בכל הדיונים על הרפורמה מישהו נתן את הדעת לילד
בעל צרכים מיוחדים?? חוקקו את חוק ההכלה ושילבו את הילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתות רגילות אבל מונעים מהם את העזרה הנירדשת והינה דוגמה: אני מכירה את המשפחה. הילד מוכשר ברמות מדהימות, למרות נכותו הכ"כ קשה ועיוורונו, הוא מנגן בפסנתר ומכיר את כל שיריו של מתי כספי משמיעה !!! לפני שנתיים הוא ריגש עד דמעות באירוע ההתרמה השנתי של עמותת "משאלת לב" כאשר נפגש עם מתי כספי וגם אותו הצליח להקסים. בני רועי הוא בן 11 היום , כשהיה בגיל שנה ושלושה חודשים חלה במחלת הסרטן . לאחר מספר ניתוחים וטיפולים בראש עם 70% תמותה , הוא יצא מזה עיוור ,לא הולך ,לא גמול מטיטולים, ועם עוד כמה נכויות מורכבות . במהלך כל השנים לא וויתרנו ותמיד ניסינו לקדם את היכולות של רועי , בכדי שהוא לא יהיה כל חייו נזקק. כעת רועי לומד שנה שנייה בבית ספר און בת"א במסגרת עם אפשרות לסיים לימודים עם בגרות. בשנה הראשונה של רועי בביה"ס אושר לנו ע"י משרד החינוך סייעת אישית שתעזור לו בתיווך בינו לבין הלוח, לפתוח מחברות , לכתוב , ולעוד צרכים אישיים וחברתיים. בתחילת השנה התברר לנו שבוצעו שינויים במדיניות של משרד החינוך ואין יותר סייעות אישיות לכל הילדים שעד כה קיבלו בחינוך המיוחד. וכל זאת ללא התרעה מוקדמת או הבהרה במכתב להורים , זה הוחלט ואין מה לערער או להסביר. מאז שנודע לנו זאת אנו ההורים מנסים בכל דרך לשנות החלטה שרירותית זו, ומרגישים שאנו נלחמים בתחנת רוח. לא נותנים לנו להביא עזרה מבחוץ בתשלום ,לא ע"י אשתי , לא בהתנדבות, ולא לכל פיתרון שהצענו. פנינו למשרד החינוך, לשרת החינוך, למפקחים האחראים לחינוך המיוחד ( יש רשימת שמות מכובדת ), אך הכדור עובר מאחד לשני והתשובות הם : " הוחלט לבטל סייעות אישיות במסגרת החינוך המיוחד על מנת ללמד ילדים אלו לעצמאות " ! התחננו שיבוא מישהו שיבדוק את המצב של הילדים בכדי לא להגיע להחלטות שגויות שפוגעות הן בילדים והן במשפחות, אף אחד לא בא וזה נראה כלא מעניין . כל יום הוא יום עם התמודדויות קשות , עד כה לנו ההורים היה שקט נפשי בידיעה שהילד מקבל את מלא תשומת הלב והטיפול, ולומד. כל יום שאני שולח את הילד לביה"ס הוא מלחמה נוספת עבורי מכיוון שאני יודע שאם הוא רוצה פיפי ולא יכול ללכת לבד הוא יעשה זאת במכנסים עד שמישהו ירגיש ויחליף לו, ורק בגלל מחסור בכוח אדם בכיתה וחוסר בסייעת אישית. בידיעה שבמסגרת הלימודים הזו המורה לא יכולה ללמד את החומר הנדרש מכיוון שהיא עסוקה בצרכים של הילדים שצריכים כל רגע עזרה , מישהו שיאכיל , מישהו שיעזור בכתיבת החומר הנלמד בכיתה , מישהו שיחליף, מישהו שינגב את הרוק , לצאת לשירותים ועוד,,,, מכיוון שאין מי שישמע אותנו החלטנו לגלגל במייל ונראה לאן זה יוביל נא העבירו מייל זה לכל מכריכם ואולי יגיע לאלה שאטמו את אוזניהם וליבם . בברכה, רוני גינת אבא של רועי רפאל גינת
בעל צרכים מיוחדים?? חוקקו את חוק ההכלה ושילבו את הילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתות רגילות אבל מונעים מהם את העזרה הנירדשת והינה דוגמה: אני מכירה את המשפחה. הילד מוכשר ברמות מדהימות, למרות נכותו הכ"כ קשה ועיוורונו, הוא מנגן בפסנתר ומכיר את כל שיריו של מתי כספי משמיעה !!! לפני שנתיים הוא ריגש עד דמעות באירוע ההתרמה השנתי של עמותת "משאלת לב" כאשר נפגש עם מתי כספי וגם אותו הצליח להקסים. בני רועי הוא בן 11 היום , כשהיה בגיל שנה ושלושה חודשים חלה במחלת הסרטן . לאחר מספר ניתוחים וטיפולים בראש עם 70% תמותה , הוא יצא מזה עיוור ,לא הולך ,לא גמול מטיטולים, ועם עוד כמה נכויות מורכבות . במהלך כל השנים לא וויתרנו ותמיד ניסינו לקדם את היכולות של רועי , בכדי שהוא לא יהיה כל חייו נזקק. כעת רועי לומד שנה שנייה בבית ספר און בת"א במסגרת עם אפשרות לסיים לימודים עם בגרות. בשנה הראשונה של רועי בביה"ס אושר לנו ע"י משרד החינוך סייעת אישית שתעזור לו בתיווך בינו לבין הלוח, לפתוח מחברות , לכתוב , ולעוד צרכים אישיים וחברתיים. בתחילת השנה התברר לנו שבוצעו שינויים במדיניות של משרד החינוך ואין יותר סייעות אישיות לכל הילדים שעד כה קיבלו בחינוך המיוחד. וכל זאת ללא התרעה מוקדמת או הבהרה במכתב להורים , זה הוחלט ואין מה לערער או להסביר. מאז שנודע לנו זאת אנו ההורים מנסים בכל דרך לשנות החלטה שרירותית זו, ומרגישים שאנו נלחמים בתחנת רוח. לא נותנים לנו להביא עזרה מבחוץ בתשלום ,לא ע"י אשתי , לא בהתנדבות, ולא לכל פיתרון שהצענו. פנינו למשרד החינוך, לשרת החינוך, למפקחים האחראים לחינוך המיוחד ( יש רשימת שמות מכובדת ), אך הכדור עובר מאחד לשני והתשובות הם : " הוחלט לבטל סייעות אישיות במסגרת החינוך המיוחד על מנת ללמד ילדים אלו לעצמאות " ! התחננו שיבוא מישהו שיבדוק את המצב של הילדים בכדי לא להגיע להחלטות שגויות שפוגעות הן בילדים והן במשפחות, אף אחד לא בא וזה נראה כלא מעניין . כל יום הוא יום עם התמודדויות קשות , עד כה לנו ההורים היה שקט נפשי בידיעה שהילד מקבל את מלא תשומת הלב והטיפול, ולומד. כל יום שאני שולח את הילד לביה"ס הוא מלחמה נוספת עבורי מכיוון שאני יודע שאם הוא רוצה פיפי ולא יכול ללכת לבד הוא יעשה זאת במכנסים עד שמישהו ירגיש ויחליף לו, ורק בגלל מחסור בכוח אדם בכיתה וחוסר בסייעת אישית. בידיעה שבמסגרת הלימודים הזו המורה לא יכולה ללמד את החומר הנדרש מכיוון שהיא עסוקה בצרכים של הילדים שצריכים כל רגע עזרה , מישהו שיאכיל , מישהו שיעזור בכתיבת החומר הנלמד בכיתה , מישהו שיחליף, מישהו שינגב את הרוק , לצאת לשירותים ועוד,,,, מכיוון שאין מי שישמע אותנו החלטנו לגלגל במייל ונראה לאן זה יוביל נא העבירו מייל זה לכל מכריכם ואולי יגיע לאלה שאטמו את אוזניהם וליבם . בברכה, רוני גינת אבא של רועי רפאל גינת