בית המשפט של החיים...

[נטולת כאב]

בית המשפט של החיים...

בדיוק היום נפתח הדיון בבית המשפט של החיים הנאשמת נכנסת לאולם עיניה כבויות ידיה כבולות ראשה שמוט לא מוצאת את מקומה "שבי כבר"- התיישבתי ללא סנגור, ללא הגנה, לבד! הנה התביעה מתחילה מזמנת עדים מביאה ממוחים מציגה ממצאים השופטים מתרשמים אך זהו משפט מכור מראש לא צריך לטרוח כולם יודעים מה יקרה נגזר עליה לחיות דמעות זולגות זעקה שקטה הנה הסיוט מתחיל......

 

[בשיא הטבעיות]

../images/Emo24.gif

כי זה מה שהמכתב שלך זועק...

 

[נטולת כאב]

יואווו תודה רבה על החיבוק,

זקוקה לו כל כך....

 

[Michallllllllll]

מקסימה שלי! קודם כל את לא נאשמת

ב כ ל ו ם! באמת!! את לא יכולה להזיק אפילו לזבוב.. את עוזרת לאנשים שיש אנשים שקצת היו נרתעים מהם ולא היו יודעים איך להתנהג איתם.. ואת מלמדת אותם!! שולחת לך חיבוק ענק ענק, כ"כ רוצה ליהיות חזקה בשבילך!! אני מתחת לשמיכה.. לחץ ודכאון והמון פחדים שלא מתבטאים בקול.. יקרה שכמותך בואי ניהיה כנות גם בפון.. זה קשה ואני שונאת להפיל על אנשים אמיתיים בדיוק כמוך.. ננסה? אוהבת המון.

 

[נטולת כאב]

את ממש ממש לא מפילה עליי...

נפלה זכות בחלקי לעזור לך ואני אעשה את זה כמה שרק אפשר ועם המון אהבה...

 

[נטולת כאב]

קצת נמאס לי כבר... ../images/Emo7.gif

 

[Michallllllllll]

את יכולה לפרט לפחות באנטרנט ממה?

מבלי להתכחש לכלום! בכנות תפרטי לי,לנו בפורום שרוצים לעזור. רשימה של נמאס מפורטת ואמיתית בלי התכחשויות.. מחכה לשמוע עם כולנו!! ואז אנשים יגיבו לך בצורה יותר טובה.. רק שאת הודעת הנמאס עם הפירוט תעשי כבר בהודעה חדשה.. אוהבת.

 

[ילדת הים היחידה]

אני אוהבת את הכתיבה שלך

ואת התאורים שלך... אמרתי לך פעם- אנחנו בוחרים איך לעצב את החיים שלנו! תלחיות זאת מתנה! חייכי- והעולם יראה יותר טוב! רק אושר! את כותבת מהמם! שני

 

[Michallllllllll]

שניתוש אבל את יודעת שכשתיהיי

פסיכולוגית לא תוכלי לענות ככה לקלינטים כי הם יתמרדו.. יש בעיות שכמה שמדחיקים אותם הבעיות הרגשיות פשוט צפות ועולות ורוצות מקום ויחס ואין לנו שליטה עליהן.. אז מה זה יעזור אם היא תפתח חלון בבית עד הסוף ותחייך חיוך רחב עד שהאנשים למטה יחשבו שהיא משוגעת...?

 

[ילדת הים היחידה]

מיכלי כנסי מאמי...

כבר כתבתי כאן פעם- לבכות ולהיכנס לרחמים עצמיים לא עוזר בכלל! להיפך- זה רק מוריד לנו את הביטחון וגורם לנו ליפול לתהומות שאי אפשר לצאת מהן- וחבל! נכון שקשה- ונכון שרע, אבל צריך לקחת הכל בפרופורציות! אני אכן מניחה לפי מה שהיא כתבה כאן שהיא עברה המון בחייה וכן גם דברים קשים! - אבל כל החכמה היא לא לשקוע ברחמים עצמיים- אלא להסתכל על עצמנו במראה לחייך חיוך גדול מאוזן לאוזן ולהמשיך הלאה- להתגבר ולהבין שהחיים ממשיכים, ואם נמשיך לרחם על עצמנו ולבכות כמה רע לנו וכמה כואב זה לא יעזור! אני אגיד לך עוד משהו- לפי דעתי אנשים לא זקוקים לפסיכולוג! אנחנו יכולים להתמודד עם הבעיות שלנו לבד- אם רק נבין שלהכנס לרחמים עצמיים לא יעזור לנו! אדם שלא רוצה לעזור לעצמו- אפחד לא יוכל לעזור לו! לדעתי ההתחלה זה לקום בבוקר ולחייך לעצמך במראה! זאת כבר התחלה, ההמשך הוא כמו שאמרתי- להבין שהחיים ממשיכים ושצריך לקחת הכל בפרופורציה- אל לנו לשקוע ברחמים עצמיים! תמיד לקוות לטוב- אם אין תקווה אין כלום! ושוב אוסיף ואומר כמו שכתבתי למעלה- אדם שלא רוצה לעזור לעצמו אף אחד אחר (לא פסיכולוג ולא בית חולים ולא שום דבר אחר) לא יוכל לעזור לו! אז שוב אומר- חייכי והעולם שלך יראה אחרת לגמרי!

 

[Michallllllllll]

חולקת על דעתך!!!!!! זה נקרא לברוח

לברוח מהמציאות!!!! עברתי תקיפה מינית גדלתי לא בתוך בית עם אבא ואמא הייתי בהרבה פנימיות כי אני תמיד ברחתי.. ובצדק! אז הדחקתי והכל פאנאן עד שאת מגיעה לקשרים עם אנשים וטראח! נופל לך מגדל הקלפים שהסתיר כ"כ טוב.. והיה אידאלי מבחינתך.. ואז חוזרים אלי פלשבאקים מוטרפים שג ו מ ר י ם עלי וגורמים לי לדיכאון תגובתי כדברי הפסיכיאטרית ולחרדות איך אני אחייך מאיפה אפלח לי תקוה? צריך היה עוד קודם לעבד את הדברים אולי אם איש מקצוע. שהפאנאן שלך גרם להם לגדול למימדים מפלצתיים! אז כבר אי אפשר במצב הזה לחייך.. הנזק של ההדחקה והחיוכים נעשה.. ועכשיו יש לי בנוסף לטראומות פוסט טראומה מזדיין שלא מניח לי.. אולי את לא מתאימה ליהיות פסיכולוגית אם גם עכשיו לא תסכימי איתי..כי אני בכונה חשפתי פה דברים אישיים שלא חלמתי לחשוף פה.. כדי שאולי ת ב י ני!!!! ואז תיהיי פסיכולוגית טובה כמו שאת רוצה ליהיות. מיכל

 

[ילדת הים היחידה]

מיכל אני אל התכוונתי שצריך לברוח

מהמציאות.. כן צריך לדבר וכן להוציא וכן לדבר על כל המ שמפריע... אבל בנוסף לזה גם תמיד לשאוף קדימה ולהשתדל להיות אופטימיים.. נכון שלפעמים הכל נריאה שחור אבל שוב אניא גיד לך- את מפסלת את החיים שלך ואיך שתפסלי אותם ככה הם יראו. אני כן מסוגלחת להבין את הכאב ואת החרדות ואת כל הדברים הלא נעימים האלה.. זה טוב להוציא הכל בשירה בכתב בציור במוזיקה בכל דרך אפשרית... אבל תמיד תפתחי חלון קטן לתקווה אפעם אל תאבדי אותה. זה כל מה שאמרתי... לא אמרתי שלא צריכים להיות עצובים- כי עצב ובאסה זה דבר שגרתי בחיים... אבל תמיד לשאוף לתקווה...

 

[נטולת כאב]

מצטערת אבל...

לא תמיד אפשר להתמודד לבד.... לא תמיד יש לנו את הכלים והיכולת, גם אם כמו שאת אומרת מכניסים דברים לפרופורציות.... עכשיו כשאני בלי טיפול פםיכולוגי ותרופתי, הדבר היחיד שעוזר לי זה הכתיבה פה ולו במעט....

 

[Michallllllllll]

את בלי טיפול תרופתי?? איי קיל יו!!

 

[נטולת כאב]

תודה.... אבל חיוך ממש לא תמיד עוזר.

 

[imdark]

קראת פעם את

מקרה של טעות בזיהוי של אטגר אלן פו זה היה פשוט האסוציאציה הראשונה שלי בכל מקרה אני מבין אותך או לפחות מנסה כאב פחד וכל אלו גורמים לך לרצות להעלם פשוט להיתמוגג ומתי שהוא נוצר בית המשפט הזה במוח היגיון מול רגש ואיפה שהוא את כבר יודעת שאת רוצה לחיות שאדיין יש את אותו דחף ישן לחיים נידון לחיים נידון להיתמודדות עם הכאב ואז אני שואל את אצמי משהו אחר למה חשבתי שיש לי את הזכות לבחור? עם אכן יש משמעות אז אני לא רוצה לפספס אותה ואחרי הכאב אני חושב שאולי היתקרבתי שאכשיו אחרי ששכנתי באפלה אולי האור מרגיש יותר טוב יותר אמיתי? תחשבי על זה

 

[נטולת כאב]

אתה מבין אותי...

לא קראתי אבל אני אחפש את הספר הזה... רוצה לחיות אבל לא ככה, לא כשאני מרגישה כמו נידונה.... על איזה כאב אתה מדבר?

 

[אמא של שירה היחידה]

אהבתי את האירוניה

בבית משפט,גזר הדין הנורא ביותר הוא מוות.והנה כאן,כמה פרדוקסלי,החיים הם גזר הדין המר מכל. שיר עצוב.

 

[נטולת כאב]

אכן ככה חיי, אירוניה אחת גדולה....

 

[כרגע במיכאל]

ווואיי ממש ממש יפה