בכל מקום מחוץ ליישוב-הוא דבוק אליי!

[שירולים]

בכל מקום מחוץ ליישוב-הוא דבוק אליי!

ילד חכם,שמח ומקסים. אין לו בעיה להישאר לבד בבית או ביישוב הקטן בו אנו גרים. הבעיה מתחילה ברגע שיוצאים משער היישוב ובני בן ה-12 הוא במיוחד במקומות הומי אדם. או אז הוא נצמד אלי, אינו מרפה מידי, ואם עוזב לשניה, ממשיך לשמור על קשר עין. אפילו כשאני רוצה להיכנס לשרותים בקניון (והוא כמובן אינו יכול להצטרף אלי..) הוא נלחץ מאד, בלית ברירה עומד צמוד לדלת וכל חצי דקה קורא לי לבדיקת נוכחות. ברצוני לציין שהוא מודע לבעיה זו שלו, מבין שזה לא נורמאלי ואפילו חוזר שוב ושוב על מקרה שבו אחותי בילתה עמו בפארק מים, הוא עלה למיגלשה והיא שהבטיחה לחכול לו למטה-לא היתה שם כשהוא הגיע, מה שגרר אחריו כמה דקות חרדה עד שהופיעה. לדעתו זהו מקור פחדיו.מה עושים? האם ומתי בכלל זה יעבור ללא טיפול כלשהו? מיותר לציין שמצב זה מקשה עלינו מאד וגם עליו שכן הוא קצת מתבייש ונבוך להודות בזה כל פעם מחדש...אשמח לשמוע את דעתם של בעלי המקצוע וגם בעלי הניסיון....תודה

 

[לב אם]

ברוכה הבאה לפורום שירולים

ההתנהגות שאת מספרת יכולה להיות טבעית לגיל צעיר יותר, אך לא לגיל 12. אני תוהה איך הוא מסתדר בבית הספר? בטיולים? בחוגים? בתנועה? - אשמח אם תפרטי מעט. אם הבעיה היא רק כאשר הוא יוצא אתך למקומות זרים ומתחיל להזכר בחוית ה"נטישה", אזי כנראה שניתן להיעזר בטיפול קצר מועד של איש מקצוע. הוא ישוחח עם הילד ויגרום לו להבין את המניעים שלו לדבוק בטראומה, יתן לו משימות קצרות שיאפשרו לו להתמודד בצורה מבוקרת עם החששות ולהתגבר עליהם. חשוב מאד לטפל עכשיו,דקה לפני החטיבה, התיכון, והעצמאות האישית.

 

[שירולים]

היי ותודה על ההתייחסות. ובתשובה |לב

לשאלותייך: 1-בית הספר נמצא ביישוב עצמו כך שאין לו בעיה. 2-בטיולי בי"ס הוא מעט נלחץ אך מבין שאין ברירה והולך...(וכנראה גם מתמודד) 3-לחוג אחד הוא הולך שנמצא (שוב) ביישוב. חוג שכרוך בהסעה-הוא יוותר עליו גם אם יהיה מאד אטרקטיבי. 4-לתנועה בתוך היישוב הוא הולך אך מתחמק מרוב פעילויות החוץ! האם התבהרה מעט התמונה? אשמח אם תוכלי לפרט לי מעט על אופי וצורת הטיפול. תודה רבה

 

[לב אם]

זה נשמע כמו בעיה ניתנת לפתרון

אם הילד מתפקד במרבית התחומים, אבל הפוביה משפיעה עליו במקומות שהוא יכול, כביכול, לותר עליהם - אז טיפול נכון וטוב, יכול לסייע לו להתגבר. צריך לחפש מטפל שיש לו הבנה בבני נוער וכימיה אתם, פחות חשוב התואר - אצלנו בישוב היה בזמנו אדם שהכשרתו הפורמלית היתה עובד סוציאלי, אבל הוא התמחה בעבודה עם בני נוער (בעיקר סמים - אבל פשוט הציל ילדים ונערים שנתקעו בכל מיני בעיות שלאו דוקא קשורות לסמים). את צריכה לברר, לבקש קצת המלצות - אם יש תחנה של תלם, או מחלקת נוער/רווחה במועצה כדאי לבדוק מה הם מציעים, או שאפשר להיעזר ביועצת בית הספר. הכי חשוב זה להפגש קודם עם המטפל המיועד ולראות שאתם מתחברים אליו. דרך הטיפול האפשרית משתנה גם לפי השיטה שהמטפל עובד, אבל גם לפי מה שהוא חש שהבן שלך מתחבר אליו - בגדול, מדובר מצד אחד בעבודה על ההגיון (שהבן יבין מה קורה לו, ויחליט לשנות את זה) מצד שני התמודדות מבוקרת עם מה שמפחיד אותו, על ידי חשיפה במנות קטנות - משימות מאד ברורות (כמו למשל נניח שאתם נוסעים ביחד לקניון, והמשימה היא לצאת לבד במשך שעה לעשות קניות)

 

[שירולים]

תודה רבה

 

[אל דן]

תופעה מוכרת!

שלום לך התופעה מוכרת מאוד, ומעוגנת מבחינה תיאורטית. הקושי הגדול הוא בעיקר של ההורים, מאחר וקשה להבין ולעכל את "ההליכה אחורה הזאת" בהתפתחות של הילד. הילד שהתפתח במהלך השנים, שהיה יותר עצמאי ולמד להתנהל ולהסתדר בעצמו, מגלה פתאום מחדש את התלות בהורה. התהליך קשור למידת עצמאותו ומופיע פעם ראשונה בילדות המוקדמת, ופעם שנייה בתהליך ההתבגרות, עליו אנו יודעים כי הוא מתחיל בימינו יותר מוקדם ומסתייים יותר מאוחר. בכל מיקרה, לשלב זה בהתבגרות יש סוף, וחשוב לזכור כי הילד יחזור לבטא עוד ועוד ביטויים של עצמאות. במידת הצורך, מומלץ טיפול רגשי, והדרכת הורים על מנת לדעת כיצד להתמודד עם ההתנגות החדשה של הילד.