בלדה ליוצאת מהמנזר, המשך
נכנסתי היום לסופר. ואז גיליתי כמה זמן לא הייתי בסופרמרקט. וגם ניזכרתי, בחיי, שכחתי, עד כמה אני אוהבת סופרמרקטים. האגו שלי עומד באמצע הסופר, מתמוגג. זאת המשמעות של חופש. זוהי הפוטנציה. כל הדברים שרק אפשר לחמוד, נמצאים מסביבי, מסודרים על מדפים, מחזרים אחרי, שאבחר בהם. כל הדברים הכי טעימים, הכי מפנקים. אני רק צריכה לבחור והם בהישג ידי, מרחק טעימה. התחושה הזאת, של הכוח, שאני יכולה לעשות הכל, לרכוש הכל (לא לשכוח שאני בסופר, לא בחנות תכשיטים), משכרת. כלכך משכרת, אני מרגישה כלכך מלאה, שלא בא לי לקנות כלום. אני נעמדת באמצע הסופר, לוקחת נשימה עמוקה, מתמוגגת, לוקחת שקית חלב, קופסא נס (שבאה במבצע עם חבילת עוגיות, ככה שאני לא צריכה לשבור את הראש גם איזה עוגיות לקנות), והולכת ישר לקופה המהירה. בדרך, לפני שאני יוצאת, אני עוברת בקופה הראשית. אני הלקוחה, הצודקת, השולטת, המתלוננת. למה שמים את סכיני הגילוח ליד הקופות? למה לא חושבים שזה עלול להיות מביך? ויוצאת, עם המפתחות ביד, במדרגות היורדות, אל האוטו שנפתח בלחיצה מרחוק. הו, החיים הטובים.
נכנסתי היום לסופר. ואז גיליתי כמה זמן לא הייתי בסופרמרקט. וגם ניזכרתי, בחיי, שכחתי, עד כמה אני אוהבת סופרמרקטים. האגו שלי עומד באמצע הסופר, מתמוגג. זאת המשמעות של חופש. זוהי הפוטנציה. כל הדברים שרק אפשר לחמוד, נמצאים מסביבי, מסודרים על מדפים, מחזרים אחרי, שאבחר בהם. כל הדברים הכי טעימים, הכי מפנקים. אני רק צריכה לבחור והם בהישג ידי, מרחק טעימה. התחושה הזאת, של הכוח, שאני יכולה לעשות הכל, לרכוש הכל (לא לשכוח שאני בסופר, לא בחנות תכשיטים), משכרת. כלכך משכרת, אני מרגישה כלכך מלאה, שלא בא לי לקנות כלום. אני נעמדת באמצע הסופר, לוקחת נשימה עמוקה, מתמוגגת, לוקחת שקית חלב, קופסא נס (שבאה במבצע עם חבילת עוגיות, ככה שאני לא צריכה לשבור את הראש גם איזה עוגיות לקנות), והולכת ישר לקופה המהירה. בדרך, לפני שאני יוצאת, אני עוברת בקופה הראשית. אני הלקוחה, הצודקת, השולטת, המתלוננת. למה שמים את סכיני הגילוח ליד הקופות? למה לא חושבים שזה עלול להיות מביך? ויוצאת, עם המפתחות ביד, במדרגות היורדות, אל האוטו שנפתח בלחיצה מרחוק. הו, החיים הטובים.