בכל פעם שאני צופה ב-TBS אני מבחינה

[אלת הירח]

בכל פעם שאני צופה ב-TBS אני מבחינה

בדברים חדשים או חושבת על דברים חדשים. למשל תמיד היתה לי הרגשה שגבריאל לא ממש אהבה את הכפר שלה. היא וזינה לא באות לבקר שם וגם כשהיא מזכירה אותו - לעיתים רחוקות - זה כמעט תמיד רק בקשר ללילה. כשהיא מזכירה מעבר לזה מתברר שהיא היתה בלתי מובנת ומוזרה בעיניהם של הכפריים, כולל ההורים שלה. ובכל זאת, ברגע שהיא מאבדת את זינה, הכפר הופך בפנטזיה שלה למקום נפלא שבו כולם אוהבים אותה מאד. ועדיין, יש אירוניה דקה במילים של השיר שמראות שהכפר הוא בסך הכל מקום די backwards ולא כזה מושלם כמו הרושם שהמוסיקה והצבעים מנסים ליצור. אלו דברים אתם שמתם לב הפעם שלא שמתם לב בפעמים קודמות?

 

[אלעד אברון]

אני תמיד אמרתי שהשיר הזה

הוא בעצם הגזמתי בכוונה. הכפר מציג עצמו מקום פסטורלי כביכול, אבל נותן רמזים לכך שהכפר משעמם, לא מתאים לגבריאל, ושבעצם מתחת לכל השלווה והשלום האלה מסתתר ניכור, חוסר בטחון, והרבה הרבה הדחקות והכחשות (הקטע של "אם בתך היתה בחיים היינו מקבלים גם אותה בברכה" והטון שבו הוא נאמר מראה שגם להם יש איזה דחף כעסני ושנאתי מופנם). בכלל, השיר כולו מופנם בכזו צורה על מנת להראות לזינה ולגבריאל שהן לא כלכך שחור ולבן כמו שהן עושות את עצמן. הכפר בא להראות לגבריאל שהיא לא כזה שיא התמימות, ושהיא לא *רוצה* להיות שיא התמימות, והעובדה שהיא נהרגת בסוף בגלל כל הקטע של שלום ושלווה (ועצם העובדה ששלחו אותה להלחם נגד זינה, אחרי שכלכך הטיפו לה כל השיר על שלום ושלווה ופסטורליות), אמורים להראות לגבריאל שהקטע של תמימות מושלמת וכו´ וכו´ לא קיימים, לא בשבילה, ורק יפגעו בה. אצל זינה מראים אותו דבר. זינה מקבלת את הרושם שהמלחמה זה דבר נהדר, וכו´ וכו´, ומעלים אצלה לאט לאט יותר ויותר את הצד שבה שרק רוצה מלחמה וכו´, ויותר ויותר מפתים אותה ליפול לצד האפל, ואז היא עושה את זה, הורגת את גבריאל, מרגישה אשמה, ואז פתאום רואה את גבריאל... מה שבא להגיד לה שהצד האפל לא כזה מספק, כי גם אם מתגברים על רגשות האשמה, גם אם נופלים לחלוטין לזרועותיה של המלחמה (מה שעושה את הריקוד שלה עם אראס אחר כך מאד סמלי, ואף מתחבר ישירות ל- "מלחמה ושלום"), גם אז אותו אובייקט שאותו רצית להרוג, אובייקט הנקמה, ישוב וירדוף אותך, או בקיצור המסר שמנסים להעביר פעמים רבות - נקמה היא לא הדרך, כי היא תמיד תחזור.