בית ספר פרטי - לייסודי?

[לכטר]

בית ספר פרטי - לייסודי?

שלום, אולי זה לא קשור ממש לנושאי הפורום.... בן דודי (כיתה א') לומד בבית ספר יסודי רגיל. ההורים רוצים להכניס את הילד למסגרת בה יוכל למצות את כישוריו (הוא יצירתי מאוד וכו' וכו'). בית ספר שיהווה מסגרת עיקרית (לא בנוסף לבית הספר הרגיל) ברצוני לברר אם קיים בתי ספר בארץ (ועדיף מאיזור המרכז) המאפשרים את זה - בית ספר ייחודי... אולי פרטי (כמו שקיים בשוויץ, אנגליה וכד') תודה

 

[עדו בן צבי]

יש פורום לחינוך ביתי וחלופי.

בית ספר פרטי הוא סוג של בית ספר חילופי למערכת הממלכתית. יש כל מיני בתי ספר חילופיים. יתכן שמשהו מכל מה שיש מתאים לתלמיד. בכל מקרה, יש לתת יותר פרטים. להסביר מה בדיוק מציק לו במערכת הממלכתית וכו. אישית, אני חונכתי במערכת חליפית וגם את בני איני שולח לממלכתית (וזה דורש ממני הרבה במקרה של בני).

 

[יונה שו]

שו ? אידו ? אתה לא יציר המערכת ?

שמע, עכשיו זה מתחיל להיות עוד יותר מעניין !!!!!!! אפשר לשמוע קצת על זה ?

 

[יונה שו]

נו.... .טעות... אידו = איך

 

[עדו בן צבי]

מכיתה א' היו לי מורים פרטיים לצד

בית הספר. בין השאר למדתי ב'לימודיה'. את רוב החומר למדתי בעיקר אצל המורים הפרטיים ובאתי לבית הספר כדי להפגין נוכחות ולהפריע לאחרים ללמוד (זה היה לפני שהמומחים בארץ הכירו את הריטלין ולפני שלמדתי למצוא מומחים חלוציים בעולם). בסוכות של כיתה י''ב עזבתי את בית הספר והלכתי ללמוד רק בלימודיה. אללה יודע למה זה לקח לי כל כך הרבה זמן. הבן שלי מקבל מעט מאוד מהשירותים שמגיעים לנו מהחינוך הממלכתי המחיחד ואני לוקח אותו כל היום באוטיבוסים ממרפא פרטי אחד לשני. הילד מתקדם שזה שיגעון והוא עושה צעדים מרשימים ליציאה מהספקטרום האוטיסטי. בגילו זה אפשרי עם טיפול טוב. אישתי למדה ולימדה בבית הספר למדעים ואומנויות של העמותה למצוינות בחינוך.

 

[יונה שו]

שיוווו זה מעניין מאד, מאד.

אתה מדבר על הלימודיה בירושלים ? של אילה ? בכלל... יש לי המון שאלות על דרך הלימוד שלמדת. ומה זה הספקטרום האוטיסטי ? יש לו קווים אוטיסטים או מוגדר ככזה ?

 

[עדו בן צבי]

הלימודיה.

לימודיה היא מוסד שהתלמידים שרשומים אליו לא מאורגנים בכיתות. לכל קבוצת תלמידים יש מדריך שעוזר לכל אחד מהם לתכנן תוכנית לימודים אישית. רוב הלימוד נעשה בקריאת ספרים ולא בשיעורים פרונטלים. במקום בו פועלת הלימודיה ישנן בעיקר פינות קריאה שקטות שנותנות אוירת פרטיות וריכוז. לא אולמות כיתה גדולים. הלימודיה הראשונה בארץ הוקמה על ידי דר' איילה איש שלום (איילת שולמי) ובשלב מאוחר יותר הצטרפה לניהול דר' ניצן מור. הלימודיה הספציפית הזו מתרכזת בעיקר בהוראת תלמידים שיש להם סיכון לנשור ממערכת החינוך ובתלמידים שעזבו את המערכת ורוצים להמשיך ללמוד ברצינות מחוצה לה. עקרונית אין מניעה מהקמת לימודיה לתלמידים מצטיינים. הלימודיה היא סוג של בית ספר פרטי. הלימודיה הראשונה שהוקמה הצטיינה ביחס טוב אל תלמידים עם צרכים מיוחדים ולדעתי קל יותר לקבל יחס כזה בחינוך פרטי. אישית למדתי בלימודיה לצד בית הספר מכיתה ד' עד ח' ובכיתות י' ו-י''א. בכיתה י''ב למדתי בה במקום בבית הספר. אחרי הצבא חזרתי אליה כדי לשפר בגרויות. בכל מקרה, אני ממליץ לך לצור קשר עם מנהלות הלימודיה ולנסוע לראותה. את איילת שולמי (דר' איילה איש שלום) ואת דר' ניצן מור קל למצוא באתר של דפי זהב, באזור חיוג 02

 

[יונה שו]

הייתי שם לפני הרבה מאד שנים

נראה לי לא היה מזיק לנסוע לביקור שוב, בטח השתנו דברים מאז. מה שעניין אותי זה מהזווית של תלמיד איך היה, ותודה ששיתפת..

 

[דליה.ד]

איני יודעת אם יש

בתי ספר פרטיים אך בהחלט יש בתי ספר ייחודיים (לאמנויות, מדעים, טבע וכו') בכל מיני ערים בארץ. גם בתי ספר קיבוציים נחשבים טובים (כיתות קטנות, אוירה כפרית, יחס אישי, שיטת ה"נושאים" האינטגרטיביים וכו'...

 

[נועה לביא]

הערה, לגבי בתי ספר קיבוציים

גם אם משום מה לבית ספר מעין זה יש שם טוב מדי, תבדקו טוב טוב את השק, שלא יקפוץ משם, חלילה, איזה חתול וישרוט אתכם ישר בפרצוף. אני למדתי באחד כזה ("נווה במדבר", קיבוץ חצרים), שבב"ש בזמנו היה נחשב ה-ה-ה-דבר (נו בטח, הרי שכר הלימוד לשם היה יקר יותר משכר הלימוד שלי לאוניברסיטה) וחוץ משיעורי אנגלית (שהיו ממש ברמת בגרות, בשנות היסודי המאוחרות) הכל היה מתחת לכל ביקורת, פשוט בכל מובן אפשרי שרק ניתן לחשוב עליו.

 

[עדו בן צבי]

את חושבת שזה מייצג את המגזר כולו?

ושלא תביני אותי לא נכון, איני חסיד של המערכת הממלכתית או של הקיבוצים. אני חסיד של בדיקת העומק והבחירה בפינצטה.

 

[נועה לביא]

לא יודעת, אולי רמת הלימודים הנמוכה

יכולה להוות יתרון עבור תלמידים מתקשים, אבל לא עבור כאלה עם צרכים חריגים באמת (הם מעדיפים לחשוב שאין דבר כזה "חריג"). אני זוכרת שבשנה הראשונה שלמדתי איתם, התחלתי, כהרגלי, להתקדם בספר החשבון (כפי שעשיתי בבית הספר הקודם). הילדה שישבה בשולחן לידי העירה לי "את לא יכולה לעשות את זה! אחרת לא תהיי עם הכיתה!!!", מה שדי מראה את המנטליות שלהם. על הבי"ס הזה לא הייתי ממליצה לאף הורה (בזבוז כסף על רווח אפסי, אפילו האוכל בארוחת הצהריים בלתי ניתן לאכילה), על אחת כמה וכמה לא להורה עם ילד בעל צרכים חריגים, לכאן או לכאן.