בלבול בקרב האנשים לגבי התנאים לאושר והמנעות מסבל
- פותח הנושא לאהיום
- פורסם בתאריך
בלבול בקרב האנשים לגבי התנאים לאושר והמנעות מסבל
אהלן,
אני חולק את זה איתכם, אבל בעיקר כותב כסיכום לעצמי, פשוט נראה לי זה יכול לעזור לאחרים ו/או שיכתבו לי תגובות מועילות.
אני גם לומד על הנושא מהמחקרים הקיימים, אבל כמובן זה נובע מהסבל שלי, והצורך בהתפתחות וכו'
וגם אני מתבונן באנשים מסביבי ודמויות מההיסטוריה.
עכשיו, הבנתי ככה, יש את תיאור המצב הרצוי, ומתוך זה להבין מה בשליטתי:
המצב הרצוי, זה: מי שיש לו מיקוד שליטה פנימי, משמעת עצמית, השקפת עולם חיובית, ז"א לראות גם את השלילי אבל בדגש על החיובי, משמעות רלוונטית בחיים - ז"א משתמש בכשרונות שלו למשהו שחשוב לו, בין אם זה השפעה ישירה על אחרים או בצורה עקיפה כמו רעיונות חשובים, או טבע ודברים אחרים.
כמובן, בריאות וחברה חיובית. והיום גם ידוע שכל אחד נולד עם "פוטנציאל אושר" קבוע מראש, ז"א הכי מאושר של שמואל יכול להיות המצב הממוצע של איציק, ואנשים מבחוץ יכולים לטעות שזה בגלל בחירה של איציק להיות קורבן..
מתוך זה, מה היכ חשוב והכי בשליטתי?
הנרטיב - אמונות פנימיות מנחות, פירוש האירועים החיצוניים והפנימיים, משמעת עצמית, כושר מנטלי, יכולת להבדיל בין עיקר לטפל. שליטה על סינון המחשבות, ומתוך כך שליטה ברגשות. אלו דברים שעובדים טוב עם עוגן חיובי קבוע שיש לו גם ייצוג בעולם החיצוני. ז"א במקרה שלי ושל חבר טוב, שסבלנו הרבה בחיים, הבנו לאחרונה, שזה לא אם אמצא את הבחורה שתבין אותי ו"תציל" אותי, זה יכול להקל, אבל זה שוב להיות תלוי באירועים חיצוניים, הרבה יותר עדיף לפתח משמעת עצמית ולעשות תרגילים חיוביים ומועילים באמת לגופנפש, ואז זה ימשוך את הקשרים המתאימים.
כמו גם כסף, ברור שזה יועיל, אבל אם זה יגיע בצורה של זכיה/ירושה או הלוואה שנותנת אוויר, אבל כשעדיין נרטיב הרסני שולט מבפנים, זה לא יועיל לאורך זמן.
אז כאמור, מי שזכה ונולד לסביבה חיובית, הנרטיב שלו חיובי באוטומט, והוא למד מההורים לראות את החיובי בכל דבר, דחיית סיפוקים וכולי, ברוב המקרים לא יגיע לסדנאות מודעות. אבל אנשים כמוני, שעברו סבל, כן יגיעו עקב הצורך לשנות את ההשקפה וכל זה, ואז מי שרואה מבחוץ, יכול לחשוב שעצם העיסוק בהתפתחות גורם לסבל, בעוד שאני יודע שיוגה למשל כן עוזרת לי, אבל הכל יחסי, ויחסית למצב שבאתי ממנו, עצם זה שאני יכול לשבת ולכתוב כאן, זה כבר סוג של נס.
אני פשוט מגיע למסקנה, שההתמקדות בפיתוח כושר מנטלי, מה שנקרא ביהדות "עבודת המידות" ומה שמתאר את כל התרגולים מדתות המזרח הרחוק, זה הדבר הכי חשוב בחיים ושהכי יתן תחושה של משמעות. אהבה לאחרים זה פועל יוצא של כושר מנטלי, כנ"ל מציאות משמעות רלוונטית. גם מהחוויות מוות קליני, אלו שזכורות במלואן, אז אנשים הבהירו שמה שה"אור" שאל אותם בעיקר זה מה למדת וכמה אהבת, כמובן הכוונה היא לא ללמידה אקדמית.
עדיין אני בבלבול, כי בעצם ללמוד זה מכל דבר, אז מה העבודה כאן? אותו דבר לאהוב, איך אפשר למדוד או לתרגל כזה דבר?
מי שאוהב את הילדים שלו, איזו אהבה זאת בדיוק? זה הדבר הכי יצר ובסיסי שבנאדם אוהב ומרגיש מחובר לגנים שלו. או למשל לנסות להשכין שלום, על ידי אנשים שלא מבינים בכלל את המצב בישראל ובמזה"ת, אז יש כאלו שאפילו גורמים נזק, אז מה, עדיף להילחם?
אז אני עושה את התרגולים ומשתדל לתרום, אבל איך אני מוצא כיוון להתפתחות שתתאים לי?
למשל יש "מורים רוחניים" שיגידו שמכירות ושיווק זה בכלל רמאות, ויש אחרים שיבינו שמישהו צריך לעבוד בדברים ממש מלוכלכים בלית ברירה, וזה לא מפריע להתפתחות שלו. ומה לגבי אכילת בשר, אולי לצמחים גם יש מערכת תחושות שאפילו כואבת להם יותר בסופו של דבר כשבנאדם אוכל אותם? נשמע טפשי? פעם גם לא האמינו בקיום חיידקים כי לא יכלו לראות את זה, ועובדה שצמח כן מגיב ליחס רגשי, אם אוהבים אותו יותר הוא מתפתח יותר, אם משדרים כלפיו שנאה זה יכול להקשות עליו.
למי שיש כח וקרא, ורוצה להגיב, אז סבבה
אהלן,
אני חולק את זה איתכם, אבל בעיקר כותב כסיכום לעצמי, פשוט נראה לי זה יכול לעזור לאחרים ו/או שיכתבו לי תגובות מועילות.
אני גם לומד על הנושא מהמחקרים הקיימים, אבל כמובן זה נובע מהסבל שלי, והצורך בהתפתחות וכו'
וגם אני מתבונן באנשים מסביבי ודמויות מההיסטוריה.
עכשיו, הבנתי ככה, יש את תיאור המצב הרצוי, ומתוך זה להבין מה בשליטתי:
המצב הרצוי, זה: מי שיש לו מיקוד שליטה פנימי, משמעת עצמית, השקפת עולם חיובית, ז"א לראות גם את השלילי אבל בדגש על החיובי, משמעות רלוונטית בחיים - ז"א משתמש בכשרונות שלו למשהו שחשוב לו, בין אם זה השפעה ישירה על אחרים או בצורה עקיפה כמו רעיונות חשובים, או טבע ודברים אחרים.
כמובן, בריאות וחברה חיובית. והיום גם ידוע שכל אחד נולד עם "פוטנציאל אושר" קבוע מראש, ז"א הכי מאושר של שמואל יכול להיות המצב הממוצע של איציק, ואנשים מבחוץ יכולים לטעות שזה בגלל בחירה של איציק להיות קורבן..
מתוך זה, מה היכ חשוב והכי בשליטתי?
הנרטיב - אמונות פנימיות מנחות, פירוש האירועים החיצוניים והפנימיים, משמעת עצמית, כושר מנטלי, יכולת להבדיל בין עיקר לטפל. שליטה על סינון המחשבות, ומתוך כך שליטה ברגשות. אלו דברים שעובדים טוב עם עוגן חיובי קבוע שיש לו גם ייצוג בעולם החיצוני. ז"א במקרה שלי ושל חבר טוב, שסבלנו הרבה בחיים, הבנו לאחרונה, שזה לא אם אמצא את הבחורה שתבין אותי ו"תציל" אותי, זה יכול להקל, אבל זה שוב להיות תלוי באירועים חיצוניים, הרבה יותר עדיף לפתח משמעת עצמית ולעשות תרגילים חיוביים ומועילים באמת לגופנפש, ואז זה ימשוך את הקשרים המתאימים.
כמו גם כסף, ברור שזה יועיל, אבל אם זה יגיע בצורה של זכיה/ירושה או הלוואה שנותנת אוויר, אבל כשעדיין נרטיב הרסני שולט מבפנים, זה לא יועיל לאורך זמן.
אז כאמור, מי שזכה ונולד לסביבה חיובית, הנרטיב שלו חיובי באוטומט, והוא למד מההורים לראות את החיובי בכל דבר, דחיית סיפוקים וכולי, ברוב המקרים לא יגיע לסדנאות מודעות. אבל אנשים כמוני, שעברו סבל, כן יגיעו עקב הצורך לשנות את ההשקפה וכל זה, ואז מי שרואה מבחוץ, יכול לחשוב שעצם העיסוק בהתפתחות גורם לסבל, בעוד שאני יודע שיוגה למשל כן עוזרת לי, אבל הכל יחסי, ויחסית למצב שבאתי ממנו, עצם זה שאני יכול לשבת ולכתוב כאן, זה כבר סוג של נס.
אני פשוט מגיע למסקנה, שההתמקדות בפיתוח כושר מנטלי, מה שנקרא ביהדות "עבודת המידות" ומה שמתאר את כל התרגולים מדתות המזרח הרחוק, זה הדבר הכי חשוב בחיים ושהכי יתן תחושה של משמעות. אהבה לאחרים זה פועל יוצא של כושר מנטלי, כנ"ל מציאות משמעות רלוונטית. גם מהחוויות מוות קליני, אלו שזכורות במלואן, אז אנשים הבהירו שמה שה"אור" שאל אותם בעיקר זה מה למדת וכמה אהבת, כמובן הכוונה היא לא ללמידה אקדמית.
עדיין אני בבלבול, כי בעצם ללמוד זה מכל דבר, אז מה העבודה כאן? אותו דבר לאהוב, איך אפשר למדוד או לתרגל כזה דבר?
מי שאוהב את הילדים שלו, איזו אהבה זאת בדיוק? זה הדבר הכי יצר ובסיסי שבנאדם אוהב ומרגיש מחובר לגנים שלו. או למשל לנסות להשכין שלום, על ידי אנשים שלא מבינים בכלל את המצב בישראל ובמזה"ת, אז יש כאלו שאפילו גורמים נזק, אז מה, עדיף להילחם?
אז אני עושה את התרגולים ומשתדל לתרום, אבל איך אני מוצא כיוון להתפתחות שתתאים לי?
למשל יש "מורים רוחניים" שיגידו שמכירות ושיווק זה בכלל רמאות, ויש אחרים שיבינו שמישהו צריך לעבוד בדברים ממש מלוכלכים בלית ברירה, וזה לא מפריע להתפתחות שלו. ומה לגבי אכילת בשר, אולי לצמחים גם יש מערכת תחושות שאפילו כואבת להם יותר בסופו של דבר כשבנאדם אוכל אותם? נשמע טפשי? פעם גם לא האמינו בקיום חיידקים כי לא יכלו לראות את זה, ועובדה שצמח כן מגיב ליחס רגשי, אם אוהבים אותו יותר הוא מתפתח יותר, אם משדרים כלפיו שנאה זה יכול להקשות עליו.
למי שיש כח וקרא, ורוצה להגיב, אז סבבה
וואווו - עד כמה שידוע לי, ביהדות לא מדברים על אושר
מדברים על שמחה.
לא שיש לי איזושהי תשובה חכמה לבלבול שלך - אבל לדעתי, אם לא מדובר באיזשהו מנגנון קליני - כל אחד יכול להחליט לעצמו אם לסבול או להיות שמח - אם להתמקד בחצי כוס המלא או בחצי הריק.
עניין של גישה לחיים.
אפשר להתאמן על זה - כשאתה נקלע למצב רגשי לא נעים ולתחושת סבל - תחשוב על אנשים אחרים שמצבם גרוע משלך - ותבין שמצבך לא כל כך רע כמו שנדמה לך.
תמיד יכול להיות גרוע יותר. בכל מקרה יש בחיים תקופות קשות, הקשיים מחשלים אותנו, יש את המשפט הידוע: מה שלא הורג מחשל.
צמח רך שיוצא מהאדמה עובד קשה בשביל שראשו יבצבץ מתוך האדמה הקשה.
אפרוח שיוצא מהביצה עובד קשה בשביל לשבור את הקליפה.
תינוק שנולד מתאמץ קשה בשביל להגיח מרחם אימו.
בשביל להצליח במבחן צריך ללמוד הרבה וקשה.
בשביל לנצח בספורט צריך להתאמן שעות ולעבוד עבודה קשה.
בשביל להגיע להישגים עובדים קשה ומשקיעים המון - תחושת הסיפוק גדולה יותר לאחר עבודה קשה ומאומצת.
אפשר להגיד שאלמנט הסבל גורם בסופו של דבר להנאה.
אפילו סקס - ככל שהלחץ גדול יותר והאיפוק ארוך יותר - ההנאה גדולה יותר.
מדברים על שמחה.
לא שיש לי איזושהי תשובה חכמה לבלבול שלך - אבל לדעתי, אם לא מדובר באיזשהו מנגנון קליני - כל אחד יכול להחליט לעצמו אם לסבול או להיות שמח - אם להתמקד בחצי כוס המלא או בחצי הריק.
עניין של גישה לחיים.
אפשר להתאמן על זה - כשאתה נקלע למצב רגשי לא נעים ולתחושת סבל - תחשוב על אנשים אחרים שמצבם גרוע משלך - ותבין שמצבך לא כל כך רע כמו שנדמה לך.
תמיד יכול להיות גרוע יותר. בכל מקרה יש בחיים תקופות קשות, הקשיים מחשלים אותנו, יש את המשפט הידוע: מה שלא הורג מחשל.
צמח רך שיוצא מהאדמה עובד קשה בשביל שראשו יבצבץ מתוך האדמה הקשה.
אפרוח שיוצא מהביצה עובד קשה בשביל לשבור את הקליפה.
תינוק שנולד מתאמץ קשה בשביל להגיח מרחם אימו.
בשביל להצליח במבחן צריך ללמוד הרבה וקשה.
בשביל לנצח בספורט צריך להתאמן שעות ולעבוד עבודה קשה.
בשביל להגיע להישגים עובדים קשה ומשקיעים המון - תחושת הסיפוק גדולה יותר לאחר עבודה קשה ומאומצת.
אפשר להגיד שאלמנט הסבל גורם בסופו של דבר להנאה.
אפילו סקס - ככל שהלחץ גדול יותר והאיפוק ארוך יותר - ההנאה גדולה יותר.
שמחה/שביעות רצון/אושר
פחות משנה ההגדרה המדויקת, גם ככה זה לא ממש משהו מדיד. לכן למשל בבודהיזם מדברים על הימנעות מסבל - כי זה דווקא ברור, גם בהגדרה של פסיכולוגיה, דיכאון זה משהו מובחן, וגם יש את הבעיה, שאם אתה שואל את עצמך האם אני מאושר? זה כבר מרחיק ממך את האושר.
מצד שני, אם אני מתמקד על להימנע מסבל, זה בכלל צובע את העולם באפור/שחור. עכשיו ברור שדרך האמצע היא הנכונה, אבל צריך איכשהו להפנים, כי "דרך האמצע" אין בזה עקרונות מסוימים, או כיוון, זה שוב מחזיר אותי למצב של התלבטויות.
אבל אולי אני צריך לשים "גבולות" במחשבה, כמו הזאב הטוב/הזאב הרע, כל פעם כשאני מגיע למצב לא רצוי או התלבטות, או מצב שאני יודע מה הדבר הנכון לעשות אבל אין לי מספיק כח ליישם, ואז גם אם אני לא מצליח לא להעניש את עצמי ולהתייאש - שזה הכי גרוע.
פחות משנה ההגדרה המדויקת, גם ככה זה לא ממש משהו מדיד. לכן למשל בבודהיזם מדברים על הימנעות מסבל - כי זה דווקא ברור, גם בהגדרה של פסיכולוגיה, דיכאון זה משהו מובחן, וגם יש את הבעיה, שאם אתה שואל את עצמך האם אני מאושר? זה כבר מרחיק ממך את האושר.
מצד שני, אם אני מתמקד על להימנע מסבל, זה בכלל צובע את העולם באפור/שחור. עכשיו ברור שדרך האמצע היא הנכונה, אבל צריך איכשהו להפנים, כי "דרך האמצע" אין בזה עקרונות מסוימים, או כיוון, זה שוב מחזיר אותי למצב של התלבטויות.
אבל אולי אני צריך לשים "גבולות" במחשבה, כמו הזאב הטוב/הזאב הרע, כל פעם כשאני מגיע למצב לא רצוי או התלבטות, או מצב שאני יודע מה הדבר הנכון לעשות אבל אין לי מספיק כח ליישם, ואז גם אם אני לא מצליח לא להעניש את עצמי ולהתייאש - שזה הכי גרוע.
ביהדות אמרו "נעשה ונשמע", כלומר במקום לחשוב כל כך הרבה,
תתעסק בעשייה - עשייה שגורמת לך הנאה.
תחליט לא לצפות לכלום מאף אחד.
תציב לעצמך אתגרים ותעבוד על מנת להשיג אותם.
התלבטות היא חוסר רצון להחליט במחשבה שקיים משהו טוב יותר - אין טוב אולטימטיבי
תמיד יהיה טוב יותר - כאשר משהו מוצא חן בעיניך תהנה מזה ותפסיק לחשוב שקיים משהו טוב יותר.
מי שמכור לריגושים - נע בין סיפוק לאכזבה, בין שמחה לעצבות, בין תחושת נעימות לתחושת סבל - בין לבין תחושת ריקנות.
אין דרך אמצע - יש את הדרך הטובה ביותר עבורך בהתאם לאישיות שלך - ללא השוואה לאחרים.
תתעסק בעשייה - עשייה שגורמת לך הנאה.
תחליט לא לצפות לכלום מאף אחד.
תציב לעצמך אתגרים ותעבוד על מנת להשיג אותם.
התלבטות היא חוסר רצון להחליט במחשבה שקיים משהו טוב יותר - אין טוב אולטימטיבי
תמיד יהיה טוב יותר - כאשר משהו מוצא חן בעיניך תהנה מזה ותפסיק לחשוב שקיים משהו טוב יותר.
מי שמכור לריגושים - נע בין סיפוק לאכזבה, בין שמחה לעצבות, בין תחושת נעימות לתחושת סבל - בין לבין תחושת ריקנות.
אין דרך אמצע - יש את הדרך הטובה ביותר עבורך בהתאם לאישיות שלך - ללא השוואה לאחרים.
זה לא רק העשייה - אלא ההתמקדות בעצמך רוב הזמן
כאשר אדם מתמקד בעשייה ולא מתמקד כל הזמן בעצמו וברגשותיו, מפנה את מרצו לטובת הסביבה והזולת - יש להניח שפחות יחוש כאב נפשי.
אלא אם מדובר בעניין קליני (חוסר איזון כימי בגוף) - במקרה של עניין קליני רצוי ללכת לרופא המתאים ולהיעזר בתרופות המתאימות.
כמובן שאי אפשר לגמרי להימנע ממחשבות - העניין הוא מידת המיקוד.
חוץ מזה, לדעתי, יש אנשים שנהנים לסבול - ונהנים לחשוב ולהתמקד בסבלם - זה מקנה להם תחושת ערך/משמעות לחיים.
כאשר אדם מתמקד בעשייה ולא מתמקד כל הזמן בעצמו וברגשותיו, מפנה את מרצו לטובת הסביבה והזולת - יש להניח שפחות יחוש כאב נפשי.
אלא אם מדובר בעניין קליני (חוסר איזון כימי בגוף) - במקרה של עניין קליני רצוי ללכת לרופא המתאים ולהיעזר בתרופות המתאימות.
כמובן שאי אפשר לגמרי להימנע ממחשבות - העניין הוא מידת המיקוד.
חוץ מזה, לדעתי, יש אנשים שנהנים לסבול - ונהנים לחשוב ולהתמקד בסבלם - זה מקנה להם תחושת ערך/משמעות לחיים.
מתוך הבלבול שלך הבנתי שבעצם
מה שאתה אומר שבאמת הכל עניין של גישה וראיית החיים
ולצערנו רק מתוך קושי למדנו לצמוח וללמוד, ובגלל זה אין אחד
שהכל אצלו מושלם ואפילו שיש לו חיים טובים עדיין יש לו
אתגרים שלא תמיד נחנו רואים שהוא מתמודד איתם.
אנשים שמגיעים לסדנאות של מודעות אלה לאו דווקא כאלה
שנמצאים בסבל, דווקא אלא שנמצאים פחות או יותר באמצע
יותר ילכו לסדנאות כאלה אלה שבסבל או יותר נכון אלה שהם
קורבניים פחות ילכו לסדנאות כאלה משום שהם יודעים בתוכם
שאותה סדנה בעצם תלמד אותם על עצמם ועל החיים ואיך
להתנהל ושהדרך שבה הם בחרו עד כה לא הייתה נכונה עבורם
ולא קידמה אותם ולא באמת בא להם לצאת מהמקום הזה.
אבל שוב מציינת לא כולם אבל רבים מהם לא יעשו משהו באמת
לעזור לעצמם - וחבל.
רמת האושר והשמחה שלנו בחיים תלויה רק בנו ולא בסביבה שלנו
אנחנו מחליטים איך להגיב למצבים ולחיים בכלל.
ולגיב מה שאמרת על בעלי חיים וצמחים גם אני חושבת בדיוק כמוך
ידוע שצמחים גם מרגישים וגם הם נשמה, אולי לא מפותחת כמו
בעלי החיים אבל בהחלט שוכנת שם נשמה.
מה שאתה אומר שבאמת הכל עניין של גישה וראיית החיים
ולצערנו רק מתוך קושי למדנו לצמוח וללמוד, ובגלל זה אין אחד
שהכל אצלו מושלם ואפילו שיש לו חיים טובים עדיין יש לו
אתגרים שלא תמיד נחנו רואים שהוא מתמודד איתם.
אנשים שמגיעים לסדנאות של מודעות אלה לאו דווקא כאלה
שנמצאים בסבל, דווקא אלא שנמצאים פחות או יותר באמצע
יותר ילכו לסדנאות כאלה אלה שבסבל או יותר נכון אלה שהם
קורבניים פחות ילכו לסדנאות כאלה משום שהם יודעים בתוכם
שאותה סדנה בעצם תלמד אותם על עצמם ועל החיים ואיך
להתנהל ושהדרך שבה הם בחרו עד כה לא הייתה נכונה עבורם
ולא קידמה אותם ולא באמת בא להם לצאת מהמקום הזה.
אבל שוב מציינת לא כולם אבל רבים מהם לא יעשו משהו באמת
לעזור לעצמם - וחבל.
רמת האושר והשמחה שלנו בחיים תלויה רק בנו ולא בסביבה שלנו
אנחנו מחליטים איך להגיב למצבים ולחיים בכלל.
ולגיב מה שאמרת על בעלי חיים וצמחים גם אני חושבת בדיוק כמוך
ידוע שצמחים גם מרגישים וגם הם נשמה, אולי לא מפותחת כמו
בעלי החיים אבל בהחלט שוכנת שם נשמה.
זה מה שאני למד מהחיים מעשית ומחקרית
הרי מובן שיופי/כסף/רקע חיובי, גנים טובים וחברים עוזרים לשמחה ושביעות רצון, אבל אלו דברים שאו שלא תלויים באדם עצמו - גנים ואיפה נולדת, וגם מבנה גוף, ורצונות חברתיים, כמו למשל אם נולדתי הומוסקסואל ואני בחברה שובניסטית שמרנית.
הדברים שאפשר להשקיע בהם כגון - כסף, חברה, יופי במידה מוגבלת, אז זה גם כל מקרה לגופו, אבל הדברים שהכי נתונים לשליטת היחיד, ושגם בסופו של דבר הכי קובעים, אלו המחשבות וה"מידות" כמו משמעת עצמית, אהבה לאחרים, ראיית השלילי והחיובי יחד והעדפת החיובי וכו'. ובד"כ אם מצליחים לכוון את המידות לכיוון הזה אז גם יותר קל להשיג את הדברים החיצוניים כמו חברה מתאימה או מספיק כסף כשזה חשוב וכו'.
עכשיו מה הבעיה? בעוד שדברים כמו בניית גוף, וכסף, והישגים אלו דברים מדידים ולכן קל יותר להתקדם בהם, אבל הדברים שתיארתי כמו המידות הטובות, אלו דברים שהרבה יותר קשה לבדוק התקדמות, לכן השאלה שלי בעצם, איך אני עובד על זה. וגם כאן, איך זה שדברים כמו סדר ומשמעת עצמית שקיימים אצל הגרמנים, לא הביאו אותם לראות יותר נכון את המציאות, ולעצור את הטירוף במלחמת העולם השניה, כי להבנתי אם אני מסודר ובעל שליטה עצמית (בשביל להתקדם אצלם בצבא זה היה הכרחי כמובן) ויכולת סבל, אז איך אני לא חושב שמשהו כאן לא בסדר בפקודות לשעבד ולרצוח?
זה אחד הדברים שמבלבלים אותי, כי זה לא סתם "רוע לב" או "טוב לב" רוב האנשים הרעים שיצא לי להכיר בכל אופן, הם לא ממש רעים, אלא פשוט לא מסוגלים ממש לשלוט על עצמם
הרי מובן שיופי/כסף/רקע חיובי, גנים טובים וחברים עוזרים לשמחה ושביעות רצון, אבל אלו דברים שאו שלא תלויים באדם עצמו - גנים ואיפה נולדת, וגם מבנה גוף, ורצונות חברתיים, כמו למשל אם נולדתי הומוסקסואל ואני בחברה שובניסטית שמרנית.
הדברים שאפשר להשקיע בהם כגון - כסף, חברה, יופי במידה מוגבלת, אז זה גם כל מקרה לגופו, אבל הדברים שהכי נתונים לשליטת היחיד, ושגם בסופו של דבר הכי קובעים, אלו המחשבות וה"מידות" כמו משמעת עצמית, אהבה לאחרים, ראיית השלילי והחיובי יחד והעדפת החיובי וכו'. ובד"כ אם מצליחים לכוון את המידות לכיוון הזה אז גם יותר קל להשיג את הדברים החיצוניים כמו חברה מתאימה או מספיק כסף כשזה חשוב וכו'.
עכשיו מה הבעיה? בעוד שדברים כמו בניית גוף, וכסף, והישגים אלו דברים מדידים ולכן קל יותר להתקדם בהם, אבל הדברים שתיארתי כמו המידות הטובות, אלו דברים שהרבה יותר קשה לבדוק התקדמות, לכן השאלה שלי בעצם, איך אני עובד על זה. וגם כאן, איך זה שדברים כמו סדר ומשמעת עצמית שקיימים אצל הגרמנים, לא הביאו אותם לראות יותר נכון את המציאות, ולעצור את הטירוף במלחמת העולם השניה, כי להבנתי אם אני מסודר ובעל שליטה עצמית (בשביל להתקדם אצלם בצבא זה היה הכרחי כמובן) ויכולת סבל, אז איך אני לא חושב שמשהו כאן לא בסדר בפקודות לשעבד ולרצוח?
זה אחד הדברים שמבלבלים אותי, כי זה לא סתם "רוע לב" או "טוב לב" רוב האנשים הרעים שיצא לי להכיר בכל אופן, הם לא ממש רעים, אלא פשוט לא מסוגלים ממש לשלוט על עצמם
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.