בלדה לעוזב עיירת פיתוח
אז כך, ראשית התנצלות. אני אולי אשמע כאן מעט מיליטנטי אבל הדברים האלה יושבים אצלי בבטן כמה שנים טובות. כאן בפורום אני חושב שאוכל למצוא אוזן קשבת ואולי בדברי אתרום משהו לשיח שבינינו. גדלתי בקריית שמונה לשני יוצאי הונגריה שעלו בגיל צעיר מאוד. ב"עיר" היו משפחות הונגריות כמס´ אצבעות כף יד אחת. במשך כל השנים, נרדפתי (בלי מרכאות) על זה שאני אשכנזי. לא מספיק שאני מבית שמאלני (חטא חמור מאוד בק"ש), לא רק שאני חילוני מוחלט, אני בעוונותי גם אשכנזי. (בנקודה זו אני חייב לציין שזו לא הייתה תופעה גורפת במאת האחוזים ויש יותר מל"ו צדיקים בחור הצפוני ההוא) אתם מבינים, בבית בקושי דיברו הונגרית (רק עם הסבתות ועם הקרובים). יותר מזה, כשאבא שלי הגיע לק"ש כנער בן 14 הוא למד קודם כל צרפתית וערבית מוגרבית כדי "להשתלב במרחב השמי" (כמו שכתב א. קישון). אז נשאלה פה השאלה מה מאחד אותנו? מה גורם לנו לזקוף אוזן כששומעים הונגרית ברחוב? לי יש את התשובה האישית שלי. עם השנים, בגלל הסביבה שנתנה לי כל הזמן להרגיש שאני חריג, הצמחתי את הזהות העדתית שלי והיום שלא כמו בעבר אני נושא אותה כדגל וכאמירה. נכון, זה לא בון טון, אבל זה מה יש. בפעם הבאה שידברו איתכם על קיפוח ועל דיכוי עדתי, תזכרו שיש גם צד שני למטבע. כשחושבים על זה, גם בקרב האשכנזים אנחנו נחשבים לחריגים משהו – אוכלים חריף, מדברים בשפה בלתי אפשרית, יש לנו חוש הומור (!) ובכלל כבר כתבו עלינו שאנחנו "התורכים של האשכנזים". שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי חיבה יתרה להונגרים האנטישמים שהיו שותפים להשמדתם של מאות אלפי יהודים וביניהם עשרות מבני משפחתי ושבאופן עקבי הלכו תמיד עם הצד המפסיד. אבל שם השורשים שלי, זו השפה השנייה שלי, כל המשפחה שלי, ללא יוצא מהכלל - בארץ ובתפוצות, היא הונגרית. הקיבה שלי הונגרית למהדרין והיום גם האזרחות השנייה שלי היא הונגרית. בקיצור, זה הכול להיום. YO NAPOT KIVANOM !
אז כך, ראשית התנצלות. אני אולי אשמע כאן מעט מיליטנטי אבל הדברים האלה יושבים אצלי בבטן כמה שנים טובות. כאן בפורום אני חושב שאוכל למצוא אוזן קשבת ואולי בדברי אתרום משהו לשיח שבינינו. גדלתי בקריית שמונה לשני יוצאי הונגריה שעלו בגיל צעיר מאוד. ב"עיר" היו משפחות הונגריות כמס´ אצבעות כף יד אחת. במשך כל השנים, נרדפתי (בלי מרכאות) על זה שאני אשכנזי. לא מספיק שאני מבית שמאלני (חטא חמור מאוד בק"ש), לא רק שאני חילוני מוחלט, אני בעוונותי גם אשכנזי. (בנקודה זו אני חייב לציין שזו לא הייתה תופעה גורפת במאת האחוזים ויש יותר מל"ו צדיקים בחור הצפוני ההוא) אתם מבינים, בבית בקושי דיברו הונגרית (רק עם הסבתות ועם הקרובים). יותר מזה, כשאבא שלי הגיע לק"ש כנער בן 14 הוא למד קודם כל צרפתית וערבית מוגרבית כדי "להשתלב במרחב השמי" (כמו שכתב א. קישון). אז נשאלה פה השאלה מה מאחד אותנו? מה גורם לנו לזקוף אוזן כששומעים הונגרית ברחוב? לי יש את התשובה האישית שלי. עם השנים, בגלל הסביבה שנתנה לי כל הזמן להרגיש שאני חריג, הצמחתי את הזהות העדתית שלי והיום שלא כמו בעבר אני נושא אותה כדגל וכאמירה. נכון, זה לא בון טון, אבל זה מה יש. בפעם הבאה שידברו איתכם על קיפוח ועל דיכוי עדתי, תזכרו שיש גם צד שני למטבע. כשחושבים על זה, גם בקרב האשכנזים אנחנו נחשבים לחריגים משהו – אוכלים חריף, מדברים בשפה בלתי אפשרית, יש לנו חוש הומור (!) ובכלל כבר כתבו עלינו שאנחנו "התורכים של האשכנזים". שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי חיבה יתרה להונגרים האנטישמים שהיו שותפים להשמדתם של מאות אלפי יהודים וביניהם עשרות מבני משפחתי ושבאופן עקבי הלכו תמיד עם הצד המפסיד. אבל שם השורשים שלי, זו השפה השנייה שלי, כל המשפחה שלי, ללא יוצא מהכלל - בארץ ובתפוצות, היא הונגרית. הקיבה שלי הונגרית למהדרין והיום גם האזרחות השנייה שלי היא הונגרית. בקיצור, זה הכול להיום. YO NAPOT KIVANOM !