"בית קברות??? מה זה בית קברות?"

TaLoLaaaA

New member
"בית קברות??? מה זה בית קברות?"

"אבא... מה זה בית קברות?" "יקירתי...בית קברות זה המקום בו נמצאים כל האנשים שכבר לא בחיים...שם יש להם קבר...כמו בית קטן קטן...שם קוברים אותם...זה כמו הבית שלהם...והולכים לבקר אותם לפעמים..." שיחה שהיתה לי עם אבא שלי כשהייתי בת 5 * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * "אבא...אני לא רוצה! לא רוצה ללכת לבית קברות! זה עושה לי רע לעמוד שם...ולבכות...ושכל האנשים הקרובים אליך...ואנשים שאתה בכלל לא מכיר רואים אותך במצב כזה... לא רוצה!!! לא רוצה לראות את רותי בוכה...ובוכה...היא ממש נשברת! לא רוצה לראות ... לא רוצה לבכות!... נגמרו לי הדמעות כבר!!! לא רוצה ללכת להלוויה...אני אשבר, אבא,אני אומרת לך , אני לא אעמוד בזה!" "טל...את לא חייבת ללכת...אבל אני חושב שכדאי לך לבוא...תיפרדי ממיכלי בפעם האחרונה...כי אין עוד פעמים...את תתחרטי על זה אם לא תבואי" שיחה שהיתה לי עם אבא שלי לפני שנתיים וחצי 9.10.98 * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * אני זוכרת את זה... אני זוכרת את זה טוב כמו אתמול... אני זוכרת איך לכולנו היה חם...חם בגלל המזג אוויר... לפני ההלוויה היה מסע לויה...הלכנו במושב אחרי הרכב הצבאי עם החיילים בפנים והארון של מיכלי... יצאנו מהבית ורק ראינו את הרכב הצבאי עומד לו שם ואת הארון בתוכו...אני בחיים לא אשכח את זה...פרצתי בבכי כמו שבחיים שלי לא בכיתי... זה היה נורא!!! לדמיין את מיכלי בתוך הארון הזה...הוא לא קטן מידי בישבילה? נוח לה שם בפנים? יש לה מספיק אוויר? היא לא מתההההההההה! היא לאאאא!!! ההלוויה...כשהביאו את הארון שוב נשברתי ברגע שראיתי אותו...וכשהניחו אותו בתוך האדמה נשברתי שוב...רציתי לצעוק...לצעוק לאלוהים - מה אתה עושה? אתה רואה אותי -פה למטה בוכה? אתה רואה את אמא של מיכל נשברת? את רואה את החיילים שלה בוכים? אתה הורס אותנו אלוהים! אתה רואה את זה? אתה רואה? אתה אוהב מה אתה רואה? * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * שבוע אחרי ההלויה... עלינו לקבר...זה לא היה אותו דבר...אני כבר לא הרגשתי שמיכלי שם... מיכלי...את שם? מיכלי...אני לא חושבת שאת פה!!! אני כבר לא חושבת שהיא פה אני יושבת ומדברת מול קבר...אבן אפורה...ממש מנכר המחשבה...אבן קפואה...אני לא מרגישה אותך! למה אני לא מצליחה לדבר איתך? למה אני חושבת שאת לא שומעת??? למה פתאום אני כבר לא חושבת שאת פה בקבר??? מה זה בכלל בית קברות אם את לא שם??? מיכלי - אני אוהבת אותך!!! את שומעת אותי??? אני לא שכחתי אותך!!! לעולםםםם ואני מתגעגעת מאודדדדדד....אולי את יודעת כמה.... ממני .
 

noor נור

New member
טלולה- כמה במקום היו הדברים שכתבת

אמנם כתבת אותם לפני כמעט 3 שעות, אבל עד שפתחתי פה, בינתיים ניהלתי שיחה עם אחי שנותר, לגבי "הכנות" ליום השנה.....אני אמרתי שאני לא מוכנה לעמוד לפני אבן קפואה ולשמוע איזה רב מסלסל רק כדי להשביע את רצון הסובבים אותי והוא טען שצריך לשמור את זה "פשוט" כדי שאנשים ירצו להמשיך ולבוא כל שנה במקום שיעברו טראומה כל שנה מחדש, קרי: הספד סוחף דמעות, קרי: רמז לשיר שהקדשתי לגילי ביום ה-30???ואז בדיוק קראתי את שכתבת!!!!אני מרגישה שהלחץ אצלי מתחיל, המאבק בין לעשות את שאני מרגישה שנכון לי, ובין הצורך ההוא שכתבתי למעלה ואפילו נמאס לי לכתוב אותו שוב כי הוא באמת לא במקום.
 

yellowt

New member
אוי טלושקה...אני קוראת ומצטמררת...

איך אנחנו עומדים באותם מעמדים מזעזעים..והמילים שלך והרגשות הקשים כול כך מוכרים...אני אישית עברתי את זה מאד דומה בקטע של הלוייה וכל המסביב... רק פה אפשר באמת למצוא את האנשים שיבינו בדיוק מה אנחנו עוברים...לצערי כמובן...זו המציאות שלנו היומיומית...והליללילית... שיהי לכולנו לילה קל... ולך טל טל ...מה אומר לך...אין לי מילים.. חזקי ואמצי. (אגב...רציתי לדעת...מהי מיכל בשבילך?אחות? חברה?אנני יודעת...) שלך תותי
 

מיכל@בר

New member
טל, נור ותותי.. איך תיאור של כאב,

זעקה כזו כמו שכתבת, טל, יכול לזרוק אחרים לכאבי הבטן שלהם. הזעקה שלך, נשמעת למרחוק, והשאלות הנוקבות שלך והידיעה שהיא אינה שם... נור יקירתי, שעוד מעט שנה, ואת צריכה לעשות כך ולא כך, לרצות אחרים או לא לרצות, ועייפה כבר מהכל... ותותי, שהדברים האלה מוכרים לך כל כך, יום וליל עם הכאב... מחבקת את שלושתכן.
 
אף אדם שלא חש .

אדם שלא חש אובדן באמת על בשרו - לא יודע מהו? כל מילה שלך תיארה את המתחולל באדם שמצוי ברגעים מסוג שכזה. לכן מאחר ואני חוויתי לצערי את תחושת האובדן - אני מנסה לחזק אותך כפי שאני מחזקת את עצמי יום יום .ומנסה להסביר לך שגם מתחת לאבן הקפואה יש אדם קרוב שאותו את אהבת ועדין אוהבת - והוא מקשיב לך .ויודע עד כמה....... את מתגעגעת אליו.ואם תלכי עם מחשבה שכזאת זה רק יחזק אותך וכך תצליחי להשתחרר. חזקי - ואמצי .
 
טל אהובתי....

אני קוראת את מה שכתבת ויש לי דמעות בעיניים... את לא מבינה כמה אבל כמה אני מזדהה איתך... אני מכירה מקרוב, לצערי, את ההרגשה הזאת כי גם לי זה קרה אני מבינה שכואב, שבא לצעוק, שאת רוצה שהיא תשמע אותך, אבל לצערנו זה בלתי אפשרי...אבל עדיין ממשיכים לדבר אליהם, לפעמים זה עוזר לפעמים זה לא עוזר...אבל המחשבות לא מפסיקות...אי אפשר להפסיק לחשוב, מה קורה איתו/ה עכשיו, טוב לה/ו שם, הם רואים אותנו, ועוד מליון ואחת שאלות. מנסיון...המחשבות לא עוברות...לא שוכחים...רק כואבים אבל עם הזמן הכאב יכאב פחות והדמעות יהיו חלשות...אבל המחשבות תמיד נשארות!!! טלוש בובע שילי...אוהבת אותך המון תהיי חזקה מלכתוש
 

TaLoLaaaA

New member
מלכתייייייייי

אמרתי לך כבר כמה אני אוהבת אותך??? המון!!!!! קבלי נשיקה וחיבוק ענקקקקק, ורק שתדעי שאני מתגעגעת אליך המון!!! אני יודעת שעם הזמן הדמעות כבר חלשות...כבר אין לי כוח לבכות יותר... אבל הכאב...הכאב רק ג-ד-ל! למה אומרים שהוא קטן? אני רק מרגישה שהכאב גדל. והגעגועים מתעצמים! למה זה כל כך קשה???
 
טלוש נשמתי...

אין מה לעשות את צודקת... הכאב רק גדל, אבל ככה זה, אף אחד לא אומר למה, זה קורה מעצמו, אולי ככה זה אמור להיות??? הגעגועים זאת בכלל בעיה...מתי הוא/היא יחזרו הביתה?, אולי נלך היום לרקוד בדיסקו?, הגעגוע לחיוך המקסים...ל-ה-כ-ל אבל שוב אני אומרת...לזכור וחסר לנו שנשכח כי זה מה שנשאר לנו מהם!!! מתה עליך מתוקה שלי מלכתוש
 

TaLoLaaaA

New member
המילה לשכוח לא קיימת בלקסיקון שלי

ממש לא! תאמיני לי... אני חושבת עליה כל יום... כמעט כל דבר קטן מזכיר לי אותה...ממש כל שטות... לשכוח? ממש לא! איך אפשר לשכוח?
 

tear

New member
טל, כל כך הרבה דמעות ../images/Emo7.gif

כל כך מבינה הכאב הזה... אני שונאת את בית הקברות ומכעיס אותי שזה המקום שבו אני אמורה לפגוש את בני, אבל אני גם נמשכת לשם כמו מגנט. מרגיז אותי ומכאיב לי לראות כמו שאמרת, את האבן האפורה ואת שמו המתנוסס עליה. לשכוח? ברור שזה בלתי אפשרי, הגעגועים האלו אליו נמצאים כל הזמן, בכל רגע בכל היום ובכל יום. והזמן בטח שלא מחליש את הגעגועים, להיפך הוא רק מגביר ומעצים אותם.
 

TaLoLaaaA

New member
שאלה ../images/Emo18.gif

אני רוצה לדעת מי מבינכים מרגיש שכשאתם הולכים לקבר אז הבנאדם באמת שם? והוא באמת שומע? אני לא יודעת למה אבל מאז ההלוויה אני כבר לא מרגישה שהיא שם. אני מרגישה אותה בכל דבר אחר בחיי היום יום ... אבל כשאני מגיעה לבית קברות אז אני כבר לא מרגישה אותה. למה?
 
תשובה לשאלתך

טלוששששש כאשר אני עולה לקיברם של הוריי ז"ל אני יודעת שמבחינה רוחנית הם שומעים אותי, כי כאשר אני חוזרת לדרכי אני מרגישה אחרת , מרגישה שהם חיזקו אותי בצורה מסויימת - ומה שגורם לי לאמת את תחושותיי הוא שכאשר אני עולה לקיברם הם אף פעם לא מופיעים לי בחלומותיי ואם קורה מצב שתקופה מסויימת מכל סיבה שהיא לא יוצא לי לפקוד את קיברם הם באים לאותת לי שהם נמצאים איפה שהוא והם לא שוכחים אותנו (אותי)ושאני צריכה לכבד אותם בצורה כלשהי הכיבוד הוא ע"י זה שאני עולה לקיברם -ועושה השכבה לזיכרם.לכן כפי שאמרתי קודם רק כך אני מחזקת את עצמי יום יום ,כי אנשים אומרים שהזמן מרפא - אבל ההפך הוא הנכון הזמן לא מרפא שום דבר , אלא תחושת הגעגועים מתעצמת , ותחושת האובדן תמיד נשארת , והפצע לא מגליד. לכן כך חולפים להם הימים בצורה כזאת שאני חייבת לחזק את עצמי ולהאמין למשהו.
חיזקי .
 

מיכל@בר

New member
נגעת במשהו מוכר כל כך, הצורך הזה

לבקר בבית הקברות, לכבד את מי ששם... שלא יחשוב שהוא נשכח מלב.. סוג תחושה כזו.. לא פעם גם אני מרגישה שיוצאת משם מחוזקת. ובאשר לזמן... איך לפעמים... פעם יש תחושה שהוא עושה משהו, פעם יש תחושה שהוא תקוע והמחוגים עומדים..
 

מגיקל

New member
טל!

טל.... קראתי את מה שכתבת ואני נשבעת לך שאני לא יכולה להפסיק לבכות... בא לי לחבק אותך עכשיו... אוהבת אותך כל כך! מגי
 
למעלה