אכן בלבול רב,
1) יש ילדים שההליך החוקי להכרזתם כברי אימוץ טרם הושלם ובכל זאת מסיבות שונות השרות למען הילד מחליט להעבירם לממתינים לאימוץ. הם נמסרים להם במסגרת סעיף 12ג, כשרבים הסיכויים שבסוף יאומצו חוקית באופן מלא, אבל היו גם מקרים שבית המשפט לא אישר אימוץ. בתקופה בה הילדים נמצאים כבר אצל ההורים שמיועדים לאמצם ועד לסיום ההליך, זה נחשב לאומנה אך בניגוד לאומנה הרגילה המשפחה אינה מקבלת תשלום חודשי עבור הילד.
בעוד שאימוץ מתבצע על ידי השרות למען הילד, האומנה בארץ מופקדת בידי שלוש עמותות, מתן בצפון, אור שלום במרכז וסאמיט בירושלים ובדרום. ויש עוד שתי עמותות שעוסקות באומנה טיפולית. האומנה מתוקף הגדרתה מיועדת להיות זמנית, עד שהילד יוכל לחזור לחיק הוריו הביולוגיים. במציאות יש הרבה ילדים שכלל לא חוזרים למשפחת המוצא. באומנה הזכויות ההוריות אינן נשללות מהמולידים וההורים האומנים מקבלים קיצבה חודשית עבור הילד והחזר הוצאות רבות הכרוכות בגידולו בעוד שבאימוץ הזכויות כן נשללות מהמולידים ומועברות להורים המאמצים. יש מקרים שמראש נחשבים לאומנה עם אופק לאימוץ, דהיינו שירותי הרווחה מעריכים שבעתיד ניתן יהיה לאמץ את הילד. שוב בפועל לא תמיד זה קורה. לעומת זאת היו גם מקרים של ילדים שנמסרו למסלול של אומנה רגילה ובמהלך שהותם באומנה נשתנו התנאים והם הפכו לברי אימוץ ואז העדיפות לאימוץ היא למשפחת האומנה אותה הילד מכיר ורואה בה משפחה לכל דבר.
2) אימוץ בארץ אכן אורך תקופה ארוכה. זמן ההמתנה הממוצע לתינוק הוא כשש שנים. לילד מעל גיל שנתיים או ילד עם צרכים מיוחדים אחרים הזמן מתקצר וככל שהמועמדים לאימוץ יהיו מוכנים לאמץ יותר חריגיות הסיכוי שזמן ההמתנה שלם יתקצר.
3) ברוב המקרים אכן אימוץ מחו"ל לוקח כשנה. עם זאת היו מקרים שמסיבות שונות האימוץ הסתבך וארך תקופה ארוכה יותר. וכן חשוב לדעת שבתקופה האחרונה יש האטה באימוץ מרוסיה בשל קשיים שמערימים הרוסים.
