בכוונה אני מפרידה את הדיון הזה

[לילה אם טרוטת עניים]

בכוונה אני מפרידה את הדיון הזה

מהדיון הקודם שקראתי כל מילה שנכתבה בו, כי אני באמת חושבת שעוסקים בעניינים של רומו של עולם, לכל נושא יש את המקום המוקצה לו. ושלא תבינו לא נכון, זה לא שאני חושבת שנשים ~אשמות~ במובן המילולי של המילה בכך שמטרידים אותן מינית או אונסים אותן או תוקפים אותן פיזית (וכנ"ל ההפך לגבי גברים שהרי זה עובד בשני הכיוונים לא פעם גם גברים הוטרדו מינית וכו' רק שנשים יותר רגישות לנושא), אבל אני חושבת שיש לנו כנשים מה שמכונה בביטוח ~אחריות תורמת~ או ~משתתפת~

. כל אחת ואחד שעברו תאונת דרכים מכיר את המושגים האלה. ולאלה שאין להם מושג : לצד הנפגע יש חלק בפגיעתו שלו כי לו היה נוהג על פי כללי הזהירות היה סביר שלא היה נפגע. הא

, מדהים איך שחברות הביטוח משתמשות בסעיף הזה כדי לקזז בזכויות של אלה שכבר גם כך נפגעו, אבל השותפות העלומה הזו של הנפגע בפגיעתו שלו עומדת במבחן בית משפט. המממ ועכשיו תשאלו מה לשמיטה ולהר סיני ואני אענה לכם שעלינו לבחון בציציות שלנו ובכל מקרה לגופו של עיניין לבדוק האם אין לנו ~אחריות תורמת~, כן עלינו לא לטמון ראשנו בחול ולקבוע את מידתה כדי להסיק מסקנות לעתיד. (ואני לא מכלילה באופן גורף, ובוודאי ובוודאי שאינני תולה את התנהגות הפוגען בלבוש זה או אחר שכן התנהגות כזו היא תוצר של גורמים רבים בינהם חברתיים ואחרים). ואני קוראת לכן ולכם, לא נצליחה למגר את החולי הזה מהחברה ללא התבוננות פנימה למעמקי הנפש החברתית שלנו והתעמתות עם הנורא מכל : עם המאוואים הבלתי מסופקים שלנו והתרומה שלנו לחולי הזה. שלכם לילה, אם טרוטת עניים

 

[עכבר כתום]

אני מסכים איתך בעניין האחריות

חלק גדול מהמסר שאני מנסה להעביר בפורום שלי הוא ההבדל בין אחריות לאשמה. החיים שלנו מורכבים מרצף בלתי פוסק של פעולות ותוצאות. בחלוקה גסה, מישהו יכול להחליט ליזום פעולה ולקחת אחריות על התוצאה, או להיות קורבן של הנסיבות ולהאשים את עצמו או את הסביבה (או את שניהם) בתוצאה. כשמישהו אומר "היא הלכה בלבוש חושפני אז היא הזמניה את זה". הוא בעצם אומר על עצמו שהוא קורבן של הנסיבות ומאשים את הסביבה במה שקרה. (כן אני יודע, להגיד על התוקף שהוא קורבן זה נורא רדיקלי. מה לעשות. תתרגלו) כל פעם שאנחנו מאשמים את עצמנו או את הסביבה אנחנו קורבנות. אשמה היא קורבנות, לא חשוב אם אנחנו לוקחים את האשמה עלינו או זורקים אותה על מישהו אחר. בכל פעם שאנחנו לוקחים אחריות על התוצאות של המעשים שלנו אנחנו מכניסים עוד אור לעולם. אחריות זה גם לפרגן לעצמנו כשאנחנו מצליחים. לא פעם, אנחנו מיחסים את ההצלחה שלנו ליד המקרה. (שלא לדבר על לייחס את ההצלחה של אחרים ליד המקרה, צרי עין שכמונו

) ובכך אנחנו מנציחים עולם קורבני. עולם נטול אחריות. בשניה שלוקחים אחריות האשמה נגמרת. נגמרת. נפסקת. נגוזה. כמו שהאור מגרש את החושך, ככה האחריות מגרשת את האשמה. קורבנות או אחריות? זו השאלה. עכבר

 

[siv30]

מסכימה עם כל מילה

ההפרדה שאתה עושה מאוד חשובה להבנת הנושא הכאוב הזה. אנחנו תמיד מתייחסים לדברים בלהט של ^קורבנות^ ואנחנו לא רואים גם את הצד השני של המטבע, שהוא הצד של האחריות. אני חושבת שהבחירה הטבעית שלי היא באחריות, אבל אני מניחה שזו לא בחירה אוטומטית או באה בילד אין בכולם. תודה על ההבהרה

 

[siv30]

ביטויים כמו 'תמצצי לי' - לא בבית ספ

רנו (לא היה מקום בכותרת) סוף סוף התערבות הרגולטור בתכנים המשודרים טלוויזיה בלווין כתבה בגלובס. וכמה ציטוטים נבחרים מהכתבה :"בערוץ שפונה לנוער לא יתכן לתת עצות לבחורה איך לייצב עצמה בשירותים של בר" "ערוץ פלייבוי היה צריך לתבוע את YTV על כניסה לתחומו', אמרו במועצה אחרי שצפו נדהמים במבחר תוכניות, ביטויים ועצות שניתנו שם לנוער הצופה" וגולת הכותרת : " בערוץ ברודקאסט לא ייתכן לשדר באמצע היום תכנית לנוער שכוללת ביטויים כמו 'תמצצי לי' ועוד. בתכנית פופולרית בשמונה תחנות רדיו אזוריות לא יתכן להשמיע מערכון שתומך באנסים, ובערוץ שפונה לנוער לא יתכן לתת עצות לבחורה איך לייצב עצמה בשירותים של בר, על מנת שהבחור יוכל לרדת לה בקלות (עצה אמיתית משידור ב-YTV). " אז יש כאלה שיחשבו שזה פשיסטי ויש כאלה שיחשבו שזה קומוניסטי, אבל מבחינתי ישר כח

והכתבה :http://www.globes.co.il/serve/globes/printWindow.asp?did=711491&fid=845

 

[הרענני]

איום ונורא! מחריד! מזעזע! מקומם!

שמעתי על ההחלטה לא לקרוא לנפל הזה "ערוץ נוער", אבל כשאני רואה מה עומד מאחורי זה - זה פשוט מדהים. החברה שלנו רקובה מהשורש. לא פלא ש"עסקי" התקיפות המיניות לסוגיהן משגשגים. ושאף אחד לא יגיד שהטלוויזיה מחקה את המציאות! עוד כמה שנים צופי הערוץ יהיו מבוגרים בעצמם, ואני לא רוצה לחשוב מה ילך פה. לדעתי צריך חוק שיחייב שיעורי הגנה עצמית כבר בכיתה א', אם לא לפני זה, ושכל אחת תצטייד גם בגז מדמיע. כי אין לנשים על מי לסמוך.

 

[siv30]

האמת כמעט התעלפתי שקראתי

תגידו את האמת, מישהו כאן מההורים ידע שככה מתבטאים בערוץ נוער

אני מנסה לחנך את הילד שלי על ערכי מוסר, אחווה, הדדיות, נאמנות ופתאום...בום ט-ר-א-ח

אני פשוט לא מבינה מה מביא את האחראים על התוכן בערוצים האלה להעדיף את ההתבטאויות האלה על פני תוכניות איכות שמחנכות לחיי משפחה וכד'. ועוד משהו, תחושה איומה מקננת בי, שכל מה שאני לא אעשה אבוד לי כי אני נלחמת בתחנות רוח. אז שיעורי קארטה, כן פעם זה היה נכון, היום אני חושבת שצריך להמציא מכשיר שמוחק להם את ה^זבל^ מהמוח אחרי שהם רואים ושומעים תוכניות כאלה.

 

[עכבר כתום]

כמה מילים טובות על הרגולטור

לפני יותר משנה כתבתי אימייל למפקח על הרשות השניה במחאה על הכוונה שלו לפסול את שידור התוכנית "החטא ועונשו". להפתעתי קיבלתי בחזרה תשובה מנומקת ועניינית שגרמה לי להבין שיושבים שם אנשים שעושה את העבודה ומתייחסים אליה בכל הכבוד והרצינות הדרושים. הפעם אני תומך בהחלטה לצנזר ולהגביל את התכנים בתוכניות האמורות ולדעתי זו דוגמה נפלאה איך מוסדות כאלו יכולים להתמלא תוכן ולשרת את המטרה שלשמה הם קמו. אני מתכוון לשלוח אימייל הערכה למפקח, כדי לחזק את ידיו (וידי העוסקים במלאכה) על ההחלטה והעבודה הרצינית שהם עושים. אני חושב שתמיכה כזו היא לא מובנת מאליה. ראוי ורצוי שמוסד כזה שתפקידו לשרת את הציבור יידע שהציבור מעריך את עבודתו. חשוב לחזק את נקודות האור האלו בנוף של המינויים הפוליטיים הריקים מתוכן ולהגיד "שמנו לב. ראינו. תודה לכם שאתם לוקחים אותנו הציבור ברצינות". בהקשר לשאלה שעלתה לגבי מודעות ההורים למה שמשודר בערוצי ה"נוער". אמנם יפה שיש קגולטור שעושה את תפקידו. אבל חלק מהחינוך למוסר, אחווה, הדדיות ונאמנות שאנחנו נותנים לילדים שלנו כולל גם את הצורך לבדוק מה הם רואים בטלויזיה. מה בדיוק כתוב להם ביומני השנה של בית הספר. "בעוונותיי" אני שייך לצמרת מפלגת עלה ירוק. המסר שאני חוזר ומעביר להורים המעטים שמוכנים להקשיב לי הוא "אל תזרקו את האחריות על בתי הספר. אל תסמכו עליהם שהם יצליחו לשמור על הילדים שלכם הרחק מהפיתוי של הסמים. תהיו מעורבים. תלמדו את הנושא בעצמכם. אלו הילדים שלכם, לא של בית הספר. קחו עליהם אחריות". אז נכון. יש בתי ספר שתפקידם לחנך את הילדים שלנו. יש גופים שתפקידם לפקח. אבל זה לא מוריד מאיתנו את האחריות. חלק מהאחריות האקטיבית שלנו היא לפקח על המפקחים. לוודא מה התכנים שמעבירים לילדים שלנו בבית הספר, בטלויזיה, בעיתוני הנוער. לוודא שהתכנים האלו תואמים את הערכים שאנחנו רוצים להעביר להם. עכבר

 

[siv30]

שוב לא נותר לי אלא להסכים איתך ../images/Emo45.gif

מערכת החינוך שלנו מזמן פשטה את הרגל ומשמשת כבייביסיטר לילדים שלנו. מאידך, אני מסכימה שההורים לא יכולים להטיל את הכל על מערכת החינוך החולה שלנו ולכן הוא חייב לקחת חלק פעיל בחיי הילד שלו. המשמעות העמוקה של חלק פעיל מבחינתי הוא הכוונה. אני חושבת שתפקידו של הורה להציב לילדו את הגבולות בצורה הברורה ביותר, שלא יהיו לו ספקות או פירושים. בגילאים מאוחרים אחרי שהגבולות הותוו הילד לומד לבד על משמעות אחריות, אחווה וכו'.

 

[שש שבע]

לא צריך לתת להם לראות את הזבל הזה

לכתחילה, וגם אני רוצה מחק כזה שימחק לי זבל שראיתי ושמעתי מהמוח.