בי, בגוף שלי
חוץ מבחינה ביולוגית אני לא לבטח ממה גוף האדם מורכב, האם באמת יש נשמה..רוח..וכל אלו.. הרי אלוהים כבר הוכח לי שאין, הוכח לי בצורה חד משמעית בכמה דרכים שונות שאלוהים אינו קיים. אבל לא היתה לי שום כוונה לדבר בקטע הזה על השקר הכי גדול שאי פעם סופר. זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי בשבילי זה העובדה, שמבלי שעשיתי שום דבר רע, ומבלי שהיתה לי שום מחלה, נטפלו עלי, חיבלו בגוף שלי, בבריאות שלי, ובמוח שלי. וכיום מספר לא קטן ולא רב של חודשים לאחרי כל זה, כבר לא נשאר לי כלום, חוץ מזוג הורים שסובלים נורא מכל מה שקרה לי. ואני כבר לא יודע מה יהיה יותר כואב בשבילהם, למות בצער מזקנה לראות שלעולם לא יצא ממני שום דבר ושמצבי רק הלך והידרדר מיום ליום, או לחוות את מותי עכשיו, ולכאוב עכשיו כאב בלתי יאומן, שהיו חווים אותו בצורה אחרת אילולי הייתי נשאר בחיים במצב הבזוי הזה עד יום מותם ואז לוקח לעצמי את החיים. ואני לא מבין את זה... כל זה התחיל מבחורה ששיקרה עלי.. ומשטרה שלא עשתה עבודה כמו שצריך.. בחורה ששכבה עם מעל 550 גברים ולא תפקדה בזנות - זה הגיוני?? בחורה שהיתה מכה אותי!!! בחורה שרואה הזיות ושומעת צלילים כשהם לא שם!! בחורה חולה ושקרנית מכל הכיוונים.. על שקרים של שטן כזה שבמקרה יש לה קשרים וגם שקרים כל כך נבזיים.. על זה הייתי צריך להיות מאושפז ולהידפק על ידי הסמים הפסיכיאטרים?? וכיום הם מתעלמים מכל זה, הפסיכיאטרים, מתעלמים לגמרי ממה שהם עשו ורק מנסים להכניס אותי עוד יותר עמוק אל תוך המעגל של הסמים שלהם העיקר שלעשן חשיש זה לא חוקי, אבל כנראה שזה מאוד חוקי להשתמש בסמים פסיכיאטרים שהרבה יותר גרועים מכל סם שאי פעם נתקלתי בו. אהה.. אגב.. על הסמים הפסיכיאטרים, מעולם לא חשבתי יותר על רצח, לפגוע, להתאבד, ומלא דברים אחרים, מאשר חשבתי מהרגע שנגע לי סם פסיכיאטרי בתוך הפה. ויותר מכך זה מתחזק מיום אל יום. אולי הם מתעלמים כי אין להם מה לעשות בנידון, הכדורים שהביאו לי (ואני כבר לא על אף כדור ולא צורך שום סם לא פסיכיאטרי ולא מהטובים), קיצר הכדורים שלהפ דפקו לי את הבריאות ואת המוח. והמדינה לא תשלם על הנזקים שנגרמו לי לשיניים בגלל עליית רמת הסוכר.. המדינה לא תשלם לי כאשר בסופו של דבר אאבד את כל שערי, מוזר שעדיין יש לי שיער על הראש. המדינה לא תשל םעל העובדה שהראייה שלי נחלשה והשמיעה גם כן.. המדינה לא תשלם על אף אחד מהנזקים אז למה אני שילמתי ומשלם כל כך הרבה על דברים שאני בכלל לא עשיתי? זאת הדרך שלכם לבוא ולשכנע אותי אשכרה לעשות משהו? ללכת לתקוף את אותה בחורה?? אולי לרצוח אותה? ללכת לרצוח כמה פסיכיאטרים?? להשיג מאיפשהו נשק ולהרוג כמה שוטרים? אם אני על כלום משלם כל כך הרבה ואת המחיר הכבד של שפיות בריאות ונפש.. למה שאנשים אלו לא ישלמו?? ובמקרה של אנשים אלו יש יותר מסיבה אחת ויותר משניים לגרום להם לשלם, או לקחת את חייהם. אבל לא.. איפה אני ואיפה הם.. אנשים רעים, אנשים שלא עושים את העבודה כמו שצריך, אנשים חסרי מודעות, אנשים טמאים, אנשים עיוורים. ואני... זה שלא נשאר לו כלום.. רק רוצה למות ושכל זה יסתיים. כי אי לעולם לא ישכח. ולא ישכח מה היה לי. ולאן הגעתי. לעולם לא אתגבר על מה שקרה לבריאות שלי. לעולם לא אשכח את זאת שהענישו אותי על שקרים של אנשים אחרים. לעולם לא אשכח על כך שהסתכלו עלי כאל אדם אשר זקוק לטיפול כאשר הייתי רחוק מלהיות כזה וכיום כן זקוק לטיפול אך הרבה יותר מורכב ואינטנסיבי ממה שהם יכולים לספק. לעולם לא אשכח כמה טוב היה לי לפני כל זה, וממה הייתי מורכב ואיזה תכונות טובות היו לי, לעולם לא אשכח כמה שנים עבדתי בשביל לפתח כשרונות וגם זה דפקו לי.. לעולם לא אשכח את מה שאותה בחורה עשתה לי, ולאן זה הוביל רק בגלל חוסר הרצון שלה שידעו שהיא זקוקה לטיפול, בכדי שהיא תוכל להמשיך לחיות בשקר ולהמשיך לשקר ולנצל את טוב ליבם של אנשים, ספק שהיא מודעת לעצמה ברמה כזאת של ממה להבין איזה יצור שפל היא. לעולם לא אצליח להתנתק מהעובדה שעל כלום פגעו בי, ואני עדין לא פגעתי בחזרה. כך שזה לא ממש משנה אם יקרה דבר טוב או שניים, החיים שלי גמורים. וכל שנשאר לי זה איכשהו, פשוט איכשהו, לדאוג לכך שההורים שלי ידעו כמה שאני אוהב אותם ומעריך אותם, ומעריך את מתנת החיים הזו שהם נתנו לי ואת איך שהחיים היו לפני שאנשים נזקו לי. לדאוג לכך שידעו שאהבתי אליהם היא נצחית ושאני מצטער שהם צריכים לחוות כאב כזה חזק. ופשוט לקחת לעצמי את החיים, וזה לא פשוט בתור אדם שלמד להעריך את החיים לפני שפגעו לו במוח בבריאות ובחיים. אבל זה מה שנשאר, או למות לבד, או לפחות לקחת את חייהם של כמה מהאנשים שאשמים בכל זה. ובדרך מה שיוצא מאנשים חסרי מודעות זה - "למה אתה מאשים את כולם, תאשים את עצמך", אז למרות שזה יוצא, יש לי תשובה גם לחסרי המודעות שחושבים ככה, - הלוואי והייתי יכול להאשים את עצמי, אך להאשים את עצמי מלמד אותי את הדברים הבאים: 1. כן, אני אשם, אינ אשם בכך שאהבתי את הבחורה הלא נכונה. 2. אני אשם בכך שלא באמת הכאתי אותי, אחרת אולי היא היתה חושבת פעמים לפני השקר הזה. 3. אני אשם בכך שהייתי אמיתי, והאמת בשביל אנשים כמו שוטרים היתה נשמעת מופרחת ולא מאדם יציב. 4. אנשים אשם בכך שנתתי לאדם כמו פסיכיאטר, שעבודתו היא שטחית , ואם יש לך קצת רוחניות, או שאתה מסתכל על דברים כפי שאומן מסתכל עליהם, וכן הלאה הוא כבר ידאג לשים עליך תווית. - אשם בכך שנתתי לו את האפשרות לתקשר עימי. 5. אני אשם בכך שאף פעם לא באמת מכרתי סמים או שידלתי קטינים. 6. אני אשם בכך שעולם לא רצחתי. 7. אני אשם בכך שאף פעם לא למדתי לשקר כמו אנשים אחרים. 8. והכי אשם, אני אשם בכך שכאשר אשפזו אותי בכפייה ואיימו להזריק לי, אשם בכך שבלעתי את הכדורים שנתנו לו ולא פשוט התחלתי לרצוח שם את כולם, ושלא עשיתי שם מרחץ דמים. כן. בדברים אלו אני אשם. הנה האשמתי.. אך לא נהגתי כפי שהייתי צריך להתנהג, ואם המצב היה הפוך אז במצבי עכשיו פשוט הייתי יכול להתאבד ולסיים את כל הסיפור הזה, גם אם זאת היתה התאבדות בתוך תא, והייתי צריך לאלתר כי חסרים היו שם אמצעים. אך בתור אדם מודע, ולא עיוור, אני שם לב, שאין לי הרבה במה להאשים את עצמי. אך גם אין במה להאחז בשביל לשנות את מה שקורה בכל סיפור החיים הזה. קצת זמן.. קצת כח.. ומוות. כי זה שאדם עדיין נושם, זה לא חיים. והאנשים מאוד רעים וטמאים שינו את ייעודי. מגיע להם למות, לכל אחד ואחת מהם, למות בסבל וייסורים מתמשכים.. אבל הידיעה שהדבר היחידי שזה היה משנה לי זה "לפחות אני לא מת לבד" אינה מספקת.. נתמקד במותי.
חוץ מבחינה ביולוגית אני לא לבטח ממה גוף האדם מורכב, האם באמת יש נשמה..רוח..וכל אלו.. הרי אלוהים כבר הוכח לי שאין, הוכח לי בצורה חד משמעית בכמה דרכים שונות שאלוהים אינו קיים. אבל לא היתה לי שום כוונה לדבר בקטע הזה על השקר הכי גדול שאי פעם סופר. זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי בשבילי זה העובדה, שמבלי שעשיתי שום דבר רע, ומבלי שהיתה לי שום מחלה, נטפלו עלי, חיבלו בגוף שלי, בבריאות שלי, ובמוח שלי. וכיום מספר לא קטן ולא רב של חודשים לאחרי כל זה, כבר לא נשאר לי כלום, חוץ מזוג הורים שסובלים נורא מכל מה שקרה לי. ואני כבר לא יודע מה יהיה יותר כואב בשבילהם, למות בצער מזקנה לראות שלעולם לא יצא ממני שום דבר ושמצבי רק הלך והידרדר מיום ליום, או לחוות את מותי עכשיו, ולכאוב עכשיו כאב בלתי יאומן, שהיו חווים אותו בצורה אחרת אילולי הייתי נשאר בחיים במצב הבזוי הזה עד יום מותם ואז לוקח לעצמי את החיים. ואני לא מבין את זה... כל זה התחיל מבחורה ששיקרה עלי.. ומשטרה שלא עשתה עבודה כמו שצריך.. בחורה ששכבה עם מעל 550 גברים ולא תפקדה בזנות - זה הגיוני?? בחורה שהיתה מכה אותי!!! בחורה שרואה הזיות ושומעת צלילים כשהם לא שם!! בחורה חולה ושקרנית מכל הכיוונים.. על שקרים של שטן כזה שבמקרה יש לה קשרים וגם שקרים כל כך נבזיים.. על זה הייתי צריך להיות מאושפז ולהידפק על ידי הסמים הפסיכיאטרים?? וכיום הם מתעלמים מכל זה, הפסיכיאטרים, מתעלמים לגמרי ממה שהם עשו ורק מנסים להכניס אותי עוד יותר עמוק אל תוך המעגל של הסמים שלהם העיקר שלעשן חשיש זה לא חוקי, אבל כנראה שזה מאוד חוקי להשתמש בסמים פסיכיאטרים שהרבה יותר גרועים מכל סם שאי פעם נתקלתי בו. אהה.. אגב.. על הסמים הפסיכיאטרים, מעולם לא חשבתי יותר על רצח, לפגוע, להתאבד, ומלא דברים אחרים, מאשר חשבתי מהרגע שנגע לי סם פסיכיאטרי בתוך הפה. ויותר מכך זה מתחזק מיום אל יום. אולי הם מתעלמים כי אין להם מה לעשות בנידון, הכדורים שהביאו לי (ואני כבר לא על אף כדור ולא צורך שום סם לא פסיכיאטרי ולא מהטובים), קיצר הכדורים שלהפ דפקו לי את הבריאות ואת המוח. והמדינה לא תשלם על הנזקים שנגרמו לי לשיניים בגלל עליית רמת הסוכר.. המדינה לא תשלם לי כאשר בסופו של דבר אאבד את כל שערי, מוזר שעדיין יש לי שיער על הראש. המדינה לא תשל םעל העובדה שהראייה שלי נחלשה והשמיעה גם כן.. המדינה לא תשלם על אף אחד מהנזקים אז למה אני שילמתי ומשלם כל כך הרבה על דברים שאני בכלל לא עשיתי? זאת הדרך שלכם לבוא ולשכנע אותי אשכרה לעשות משהו? ללכת לתקוף את אותה בחורה?? אולי לרצוח אותה? ללכת לרצוח כמה פסיכיאטרים?? להשיג מאיפשהו נשק ולהרוג כמה שוטרים? אם אני על כלום משלם כל כך הרבה ואת המחיר הכבד של שפיות בריאות ונפש.. למה שאנשים אלו לא ישלמו?? ובמקרה של אנשים אלו יש יותר מסיבה אחת ויותר משניים לגרום להם לשלם, או לקחת את חייהם. אבל לא.. איפה אני ואיפה הם.. אנשים רעים, אנשים שלא עושים את העבודה כמו שצריך, אנשים חסרי מודעות, אנשים טמאים, אנשים עיוורים. ואני... זה שלא נשאר לו כלום.. רק רוצה למות ושכל זה יסתיים. כי אי לעולם לא ישכח. ולא ישכח מה היה לי. ולאן הגעתי. לעולם לא אתגבר על מה שקרה לבריאות שלי. לעולם לא אשכח את זאת שהענישו אותי על שקרים של אנשים אחרים. לעולם לא אשכח על כך שהסתכלו עלי כאל אדם אשר זקוק לטיפול כאשר הייתי רחוק מלהיות כזה וכיום כן זקוק לטיפול אך הרבה יותר מורכב ואינטנסיבי ממה שהם יכולים לספק. לעולם לא אשכח כמה טוב היה לי לפני כל זה, וממה הייתי מורכב ואיזה תכונות טובות היו לי, לעולם לא אשכח כמה שנים עבדתי בשביל לפתח כשרונות וגם זה דפקו לי.. לעולם לא אשכח את מה שאותה בחורה עשתה לי, ולאן זה הוביל רק בגלל חוסר הרצון שלה שידעו שהיא זקוקה לטיפול, בכדי שהיא תוכל להמשיך לחיות בשקר ולהמשיך לשקר ולנצל את טוב ליבם של אנשים, ספק שהיא מודעת לעצמה ברמה כזאת של ממה להבין איזה יצור שפל היא. לעולם לא אצליח להתנתק מהעובדה שעל כלום פגעו בי, ואני עדין לא פגעתי בחזרה. כך שזה לא ממש משנה אם יקרה דבר טוב או שניים, החיים שלי גמורים. וכל שנשאר לי זה איכשהו, פשוט איכשהו, לדאוג לכך שההורים שלי ידעו כמה שאני אוהב אותם ומעריך אותם, ומעריך את מתנת החיים הזו שהם נתנו לי ואת איך שהחיים היו לפני שאנשים נזקו לי. לדאוג לכך שידעו שאהבתי אליהם היא נצחית ושאני מצטער שהם צריכים לחוות כאב כזה חזק. ופשוט לקחת לעצמי את החיים, וזה לא פשוט בתור אדם שלמד להעריך את החיים לפני שפגעו לו במוח בבריאות ובחיים. אבל זה מה שנשאר, או למות לבד, או לפחות לקחת את חייהם של כמה מהאנשים שאשמים בכל זה. ובדרך מה שיוצא מאנשים חסרי מודעות זה - "למה אתה מאשים את כולם, תאשים את עצמך", אז למרות שזה יוצא, יש לי תשובה גם לחסרי המודעות שחושבים ככה, - הלוואי והייתי יכול להאשים את עצמי, אך להאשים את עצמי מלמד אותי את הדברים הבאים: 1. כן, אני אשם, אינ אשם בכך שאהבתי את הבחורה הלא נכונה. 2. אני אשם בכך שלא באמת הכאתי אותי, אחרת אולי היא היתה חושבת פעמים לפני השקר הזה. 3. אני אשם בכך שהייתי אמיתי, והאמת בשביל אנשים כמו שוטרים היתה נשמעת מופרחת ולא מאדם יציב. 4. אנשים אשם בכך שנתתי לאדם כמו פסיכיאטר, שעבודתו היא שטחית , ואם יש לך קצת רוחניות, או שאתה מסתכל על דברים כפי שאומן מסתכל עליהם, וכן הלאה הוא כבר ידאג לשים עליך תווית. - אשם בכך שנתתי לו את האפשרות לתקשר עימי. 5. אני אשם בכך שאף פעם לא באמת מכרתי סמים או שידלתי קטינים. 6. אני אשם בכך שעולם לא רצחתי. 7. אני אשם בכך שאף פעם לא למדתי לשקר כמו אנשים אחרים. 8. והכי אשם, אני אשם בכך שכאשר אשפזו אותי בכפייה ואיימו להזריק לי, אשם בכך שבלעתי את הכדורים שנתנו לו ולא פשוט התחלתי לרצוח שם את כולם, ושלא עשיתי שם מרחץ דמים. כן. בדברים אלו אני אשם. הנה האשמתי.. אך לא נהגתי כפי שהייתי צריך להתנהג, ואם המצב היה הפוך אז במצבי עכשיו פשוט הייתי יכול להתאבד ולסיים את כל הסיפור הזה, גם אם זאת היתה התאבדות בתוך תא, והייתי צריך לאלתר כי חסרים היו שם אמצעים. אך בתור אדם מודע, ולא עיוור, אני שם לב, שאין לי הרבה במה להאשים את עצמי. אך גם אין במה להאחז בשביל לשנות את מה שקורה בכל סיפור החיים הזה. קצת זמן.. קצת כח.. ומוות. כי זה שאדם עדיין נושם, זה לא חיים. והאנשים מאוד רעים וטמאים שינו את ייעודי. מגיע להם למות, לכל אחד ואחת מהם, למות בסבל וייסורים מתמשכים.. אבל הידיעה שהדבר היחידי שזה היה משנה לי זה "לפחות אני לא מת לבד" אינה מספקת.. נתמקד במותי.