בית השנטי עבורי- שירה ח.
בית השנטי...שניות לפני הסכין שננעצה / שירה ח. נשבעתי לא לשכוח ...לעולם לא לוותר...את נקמתך רואה מולי... הכעס חריקת השיניים, לחיצת העיניים בחוזקה תנועות הסירוב של הראש המתנדנד מצד לצד ,הידיים משפשפות את הגוף בחוזקה הציפורנים הנעוצות לא מכאיבות לגוף המבקש לאבד עצמו, השנאה להבה בעיניים הדורשות לנקות לשטוף כאביי .... בדמך..., על החול החם בליל חורפי ,בדמעות קרות צעקת שתיקתי, בדממה שסביב שומעת את מעשייך, אכזריותך הבלתי מובנת, שליטתך בלא שלך , התאדות תמימותי ,פציעת מוות לליבי, נרדמתי.... קרן שמש המתעקשת להאיר פניי נגעה בי לראשונה, התיישבתי על החול מביטה בה , למרות הצריבה בעיניים, לא הסרתי מבטי כמהופנטת , בהזדהות עמוקה , ככול שהבטתי ביופי שלה בעוצמת כוחה להעניק חום ממרחק , והרס בהתקרבות לגבולה!. הכול מחשיך כשמביטים סביבה, אך היא קיימת גם בחשיכה, בכוחה, פוסעת בחול... רוחות חזקות נושבות יוצרות מערבולות , הים סוער כאילו כועס על ריחופה מעליו, מביטה מתוך מחבואיי לשמיים האפורים מגלה את ריב הבמאי בהצבת העננים הכושלת, הרבה עננים שלא מסכימים להפוך לאחד , מייחדים עצמם בצורות והופכים אותו למיותר, גל מתוך הים שוב יצבור תאוצה יצליח אט להתרומם כדי להתנפץ ...מתגאה הוא בשבריו ולאחר הצלחת יצירת הקצף הלבן והבועות , ישאב חזרה ...כי זאת הדרך להכיר תאוצה.... עם הבוקר ( אחרי שבועיים...) נפרדת מעננים אשר סיימו את הצגת הציורים ,מקבלת בברכה את ליטוף הרוח...מבטיחה לשמור על סודו של הים... ומברכת בחיוך את השכמת השמש... תודה לכם על הענקת לילות וימים בחברתכם , בחוץ... אך בפנים...ללא קירות ומנעולים הייתי מוגנת בניתי ביתי בפנים, חוקי הטבע עבורי שיעור לחיים , לילות בהם שכבתי על החול,דמעות וחנק וסיוטים אשר לא מצאו שלווה לא התגלו סימנים של אהבה סביב,לילות בהם המוות עדיף עליהם, הסם שזורם בדם שמנתק מציאות,ממתין לסוף...ללא תחושה , בדממה, הביטו בי נפש פצועה של ילדה , מתוך הבריחה מהכול והסתתרות מהכאב , כשאין בסביבה אדם אוהב...הפכו השדים הגרים ברחוב בלילות לחברים, חבריות הנרקמות מהצורך לשייכות והפחד של הלבד, היו כמה "קבוצות משפחה"- שייכות לסמים,לזנות,לגנבות , או לחיסול חשבונות, שקר החיבוק ! נחמה בקבוצה... ואין אדם סביב המושיט יד לעזרה! הבטן מתכווצת ,הרעב...הצמא... הפנים השחורות , אין פלא שהסמים היו לי נחמה...וללא הכוונה נכונה מצאתי את עצמי עם האצבע מופנה את אשמה!!!במשך כמה חודשים,כמעט שהצלחתי להחדיר את הסכין עוד כמה סנטימטרים בפנים....., כשמביטה על אותם הדברים שכתבתי בגיל 20 , כשמביטה על רצף האירועים , יכולה להבין יכולה להזדהות עם הצעדים והבחירות בלי ברירה...., זהו הרצף הקטן עוד מחיי ...הביטו ושאלו עצמכם... מה השאיר אותי בחיים, מי אסף את השברים ? מי המלאך שהצליח לא להסתכל עליי על הבגדים הקרועים , על הגוף המנוקב בחורים, על העיניים המתות.... מי נתן גם לי את הזכות להיות!!!! בית השנטי – בדמעות מודה לכם , וכואבת לשמוע שרבים לא מצאו דרכם אליכם....
בית השנטי...שניות לפני הסכין שננעצה / שירה ח. נשבעתי לא לשכוח ...לעולם לא לוותר...את נקמתך רואה מולי... הכעס חריקת השיניים, לחיצת העיניים בחוזקה תנועות הסירוב של הראש המתנדנד מצד לצד ,הידיים משפשפות את הגוף בחוזקה הציפורנים הנעוצות לא מכאיבות לגוף המבקש לאבד עצמו, השנאה להבה בעיניים הדורשות לנקות לשטוף כאביי .... בדמך..., על החול החם בליל חורפי ,בדמעות קרות צעקת שתיקתי, בדממה שסביב שומעת את מעשייך, אכזריותך הבלתי מובנת, שליטתך בלא שלך , התאדות תמימותי ,פציעת מוות לליבי, נרדמתי.... קרן שמש המתעקשת להאיר פניי נגעה בי לראשונה, התיישבתי על החול מביטה בה , למרות הצריבה בעיניים, לא הסרתי מבטי כמהופנטת , בהזדהות עמוקה , ככול שהבטתי ביופי שלה בעוצמת כוחה להעניק חום ממרחק , והרס בהתקרבות לגבולה!. הכול מחשיך כשמביטים סביבה, אך היא קיימת גם בחשיכה, בכוחה, פוסעת בחול... רוחות חזקות נושבות יוצרות מערבולות , הים סוער כאילו כועס על ריחופה מעליו, מביטה מתוך מחבואיי לשמיים האפורים מגלה את ריב הבמאי בהצבת העננים הכושלת, הרבה עננים שלא מסכימים להפוך לאחד , מייחדים עצמם בצורות והופכים אותו למיותר, גל מתוך הים שוב יצבור תאוצה יצליח אט להתרומם כדי להתנפץ ...מתגאה הוא בשבריו ולאחר הצלחת יצירת הקצף הלבן והבועות , ישאב חזרה ...כי זאת הדרך להכיר תאוצה.... עם הבוקר ( אחרי שבועיים...) נפרדת מעננים אשר סיימו את הצגת הציורים ,מקבלת בברכה את ליטוף הרוח...מבטיחה לשמור על סודו של הים... ומברכת בחיוך את השכמת השמש... תודה לכם על הענקת לילות וימים בחברתכם , בחוץ... אך בפנים...ללא קירות ומנעולים הייתי מוגנת בניתי ביתי בפנים, חוקי הטבע עבורי שיעור לחיים , לילות בהם שכבתי על החול,דמעות וחנק וסיוטים אשר לא מצאו שלווה לא התגלו סימנים של אהבה סביב,לילות בהם המוות עדיף עליהם, הסם שזורם בדם שמנתק מציאות,ממתין לסוף...ללא תחושה , בדממה, הביטו בי נפש פצועה של ילדה , מתוך הבריחה מהכול והסתתרות מהכאב , כשאין בסביבה אדם אוהב...הפכו השדים הגרים ברחוב בלילות לחברים, חבריות הנרקמות מהצורך לשייכות והפחד של הלבד, היו כמה "קבוצות משפחה"- שייכות לסמים,לזנות,לגנבות , או לחיסול חשבונות, שקר החיבוק ! נחמה בקבוצה... ואין אדם סביב המושיט יד לעזרה! הבטן מתכווצת ,הרעב...הצמא... הפנים השחורות , אין פלא שהסמים היו לי נחמה...וללא הכוונה נכונה מצאתי את עצמי עם האצבע מופנה את אשמה!!!במשך כמה חודשים,כמעט שהצלחתי להחדיר את הסכין עוד כמה סנטימטרים בפנים....., כשמביטה על אותם הדברים שכתבתי בגיל 20 , כשמביטה על רצף האירועים , יכולה להבין יכולה להזדהות עם הצעדים והבחירות בלי ברירה...., זהו הרצף הקטן עוד מחיי ...הביטו ושאלו עצמכם... מה השאיר אותי בחיים, מי אסף את השברים ? מי המלאך שהצליח לא להסתכל עליי על הבגדים הקרועים , על הגוף המנוקב בחורים, על העיניים המתות.... מי נתן גם לי את הזכות להיות!!!! בית השנטי – בדמעות מודה לכם , וכואבת לשמוע שרבים לא מצאו דרכם אליכם....