שירלי ליבמן
New member
בית קברות לסודות
האם יש בעולם בן אדם אחד, נפש חייה אחת, שממנה לעולם לא יצא, לא יוצא, ולא ייצא סוד ? בשבילי, בן אדם כזה הוא אחד המודלים לשלמות. האם זה יתרון בכל המובנים? מה מרגיש אותו האדם בתוך תוכו ? האם הוא בכלל לא מרגיש דחף לספר את הסוד? לא דחף מכוונה רעה, דחף שלא נותן לך מרגוע, אם עוד מישהו לא ידע עליו? זה טבעו של אדם. כבר המילה סוד, נותנת את האווירה של המסתוריות הזאת, שאי אפשר פשוט להשאיר את זה דומם. סוד זה דבר חלקלק. לא מספיקים לעצור אותו כבר הוא מתחלק לו כמו חלמון של ביצה מתוך הקליפה. סוד סגור הוא סוד של אדם אחד או מקסימום שניים. כאשר הסוד נפתח, הוא נפתח – נשבר כמו הקליפה של הביצה. קשה לשמור על הביצה השבורה שלא תבצע כלשהי תזוזה מינימאלית כדי שהחלמון לא יתחלק במהירות בלתי קליטה על הרצפה. ככה גם קשה לשמור על סוד. למרות שבסופו של דבר, הסוד מתפוגג. לפעמים הוא מתבטא בדרך החיובית, כמו גולם שמתוכו יוצא פרפר, ואז כבר הכל גלוי לעיני העולם כמובן מאליו. הרי כשרואים פרפר, לא חושבים על הגולם שממנו יצא. או כמו כמעט תמיד, להתגלות לגרום לנזקים, כמו שכבר האנושות מוכיחה בכל הדורות. ולפעמים (ברוב המקרים) הסוד מתפוגג, נמס, מתאדה, כמעט נעלם. (חשוב להדגיש את הכמעט, כי לפעמים קורה שמעירים את הדוב משנתו) סוד הוא דבר שהולך ונחלש בהדרגה, והפיתרון והמרפא זה בעצם הזמן. הכל בעולם זה עניין של זמן, וככה גם הסוד. הסוד שיכול לצאת ו"להיות" כמו הפרפר, (שלמרות שזמן חייו קצרים, הוא עדיין הדבר הכי גלוי שיש). והסוד שצריך להישאר סגור, או אם הוא פתוח – אז לפחות ללא תזוזה, ועל הכל אחראי הזמן. מה יקרה לחלמון של הביצה שיישאר בתוך קליפתו, הרבה מאד זמן? אני בספק שמישהו ניסה את זה, אבל אני בטוחה שבמובן הפיסי, הוא סוג של יתאדה, או יתייבש, או ייקרש, ככה שכבר לא יחליק בקלות, ובאמת צריך כבר לעשות מאמץ בשביל שוב "להחיות" את הסוד מה שנקרא. או הדוגמא שאנו מודעים לה, כמו גופה. שקוברים אותה. סוד שלא זז הרבה זמן, אפשר להגדירו ככמעט מת. ובשביל להיות בטוח בכך, צריך למצוא לו מחסה. כמו הקבר, בו טמונה הגופה, ששוב – עם הזמן נרקבת. דוגמא ישירה מדי – אני יודעת. אבל זהו מעגל חייו של הסוד, כמו כל דבר מוחשי הקיים בעולם. כמובן זוהי לא השוואה לחיי האדם, כי לדעתי נוצר פה מונח עם משמעות אחרת לגמרי שבכלל לא דורשת השוואה לאנושות. סוד גלוי, הוא כבר לא סוד. לא משנה לאיזה צד, לצד החיובי או לשלילי. אבל סוד שמצוי בסכנה, אך עדיין נזהר, פשוט צריך למצוא לו קבר, מחסה, כמו בית קברות לסודות. לטמון אותו כך, שרק לזמן יישאר לבצע את תפקידו , ואפשר יהיה להמשיך הלאה.
האם יש בעולם בן אדם אחד, נפש חייה אחת, שממנה לעולם לא יצא, לא יוצא, ולא ייצא סוד ? בשבילי, בן אדם כזה הוא אחד המודלים לשלמות. האם זה יתרון בכל המובנים? מה מרגיש אותו האדם בתוך תוכו ? האם הוא בכלל לא מרגיש דחף לספר את הסוד? לא דחף מכוונה רעה, דחף שלא נותן לך מרגוע, אם עוד מישהו לא ידע עליו? זה טבעו של אדם. כבר המילה סוד, נותנת את האווירה של המסתוריות הזאת, שאי אפשר פשוט להשאיר את זה דומם. סוד זה דבר חלקלק. לא מספיקים לעצור אותו כבר הוא מתחלק לו כמו חלמון של ביצה מתוך הקליפה. סוד סגור הוא סוד של אדם אחד או מקסימום שניים. כאשר הסוד נפתח, הוא נפתח – נשבר כמו הקליפה של הביצה. קשה לשמור על הביצה השבורה שלא תבצע כלשהי תזוזה מינימאלית כדי שהחלמון לא יתחלק במהירות בלתי קליטה על הרצפה. ככה גם קשה לשמור על סוד. למרות שבסופו של דבר, הסוד מתפוגג. לפעמים הוא מתבטא בדרך החיובית, כמו גולם שמתוכו יוצא פרפר, ואז כבר הכל גלוי לעיני העולם כמובן מאליו. הרי כשרואים פרפר, לא חושבים על הגולם שממנו יצא. או כמו כמעט תמיד, להתגלות לגרום לנזקים, כמו שכבר האנושות מוכיחה בכל הדורות. ולפעמים (ברוב המקרים) הסוד מתפוגג, נמס, מתאדה, כמעט נעלם. (חשוב להדגיש את הכמעט, כי לפעמים קורה שמעירים את הדוב משנתו) סוד הוא דבר שהולך ונחלש בהדרגה, והפיתרון והמרפא זה בעצם הזמן. הכל בעולם זה עניין של זמן, וככה גם הסוד. הסוד שיכול לצאת ו"להיות" כמו הפרפר, (שלמרות שזמן חייו קצרים, הוא עדיין הדבר הכי גלוי שיש). והסוד שצריך להישאר סגור, או אם הוא פתוח – אז לפחות ללא תזוזה, ועל הכל אחראי הזמן. מה יקרה לחלמון של הביצה שיישאר בתוך קליפתו, הרבה מאד זמן? אני בספק שמישהו ניסה את זה, אבל אני בטוחה שבמובן הפיסי, הוא סוג של יתאדה, או יתייבש, או ייקרש, ככה שכבר לא יחליק בקלות, ובאמת צריך כבר לעשות מאמץ בשביל שוב "להחיות" את הסוד מה שנקרא. או הדוגמא שאנו מודעים לה, כמו גופה. שקוברים אותה. סוד שלא זז הרבה זמן, אפשר להגדירו ככמעט מת. ובשביל להיות בטוח בכך, צריך למצוא לו מחסה. כמו הקבר, בו טמונה הגופה, ששוב – עם הזמן נרקבת. דוגמא ישירה מדי – אני יודעת. אבל זהו מעגל חייו של הסוד, כמו כל דבר מוחשי הקיים בעולם. כמובן זוהי לא השוואה לחיי האדם, כי לדעתי נוצר פה מונח עם משמעות אחרת לגמרי שבכלל לא דורשת השוואה לאנושות. סוד גלוי, הוא כבר לא סוד. לא משנה לאיזה צד, לצד החיובי או לשלילי. אבל סוד שמצוי בסכנה, אך עדיין נזהר, פשוט צריך למצוא לו קבר, מחסה, כמו בית קברות לסודות. לטמון אותו כך, שרק לזמן יישאר לבצע את תפקידו , ואפשר יהיה להמשיך הלאה.