בית או מוסד - טיפול בחולה דימנציה

[dlevitats]

בית או מוסד - טיפול בחולה דימנציה

שלום, אימי רק בת 64 וכבר 10 שנים ויותר בסיפור הזה. אנו כל הזמן מתלבטים לגבי מה הכי טוב: מוסד או בית עם מטפל. האם זה משנה לחולה? (לא נראה לי שהיא מבחינה בכלל היום) אולי למשפחה עדיף שתהיה בבית? אם מי ניתן להתייעץ לקבלת חוות דעת מקצועית? כל המלצה או כיוון חשיבה יתקבל בשמחה. תודה, דניאל

 

[ענתי44]

../images/Emo140.gifדניאל שלום

במקום להתלבט בדברים הרגילים לתקופה כמו איפה לעשות את החג אצל הוריי או הורייה? או מה לקנות מתנה לחותנת ואיזה עוגת דבש הכי כדאי? תראה עם איזה כאב לב אנחנו מתמודדים???????? אם אמא לא מבחינה כבר ולה לא משנה אז השיקול צריך להיות מה הכי טוב לכם המשפחה!! האם בבית יש תנאים הולמים את צרכיה? האם זה נוח לאבא? האם לכם קל יותר לבוא לבית של אמא? וכן גם לבחון עלויות. ומצד שני האם לא עדיף שצוות מיומן יתן לה את כל צרכיה? ואם בחרת בדרך זו אז לחפש בנחת מקום שאתם חשים שהוא הכי מתאים לאמא, ושהוא גם נוח לכם לבוא לביקור. כל כך הרבה שאלות על כף המאזניים ורק אתה ומשפחתך יודעים את התשובות שיהיה לכם בהצלחה

 

[hagn]

גם אני מתלבטת

יש לי אבא חולה דמנציה ופרקינסון בן 76 עד עכשיו: **האח מביטוח לאומי המליץ לי על מטפלת תאילנדית **הפסיכיאטר שבדק אותו אתמול המליץ על הסדר מוסדי כי זה מאוחר מדי למעון יום ואמר שבמקרה שלו צריך 2 מטפלות 24 שעות ביממה **האחות באותו מקום אמרה לי שבמוסד הוא פשוט ימות (המילים שלה) והוא צריך חברה ומעון יום הכי טוב עבורו ("אם אפשר לדחות את האשפוז בחצי שנה אז כמה טוב") ** המשפחה אומרת לאשפז ** אמי אומרת לאשפז ** ואני ואחותי כבר לא יודעות מה לעשות... האם לנטוש אותו לעת זקנה? ומה עם חגים משותפים? ועם זה שאנחנו צריכים לשמח אותו ולדאוג לו ולהחזיר מעט ממה שהוענק לי במיוחד עכשיו שאנחנו צריכות לנצל כל רגע איתו??? הרי זה אותו אבא שגידל אותי ונתן לי הכל ונכון לא היינו קרובים בעבר ולא יכולתי לחבק אותו לנשק אותו ולהגיד לו שאני אוהבת אותו ומצדו העדיף במקום חום לתת ותת מעצמו ולחסוך מעצמו העיקר שלא יחסר לנו כלום... והנה המחסום נעלם וכמו תינוק אני מכסה אותו ונותנת לו נשיקה ואומרת שאני הכי אוהבת אותו בעולם... ** אבל מצד שני הוא ממרר לנו את החיים! כל 5 דקות קורא לנו בוקר ולילה זה התחיל עם חגית שלומית זה המשיך עם שמות מוקרצים זכריה שלומי יונה וזה המשיך עם הלו הלו שהולך ומתחזק ומלווה בהפלת דברים הזזת שולחנות וכו' מקלל צועק ואף מרביץ! פעם ראשונה בחיים שלי שאבא שלי הרביץ לי ואני יודעת שזו המחלה, ואחרי כמה זמן הוא לא זוכר ואם אני מזכירה לו שהוא במצב יותר טוב הוא אומר אני מה פתאום את מדברת שטויות. ורוב היום הוא לא מזהה אותנו ואפילו שאנחנו מזכירות לו הוא אומר שהוא זוכר אני עדיין לא יודעת אם הוא מבין את זה באמת... אחרי כמה דקות גם ככה הוא לא יזכור ונופל כל הזמן ועושה צרכים בכל הבית וכל הזמן זה לרדוף אחריו לנקות אחריו לדאוג שיהיה נקי ולהחלם איתו על מקלחת ולריב איתו שישתה ושיקח תרופות ולהאכיל אותו ולספק כל גחמה שירצה ולדבר איתו כדי לגרות את השכל שלו ולשחק איתו (והוא תמיד לא רוצה) קצת ולטייל איתו קצת ולדאוג שישן בלילה ושלא יפחד וחצי מהזמן לא מבינים מה הוא אומר והאם הוא מתכוון למה שהוא אומר כי רוב הזמן הוא לא. ואנחנו מוצאות את עצמנו מביאות לו מאכלים דברים שהוא כל כך התעקש ורצה והבטיח שיאכל ואחרי שנותנים לו הוא לא רוצה ולא זוכר שרצה ואין מה לעשות ושום דבר יחזור למה שהיה ושוב חוזרת השאלה מה הכי טוב בשבילו מה אתם חושבים?

 

[אירילה]

אשפוז במוסד כן או לא

לדעתי המפתח לתשובה זו נעוץ בשאלה ,איזו איכות חיים יש לחולה בבית ואיזו איכות חיים תהיה לו במוסד לתשושי נפש. האם הגרויים הנחוצים ישנם בבית?האם הטיפול התעסוקתי והפיזיוטרפי יכול להיות מסופק בבית? האם אנחנו יכולים להעניק לו את הריפוי בעיסוק המקצועי? ומצד שני לבחון את ההיבט האישי שלנו , מה עם איכות החיים שלנו?כמה זמן נוכל להתמודד עם הטיפול ביקירנו? האם נפגע במרקם המשפחתי או שרק אנחנו חושבים שלא? האם אנחנו זונחים את החולה או האם אנחנו פועלים רק לטובתו? שאלות מוסר לעומת שאלות פרקטיות טהורות.

 

[ענתי44]

אוי חגית הלב שלי ../images/Emo14.gif

קראתי פעמיים מה שכתבת ופשוט התחלתי לבכות. לא הבכי הרגיל שלי כשאני קוראת פה דברים קשים אלא בכי בכי. אמא ישר הרימה ראש ולא הבינה מה קרה. אז חיבקתי אותה כל כך חזק ואמרתי לה שאני בוכה בגלל הפועל חיפה, כי בכי שהיא מבינה שלא צריך לדאוג לי. והיא אמרה לי מה שתמיד אומרת " הכדור הוא עגול" , כלומר שהכל פתוח והכל יכול להיות, וכמו שהפועל ירדה היא תעלה. לצערי במקרה של ההורים שלנו זה לא נכון. הכדור מפונצר. אוי ליבי ליבי איתך חגית יקרה.לא קל לכן. אני חושבת, ואלוהים יסלח לי אם אני טועה ומטעה, זה למצוא לאבא מקום טוב. כי ברור שהוא סובל מאוד וזקוק לטיפול נוסף. זה נהיה מסוכן לעצמו לפי מה שאת מספרת.הוא לא אוכל, לא מתקלח, לא לוקח תרופות. והמצב שלו רק ילך וידרדר. וזה מסוכן גם לאמא, תארי לך שכשלא תהיו שם הוא יכה אותה? זה שהוא יהיה במקום שידאג לצרכיו לא אומר שאתם מפקירות אותו או שוכחות אותו. הרי תרבו לבקרו ותעקבו טוב טוב שהמקום אכן דואג לו ולא מזניח אותו. כשתבואו אליו, תחבקו ותלטפו ותיתנו נשיקה גם אם ישכח איך קוראים לכן. חגית לא חייבת להחליט היום אפשר אחרי החגים. תלכו ביחד ותחפשו מקום. רק מה שיראה לכם. תנסו לשים אותו לשבוע ניסיון. או חודש ותבדקו איך זה משפיע על אבא וגם עליכן ואז תחליטו. גם אם אבא ישאר בבית הוא זקוק לעזרה בבית. זה באמת קשה. בכל מה שתחליטי אני כאן איתך. חושבת עליך ומברכת אותך ואת משפחתך. ואם תרצי כתף וירטואלית לבכות עליה אנחנו כאן בשבילך.

 

[hagn]

תודה ענתי ../images/Emo24.gif הייתי חייבת לפרוק

 

[ענתי44]

../images/Emo24.gif

 

[ronnyw]

למתלבטת

הרשו לי להוסיף להתלבטות עוד כמה נקודות יותר רציונליות: א. (טענה שאני מעלה הרבה, אבל היא נשמעת פילוסופית. לי היא נשמעת שיקול אמיתי): מה אביך היה אומר לו יכול היה לחוות דעה? אני מדברת על אביך המקורי, האיש ההגיוני והשפוי שהיה, שאולי כל רצונו הינו לעשות הכל כדי להקל עליכם (כך, לפחות זה עם הורי, שמאז ומעולם, בכל שלבי השפיות המלאה ועד הדועכת שלהם, ציוו לכיוון סידור מוסדי ואי הכבדה)? אולי כיבוד רצונו של האדם שאיתכם ("אבא ב'" בלשוני) הוא אי כיבוד רצונו של האבא האמיתי שלכם? ("אבא א'"). מה את היית רוצה שיקרה עם ילדייך בסיטואציה דומה, את תהיי כמו אביך? היית רוצה שהם ונכדייך יעברו את מה שאת עוברת? נשמע אגואיסטי? גם אלטרואיזם הוא אגואיסטי. ב. המלחמה אינה בשום פנים על "הארכת חיים". רק על מיקסום "איכות חיים".לכן סיסמאות כמו "זה יקצר את חייו" או "הוא ימות" שם אינן שיקול לשום כיוון. בכלל, אסור לך להשתמש במילים "האם לנטוש אותו לעת זקנה?". זו לא נטישה !! זו התלבטות קשה ושוחקת בין רע לבין יותר רע. שורה תחתונה - מהתמונה שמצטיירת (שאין לי כלים לשפוט איך היא באמת) נראה לי שהסידור המוסדי הוא הרע במיעוטו. ןשוב - זו אינה "נטישה", זו אינה "בריחה מאחריות", זו אינה "הפקרה", זה בחירה בדרך פחות גרועה. ןעןד נקודה: כיוון שמצב החולים מתדרדר כל הזמן, כיוון שמציאת מקום מתאים זה תהליך של חודשים, וודאי וודאי שכדי להתחיל בחיפוש. בהצלחה ושנה קלה.

 

[hagn]

תודה רוני ואתה צודק

לקח לי זמן להבין אבל בחודש האחרון הבנתי שאני לא יכולה פשוט והוא צריך יותר עזרה ממה שאני יכולה לספק בבית התחלתי לדבר עם מקומות מעניין כמה זמן זה יקח

 

[ruthribak]

מסכימה איתך

מסכימה לכל מילה! שנה טובה!

 

[ענתי44]

../images/Emo45.gif

הצדק במקרה זה איתך

 

[555adi]

הלואי וידענו מה טוב להם

לדעתי מי שהכי סובל זאת המשפחה.. אני כל כך רוצה לדעת אם החולה מודע למצבו.. יש לי הרושם שאמי מנסה להסתיר דברים רבים שהיא עוברת והכי מפחיד אותי שהיא ישנה לבד בחדר בבית האבות וללא השגחה רוב היום רק שאלה אחת רודפת אותי - מה יהיה? אומרים שצרת רבים חצי נחמה, במקרה הזה אין זה נכון...