ל"ג בעֹמר הוא הקרוב ביותר, בעיני,
אם כי מדֻבָּר בדמיון ולא בחפיפה סמלית. ל"ג בעֹמר הוא חג של חיים. קציר השעורים בעִצומו והחטה כבר בשלה ועמוסה. פרות הקיץ מבשילים על העצים. מתחילים להרגיש את חום הקיץ, אבל עדין נכרת פוריות בטבע - דשא ירוק שעוד לא קמל ופריחה בשלל צבעים. התמוז עודו בחיים. יש כאן חיים. הכל נמצא בתהליך. הכל נע לקראת הבשלה. הדמיון לבלטיין הוא אולי בעיקר ברמת הצורה: אנו משתמשים במדורות כסמל לחיים. אש בוערת וחיה, שניה לפני שהאש הזאת הופכת לחום הקיצי שממית הכל. הכנענים חגגו בתקופה הזאת חג דומה,
חג האש. בחגיגות אלה אף קשטו עצים בסרטים, וגם בכך יש דמיון צורני לבלטיין.