ToryMaster
New member
בלההה
אתם מכירים את זה שאתם רוצים משהו כל כך חזק, שזה בוער לכם בעצמות ובלב ומרתיח את הדם לרמה שאתם לא מסוגלים לשבת בשקט? אני רוצה ללמוד. אני רוצה להוציא בגרות, אני רוצה 12 שנות לימוד. והיא קוטלת לי את זה. "אולי לא כדאי", ו "את לא חושבת שניסית כל כך הרבה, שזה פשוט לא מתאים עכשיו?". ואיך אני אמורה להאמין בעצמי, להאמין שאני מסוגלת לעשות משהו ולהיות מישהו, משהו, כשאימא שלי לא מאמינה בזה? ואני מתרחקת נורא מכל האנשים סביבי, אין לי כוח יותר לעזור ולתמוך ולאהוב ולחבק. הכל משעמם אותי, הכל אפור לי וחסר עניין ומשמעות. ואני באמת לא עושה כלום עם עצמי, ולא כי אני לא רוצה, אלא כי קשה לי, כי קשה לי לגור בחור באמצע שום מקום, שאין טעם לחיות בו בלי רכב צמוד ורישיון, כי אין אוטובוסים ואין בו חיים. זה הכי מפריע לי, לגור כאן, רחוקה מהחברים. מפליא ממש שאני לא יוצאת מהבית. זה מגוחך שאני מנסה לשכנע את אימא לעבור לת"א לאיזו שנה, פשוט מגוחך. זה לא יקרה.
אתם מכירים את זה שאתם רוצים משהו כל כך חזק, שזה בוער לכם בעצמות ובלב ומרתיח את הדם לרמה שאתם לא מסוגלים לשבת בשקט? אני רוצה ללמוד. אני רוצה להוציא בגרות, אני רוצה 12 שנות לימוד. והיא קוטלת לי את זה. "אולי לא כדאי", ו "את לא חושבת שניסית כל כך הרבה, שזה פשוט לא מתאים עכשיו?". ואיך אני אמורה להאמין בעצמי, להאמין שאני מסוגלת לעשות משהו ולהיות מישהו, משהו, כשאימא שלי לא מאמינה בזה? ואני מתרחקת נורא מכל האנשים סביבי, אין לי כוח יותר לעזור ולתמוך ולאהוב ולחבק. הכל משעמם אותי, הכל אפור לי וחסר עניין ומשמעות. ואני באמת לא עושה כלום עם עצמי, ולא כי אני לא רוצה, אלא כי קשה לי, כי קשה לי לגור בחור באמצע שום מקום, שאין טעם לחיות בו בלי רכב צמוד ורישיון, כי אין אוטובוסים ואין בו חיים. זה הכי מפריע לי, לגור כאן, רחוקה מהחברים. מפליא ממש שאני לא יוצאת מהבית. זה מגוחך שאני מנסה לשכנע את אימא לעבור לת"א לאיזו שנה, פשוט מגוחך. זה לא יקרה.