותם. בנסיעה לשם הסברתי לניצן שבית קברות זה מקום שהגוף של האנשים המתים נשאר כשהנשמה שלהם עולה לשמיים. מאחר ובי הדודים שלה בני 6 ו7 היו שם, ידעתי שהם ירגישו בנוח. הדבר היחיד שהטריד אותי זה שהם רצו וקפצו ופחדתי שמכונית תעבור שם (אצלנו מכוניות נוסעות חופשי בשבילי בית הקברות). בדיעבד אני שמחה שלקחנו אותם לשם. לטעמי,כ שהאבלים מגיבים בצער גדול, כשיש בכי של מבוגרים, זה לא מתאים להביא ילדים. אבל במקרה שלכם, כשאמא שלך ז"ל נפטרה בשיבה טובה וסביר שלא יהיו שם התפרצויות של בכי עצום ואבל מופגן, אז אפשר להביא את ניצן. מה שחשוב זה להיות טבעיים. בגיל הזה היא כבר קולטת מתי מזייפים. מתי מנסים למרוח אותה או להגן עליה יותר מידי או להסתיר ממנה. ברגע שהיא תראה את כל המשפחה יחד אני מאמינה שהיא תרגיש מוגנת ושייכת ושיהיה לה נוח. אם אתה בכל זאת לא שלם עם זה, חכה לשנה הבאה. נשיקות לכם בתיה

 

[h i l a l]

../images/Emo16.gif מצטערת לשמוע

 

[MAMALY]

משתתפת בצערך

כמה עצוב להפרד מהורה גם אם זה בשיבה טובה. לגבי ניצן..... אני לא הייתי לוקחת לבית הקברות.. זה מפחיד מידי ילדים קטנים ששמים סבתא באדמה... "איך היא תנשום"... זו שאלה ששאל אותי נדבי לפני כמה חודשים שסבתא שלי הלכה לעולמה... הם מבינים הכל נורא פשוט... אז אמרתי לו שהיא בשמיים, שיש גן עדן, שהנשמה משיכה הלאה וזה מקום מאוד רגוע ויפה שנחים בו אחרי החיים וחוזרים כשיש כוח מההתחלה. מוות ולידה זה חלק מהחיים אצלינו זה יותר פשוט כי יש חיות מחמד ואם חיה מתה אז זה חלק מהחיים כמו הדג שהלך לעולמו ועשיו לו טכס פרידה ושלחנו אותו לים כמו נמו... או פרויקל החתול שנהרג... לא לקחתי אותו לקבור את החתול אבל הסברתי לו בגדול. כשעוברים בכביש 4 בירידה מחולון יש את בית הקברות מצד ימין הוא שאל אותי מה זה כל האבנים האלו אמרתי לו שזה מקום שהולכים להתרכז ממי שנפרדים ממנו שהלך לשמיים שיש שם פרחים ועצים ואפשר לבקר , כמו נקודת נזכרון פרטית אני לא יודעת מה הוא הבין ממש אבל הוא אמר לי שבטח נורא מפחיד שם כי יש המון אבנים עזבתי את זה. אחר כך באו השאלות מתי אני אמות או את אמא... הבטחתי לו שאני לא מחזיקה ציוד כל כך מהר אבל השאלות נותרו בעדינות שיניתי את הנושא. ניסיתי להעביר לך תמונה על איך ילד חווה והם חווים הכל נורא חזק ויש להם פחדים נראה לי גדול מידי לעיכול נושא בית הקברות... שלא תדעו צער.

 

[טחיא]

../images/Emo16.gif משתתפת בצערך ../images/Emo16.gif

 

[הרמוניה]

משתתפת בצערך....

לגבי בתי עלמין- הילדים שלי באים איתנו לאזכרה של אבא של מאז שנולדו (אני חושבת שהפעם הראשונה שהוצאתי אותם מהבית היתה לשם.....) באה כל המשפחה גם בני הדודים באים אין אווירה של כאב ומוחצן או קושי גדול. אני הסברתי שבבית הקברות יש מצבות שכתוב בהם השם שלי מי שנפטר ומתי-על מנת שיהיה יותר קל לזכור אותם. גם אצלינו מי שמת זוכרים אותו בלב. יש אצלהם עיסוק בענין-אבל הוא מאודתואם גיל ואני לא חושבת שזה עושה להם קושי גדול יותר הרמוניה

 

[מלח של פלפל]

,תודה רבה לכולם../images/Emo24.gif

ניצן הייתה בסוף איתי ועם פלפלת בבית בעלמין והופתעתי עד כמה טבעי וחיבובי ניצן קיבלה את הנושא. לקחת את העיצות של הרמוניה להפוך את זה למעשה חיובי מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים אלא שזה מקום שבו נזכרים בקורבים שלנו שאשנחנו אוהבים אותם עכשיו בלב. ריצתי שניצן תהיה גם עם כל המשפחה לפני כן איך פלפלת בקשה שנשאל אותה וניצן. היא ענתה שהיא לא רוצה וכיבדתי את רצונה. כאמור כאשר עמדתנו לצאת הביתה שוב שאלתי את ניצן ושהיא היא ענתה שהיא כן רוצה ללכת לבי העמין לבקר את סבתא, סבא ודוד סידני. בכוונה עצרתי קצת רחוק כדי שנילך ברגל לאסוף אבנים ולהפוך את הנושא שזה דבר טבעי. שוב תודה רבה על העזרה והעיצות בנושא זה מאד עזר לנוץ

 

[chompi1]

משתתפת בצערכם ../images/Emo16.gif

שמחה לשמוע שניצן הגיעה לבית הקברות וזה עבר טוב. אצלנו הם מגיעים תמיד ומקבלים את זה כפשוטו. , הבנתי כבר שכשמציגים משהו כפשוטו, הילדים מקבלים את זה ככה. הרבה פעמים אנחנו אלה שמסבכים את העניינים - לא הם. שלא תדע עוד צער