בלבול
שלום לכולם,אני גולש חדש בפורום והתרשמתי לטובה מהנושאים והתגובות שנרשמו פה,ולכן החלטתי לשתף אותכם בתחושות הבלבול שעוטפות אותי כרגע!
אני בן 21 ומשרת בצבא ,נשאר לי קצת פחות מחצי שנה עד השחרור.
לפני שהתגייסתי לצבא היה לי מושג יחסית ברור ו"חקוק על האבן" מה אני הולך לעשות עם עצמי , לעשות שירות משמעותי בצבא ולאחר מכן ללכת ללמוד באוניברסיטה לעבוד קריירה וכו'.
אבל קרה לי איזשהו שינוי ,אני לא מצליח להצביע בבירור מה בדיוק גרם לשינוי הזה אבל פתאום התחילה לחלחל לי החשיבות של הזמן וניצולו הנכון ופתאום התחלטתי להתעמק ברצונות שלי והבנתי שכל מה שרציתי לא באמת הגיע ממני אלא הגיע מהציפיות של הסביבה ממני, למשל הקטע של האוניברסיטה מגיע מהציפייה של ההורים והקרובים שאהיה בן אדם משכיל ועם מקצוע ותואר ביד.
ויותר מזה , התחלתי להסתכל על אנשים שחיים את החיים ה"אמיתיים" באזרחות והבנתי שהם לא באמת חיים כמו שהם רוצים ועושים מה שהם רוצים! הרי השגרה של רוב האנשים היא חמישה שישה ימי עבודה שכמעט כל היום מתבזבז (במקרה הטוב שמונה שעות עבודה ,שעתיים נסיעות ,שמונה שעות שינה ,מה נשאר?) ובעצם יוצא שהזמן היחידי שבו אנחנו באמת חופשיים לעשות מה שעולה ברוחינו הוא בסופ"שים (למי שלא עובד בסופ"שים).
זה די מתסכל אותי כי אני רוצה להיות חופשי לעשות מה שאני רוצה ולא רוצה להיות כבול לחשבונות ולצרכים החומריים שלי כל הזמן ,אך מצד שני אני לא רואה אפשרות אחרת הרי בוודאי שאני לא היחידי שמרגיש כך,ובכל זאת רוב האנשים חיים ככה...
והמצב שאני נמצא בו כרגע הוא שאני אפילו די חושש לסיים את השירות הצבאי שלי! חחח שזה אבסורד בפני עצמו הרי כל חבריי לצבא כבר סופרים ימים ואני בדיוק להפך מקווה שהזמן יעבור לאט...
עכשיו כמעט כל יום אני שקוע במחשבות מה לעשות עם עצמי אחרי הצבא ופשוט אין לי מושג!
אם יש למישהו עצות או סתם משהו להגיד בנושא אשמח מאוד לשמוע!
שלום לכולם,אני גולש חדש בפורום והתרשמתי לטובה מהנושאים והתגובות שנרשמו פה,ולכן החלטתי לשתף אותכם בתחושות הבלבול שעוטפות אותי כרגע!
אני בן 21 ומשרת בצבא ,נשאר לי קצת פחות מחצי שנה עד השחרור.
לפני שהתגייסתי לצבא היה לי מושג יחסית ברור ו"חקוק על האבן" מה אני הולך לעשות עם עצמי , לעשות שירות משמעותי בצבא ולאחר מכן ללכת ללמוד באוניברסיטה לעבוד קריירה וכו'.
אבל קרה לי איזשהו שינוי ,אני לא מצליח להצביע בבירור מה בדיוק גרם לשינוי הזה אבל פתאום התחילה לחלחל לי החשיבות של הזמן וניצולו הנכון ופתאום התחלטתי להתעמק ברצונות שלי והבנתי שכל מה שרציתי לא באמת הגיע ממני אלא הגיע מהציפיות של הסביבה ממני, למשל הקטע של האוניברסיטה מגיע מהציפייה של ההורים והקרובים שאהיה בן אדם משכיל ועם מקצוע ותואר ביד.
ויותר מזה , התחלתי להסתכל על אנשים שחיים את החיים ה"אמיתיים" באזרחות והבנתי שהם לא באמת חיים כמו שהם רוצים ועושים מה שהם רוצים! הרי השגרה של רוב האנשים היא חמישה שישה ימי עבודה שכמעט כל היום מתבזבז (במקרה הטוב שמונה שעות עבודה ,שעתיים נסיעות ,שמונה שעות שינה ,מה נשאר?) ובעצם יוצא שהזמן היחידי שבו אנחנו באמת חופשיים לעשות מה שעולה ברוחינו הוא בסופ"שים (למי שלא עובד בסופ"שים).
זה די מתסכל אותי כי אני רוצה להיות חופשי לעשות מה שאני רוצה ולא רוצה להיות כבול לחשבונות ולצרכים החומריים שלי כל הזמן ,אך מצד שני אני לא רואה אפשרות אחרת הרי בוודאי שאני לא היחידי שמרגיש כך,ובכל זאת רוב האנשים חיים ככה...
והמצב שאני נמצא בו כרגע הוא שאני אפילו די חושש לסיים את השירות הצבאי שלי! חחח שזה אבסורד בפני עצמו הרי כל חבריי לצבא כבר סופרים ימים ואני בדיוק להפך מקווה שהזמן יעבור לאט...
עכשיו כמעט כל יום אני שקוע במחשבות מה לעשות עם עצמי אחרי הצבא ופשוט אין לי מושג!
אם יש למישהו עצות או סתם משהו להגיד בנושא אשמח מאוד לשמוע!
