בלה.
באמצע בוחן המורה שלי התחילה להזכיר לנו להעתיק דברים מהלוח, אנשים התחילו לשאול שאלות, וזהו. יצאתי מהריכוז, דפקתי את הראש בשולחן, התחלתי לדבר על עצמי, לקרוא לעצמי מה כתבתי עד עכשיו - כלום. האותיות אפילו לא התחברו לי למילים, לא קראתי כלום והגשתי לה את הדף והלכתי משם. פתאום היתה לי נפילה כזאת. הייתי אמורה ללמוד עוד שלוש שעות אבל אין, לא הייתי מסוגלת. לקחתי את עצמי הביתה, המצאתי לאמא משהו על המורה לאזרחות והלכתי לטחון אוכל. יואו כמה אוכל. ואז פשוט ישנתי שלוש שעות. נרדמתי מול הטלוויזיה ולא התעוררתי גם כשאמא עשתה המון רעש, הסתובבה במטבח,בסלון, הפילה דברים על הרצפה - מסתבר שלא שמעתי כלום. יצא לי החשק. אני מחכה לערב כדי ללכת לישון שוב, לקום מחר, להגיע לכמה שעות לבית ספר, לא להקשיב בכלל- ולחזור הביתה. אני לא יודעת למה זה קרה בכלל. אני מזכירה לעצמי את אבא שלי בתקופות הרעות שלו כשהוא שקוע בדכאון שלו נורא והוא לא טורח להתקשר אלי אפילו או לענות לשיחות שלי, כל כך מגעיל לי ואין לי חשק לדבר עם אף אחד ואם הייתי אף אחד סביר להניח שגם לא היה לי חשק לדבר איתי. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני לא יכולה לשמח את עצמי, אני לא מרגישה שיש לי בכלל עם מי לדבר עכשיו (די התנתקתי מהעולם החיצון והחברות הכי טובות, עם ליז לא דיברתי איזה שבוע. ישבתי לידה שעה וחצי והחלפנו בערך עשר מילים. חמש מהן היו 'ליז ראית את המצית שלי?".)
?
באמצע בוחן המורה שלי התחילה להזכיר לנו להעתיק דברים מהלוח, אנשים התחילו לשאול שאלות, וזהו. יצאתי מהריכוז, דפקתי את הראש בשולחן, התחלתי לדבר על עצמי, לקרוא לעצמי מה כתבתי עד עכשיו - כלום. האותיות אפילו לא התחברו לי למילים, לא קראתי כלום והגשתי לה את הדף והלכתי משם. פתאום היתה לי נפילה כזאת. הייתי אמורה ללמוד עוד שלוש שעות אבל אין, לא הייתי מסוגלת. לקחתי את עצמי הביתה, המצאתי לאמא משהו על המורה לאזרחות והלכתי לטחון אוכל. יואו כמה אוכל. ואז פשוט ישנתי שלוש שעות. נרדמתי מול הטלוויזיה ולא התעוררתי גם כשאמא עשתה המון רעש, הסתובבה במטבח,בסלון, הפילה דברים על הרצפה - מסתבר שלא שמעתי כלום. יצא לי החשק. אני מחכה לערב כדי ללכת לישון שוב, לקום מחר, להגיע לכמה שעות לבית ספר, לא להקשיב בכלל- ולחזור הביתה. אני לא יודעת למה זה קרה בכלל. אני מזכירה לעצמי את אבא שלי בתקופות הרעות שלו כשהוא שקוע בדכאון שלו נורא והוא לא טורח להתקשר אלי אפילו או לענות לשיחות שלי, כל כך מגעיל לי ואין לי חשק לדבר עם אף אחד ואם הייתי אף אחד סביר להניח שגם לא היה לי חשק לדבר איתי. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני לא יכולה לשמח את עצמי, אני לא מרגישה שיש לי בכלל עם מי לדבר עכשיו (די התנתקתי מהעולם החיצון והחברות הכי טובות, עם ליז לא דיברתי איזה שבוע. ישבתי לידה שעה וחצי והחלפנו בערך עשר מילים. חמש מהן היו 'ליז ראית את המצית שלי?".)
