בלילה ההוא
...שכבתי לצידה,מכוסה בשמיכה לא גדולה. הקור היה עז,וכל חלק חשוף ספג מנה הגונה של קור חודר עצמות. ידעתי שאם אמשוך בשמיכה קצת יותר לכוון שלי,חלקים מגופה יהיו חשופים. גם היא ידעה זאת. צירוף מקרים נדיר הוביל אותי ואותה למצב שאנחנו צריכים לבלות את הלילה הקר,ביחד ותחת שמיכה אחת. אני בסך הכל הייתי איש מילואים,שיצא לחופשה ממקום נידח בדרום הארץ בשעת ערב מאוחרת,וחיפש טרמפ מזדמן שיביא אותי לביתי. האשה היתה אמו של חייל שבאה לבקר באותו בסיס את בנה, ובטוב ליבה הועילה לעצור לי טרמפ בכביש שהוא נטול תחבורה מסודרת. הנסיעה החלה באוירה טובה וידידותית,ולא היה בה כדי להעיד על ההמשך הבעייתי. לא עברנו אלא כברת דרך לא ארוכה במיוחד,והמכונית שלה החלה לקרטע-עד שדממה לחלוטין. יצאנו מהרכב מלאי תקווה שהפתרון ימצא במהרה,אך האכזבה הכתה אותנו באותה מהירות,כאשר הסתבר לנו שאחת הרצועות נקרעה, ובלעדיה לא נוכל להמשיך את דרכינו. כאמור השעה היתה מאוחרת,ובנוסף לכך,לא היתה יכולת ליצור קשר טלפוני עקב העובדה שהמקום היה נידח ולא היו ממוקומות בו אנטנות סוללריות שיאפשרו יכולת ליצור קשר טלפוני. עד מהרה הבנו שאנו במילכוד לא קטן,שהרי התקווה שתעבור במקום מכונית אחרת בשעה כזאת הוא אפסי,ולאט לאט חדרה להכרתינו העובדה,שנצטרך לבלות את כל הלילה יחדיו ובתנאי קור קשים במיוחד, האופיניים לאותו איזור דרומי. האשה היתה על סף פניקה,אך גם אני הייתי אובד עיצות. למרות מצבה העגום היא התעשתה ראשונה,ואמרה לפתע שיש לה במושב האחורי של המכונית שמיכה לא גדולה,שנוכל לפרוש את חצייה על החול,ובחצי השני נוכל להתכסות עד כמה שאפשר. מין שק שינה מאולתר. קפצתי על המציאה כמוצא שלל רב,ושאלתי אותה אם זה בסדר מבחינתה שנעביר כך את הלילה,עד שהשחר יעלה ותעבור איזה מכונית שתגיש לנו עזרה. היא השיבה בחיוך שזה בסדר מבחינתה. הייתי שבע רצון מתשובתה,ופרשנו את השמיכה על החול, שכבנו בצפיפות שאין כמותה על חלק אחד של השמיכה, ואת החצי השני פרשנו על גופינו שזעק לחימום. השקט המוחלט ששרר במקום לבש אופי מפחיד מרגע שחדלנו לדבר בינינו,וכל רצוני היה להרדם במהרה,ולקום למחרת בבוקר, כאשר הדאגות מאחורי,והפתרון נמצא בפתח. אך גם בתנאי השק שינה המאולתר,הקור היה מקפיא ממש,והבנתי שמשאלתי כנראה לא תתממש במהרה. דחף ההשרדות שלה,והידיעה שהיא בעלת השמיכה דחף אותה לנסות לתחמן אותי,והיא החלה למשוך -בהדרגה אך בהתמדה- את השמיכה לכוונה,כך שחלקים הולכים וגדלים של גופי נותרו חשופים. ידעתי בתוך תוכי שהיא צודקת בגישתה,אך גם לי היו דחפי הישרדות משלי,ואני יזמתי משיכה נגדית של השמיכה לכווני. לא הרגשתי שהיא מגלה התנגדות לתגובתי,וברגע שמצב השמיכה חזר לקדמותו,הפסקתי את תהליך משיכת השמיכה,מתוך אמונה ששנינו נוכל להשלים עם המצב הקיים,אך באמת נטול הנוחיות והחום המינימלי. ...חלפו להם מספר דקות נוספות,כאשר גם אני מכווץ מאוד, וגם היא לא פחות...ואז היא אמרה לי במפתיע....שכך היא לא תוכל להמשיך להשאר,בתנאים של כווץ וקור עז שכזה. עניתי לה שגם לדעתי התנאים הם ממש בלתי נסבלים,וגם לי יש ספק אם אוכל להתמודד בתנאים כאלה לאורך זמן. היא אמרה לי,שמע יש לי איזה עיצה,לא עיצה שהיא פסגת משאלותי, אבל בנסיבות שנוצרו,ולמען הישרדותינו,נצטרך לוותר על מידותינו הצנועות ולעבור לשכב במושב האחורי של המכונית ולנצל את מלוא גודלה של השמיכה. אמרתי לה שהמושב צר מלהכיל את שנינו זה לצד זו,אך בטרם סיימתי את דברי היא ענתה לי-שנשכב אחד מעל השני לסירוגין וכך נוכל לנצל את מלא רוחבה של השמיכה. היא היתה אשה יפה לטעמי,כבת 40 בערך,הבנויה היטב במקומות הנכונים. היו לי עוד מספר ספיקות לגבי כנות הצעתה,אך היא חזרה על קביעתה שזו הדרך היחידה האפשרית להעביר את הלילה. נעניתי להצעתה,וחיש מהר התמקמנו במושב האחורי של מכוניתה בתנוחה שהיא הציעה. למען האמת היא באמת צדקה,וחום נעים חימם את גופינו בעזרת השמיכה שהפכה לעבה יותר בזכות חוסר הצורך להניח את חלק ממנה על החול. לאחר מחצית השעה שבה גופה היה עלי,ומשקלה החל להכביד ,הצעתי לה שננסה לשכב פנים מול פנים,כאשר רגלינו ישענו אחד על השני, וידינו יחבקו אחד את השני,וכך אולי נכביד פחות במשקלינו כאשר אחד למטה והשני מעליו. היא ניאותה לקבל את הצעתי,וכך מצאנו את עצמינו חבוקים אחד בתוך השני,ומבטינו מצטלבים במרחק של סנטימטרים אחד מול השני. הסיטואציה המאולצת הזאת,גרמה לנו לפתוח בשיחה,ולזכותה ייאמר שהיא היתה אשת שיחה מעניינת ונבונה. השיחה השכיחה מאיתנו את תנוחתינו הלא נוחה,וגלשנו באריכות לדיונים מעמיקים על מהות עברינו,ועל מהות עתידינו, ואפילו על נושאים פוליטיים,שבהם התגלתה בינינו מחלוקת. אך גם מחלוקת זאת לא מנעה מאיתנו את האוירה הטובה שאפפה אותנו. החיבוק הקרוב שנכפה עלינו לאורך זמן,והעובדה ששדיה הנאות נמעכו על חזי,גרמו אצלי להתעוררות היצר,והיא רצתה או לא , חשה זאת היטב בשל צמידותינו ההדוקה. תהיתי,אם גם אצלה חלה התעוררות יצרים דומה,או שמא ארועי השעה מוליכים אותה למחוזות אחרים ולא אירוטיים. חשתי חוסר נוחות קלה מן העובדה שאנו חשים באופן הדוק כל כך את האיברים האינטימיים האחד של השני. אך היא כפי שלמדתי להכירה, היתה ריאלית והחלטית יותר ממני, ואמרה לי באופן מפתיע שעורר בי מבוכה- האם אנשים אחרים שהיו נקלעים למצב דומה,לא היו הופכים לגוף אחד ייצרי ונוטף תשוקה? נאלצתי להסכים איתה בקלות לאור התחושות החרמניות שהייתי נתון בהם. חיש מהר התחלנו ללטף איש את רעהו,והתשוקה שלנו הגיעה לרמות פנטסטיות,כך שהיינו חייבים לעבור מיידית לשלב המגע המיני, כאשר אני רוכן מעליה,והיא מגיבה באנחות המעידות על התענוג שהיא חווה. לאחר ששנינו באנו על סיפוקינו המלא,חזרנו לתנוחה הקודמת ששוב הביאה אותנו למצב ייחום המבקש פורקן. עשינו זאת פעם נוספת,וגם בזאת הפעם המעשה נגמר לשביעות רצון של שנינו. התחושות הטובות שלוו אותנו לאחר מעשה,הפילו עלינו שינה נעימה,למרות התנוחה הבלתי נוחה בה היינו מצויים. מצאנו את עצמינו מתעוררים למחרת בשעה תשע לערך,הרבה יותר מאוחר מהציפיות המוקדמות שלנו, בהתחשב בתנאים בהם ישנו. שאלתי אותה בצחוק בבוקר אם היא רוצה שנשאר גם את ביממה הבאה באותו מקום,אך היא השיבה לי שזכיתי מן ההפקר במשהו של פעם בחיים....ואם אני רוצה שהארוע יזכר אצלינו כאירוע מתוק, עדיף שדרכינו התפצלו וכל אחד יילך לדרכו. הסכמתי איתה בגלל ההגיון שבדבריה,וכל אחד הלך לדרכו באותו מקום שמכינותה נתקעה,כאשר אני תופס טרמפ אחר,והיא מוצאת רכב אחר שמגיש לה עזרה ומסייע לה להמשיך במכוניתה. ....צדקה האשה,הזכרון מן המפגש איתה נשאר מבחינתי מתוק מאוד, ולאור דברי הפרידה שלה באותו בוקר אחרון שראיתי אותה, אני מניח שגם לה נשאר זכרון מתוק ממני,והיא לא מצטערת על אירועי אותו לילה שהתחיל רע מאוד....ונגמר טוב מאוד. דן
...שכבתי לצידה,מכוסה בשמיכה לא גדולה. הקור היה עז,וכל חלק חשוף ספג מנה הגונה של קור חודר עצמות. ידעתי שאם אמשוך בשמיכה קצת יותר לכוון שלי,חלקים מגופה יהיו חשופים. גם היא ידעה זאת. צירוף מקרים נדיר הוביל אותי ואותה למצב שאנחנו צריכים לבלות את הלילה הקר,ביחד ותחת שמיכה אחת. אני בסך הכל הייתי איש מילואים,שיצא לחופשה ממקום נידח בדרום הארץ בשעת ערב מאוחרת,וחיפש טרמפ מזדמן שיביא אותי לביתי. האשה היתה אמו של חייל שבאה לבקר באותו בסיס את בנה, ובטוב ליבה הועילה לעצור לי טרמפ בכביש שהוא נטול תחבורה מסודרת. הנסיעה החלה באוירה טובה וידידותית,ולא היה בה כדי להעיד על ההמשך הבעייתי. לא עברנו אלא כברת דרך לא ארוכה במיוחד,והמכונית שלה החלה לקרטע-עד שדממה לחלוטין. יצאנו מהרכב מלאי תקווה שהפתרון ימצא במהרה,אך האכזבה הכתה אותנו באותה מהירות,כאשר הסתבר לנו שאחת הרצועות נקרעה, ובלעדיה לא נוכל להמשיך את דרכינו. כאמור השעה היתה מאוחרת,ובנוסף לכך,לא היתה יכולת ליצור קשר טלפוני עקב העובדה שהמקום היה נידח ולא היו ממוקומות בו אנטנות סוללריות שיאפשרו יכולת ליצור קשר טלפוני. עד מהרה הבנו שאנו במילכוד לא קטן,שהרי התקווה שתעבור במקום מכונית אחרת בשעה כזאת הוא אפסי,ולאט לאט חדרה להכרתינו העובדה,שנצטרך לבלות את כל הלילה יחדיו ובתנאי קור קשים במיוחד, האופיניים לאותו איזור דרומי. האשה היתה על סף פניקה,אך גם אני הייתי אובד עיצות. למרות מצבה העגום היא התעשתה ראשונה,ואמרה לפתע שיש לה במושב האחורי של המכונית שמיכה לא גדולה,שנוכל לפרוש את חצייה על החול,ובחצי השני נוכל להתכסות עד כמה שאפשר. מין שק שינה מאולתר. קפצתי על המציאה כמוצא שלל רב,ושאלתי אותה אם זה בסדר מבחינתה שנעביר כך את הלילה,עד שהשחר יעלה ותעבור איזה מכונית שתגיש לנו עזרה. היא השיבה בחיוך שזה בסדר מבחינתה. הייתי שבע רצון מתשובתה,ופרשנו את השמיכה על החול, שכבנו בצפיפות שאין כמותה על חלק אחד של השמיכה, ואת החצי השני פרשנו על גופינו שזעק לחימום. השקט המוחלט ששרר במקום לבש אופי מפחיד מרגע שחדלנו לדבר בינינו,וכל רצוני היה להרדם במהרה,ולקום למחרת בבוקר, כאשר הדאגות מאחורי,והפתרון נמצא בפתח. אך גם בתנאי השק שינה המאולתר,הקור היה מקפיא ממש,והבנתי שמשאלתי כנראה לא תתממש במהרה. דחף ההשרדות שלה,והידיעה שהיא בעלת השמיכה דחף אותה לנסות לתחמן אותי,והיא החלה למשוך -בהדרגה אך בהתמדה- את השמיכה לכוונה,כך שחלקים הולכים וגדלים של גופי נותרו חשופים. ידעתי בתוך תוכי שהיא צודקת בגישתה,אך גם לי היו דחפי הישרדות משלי,ואני יזמתי משיכה נגדית של השמיכה לכווני. לא הרגשתי שהיא מגלה התנגדות לתגובתי,וברגע שמצב השמיכה חזר לקדמותו,הפסקתי את תהליך משיכת השמיכה,מתוך אמונה ששנינו נוכל להשלים עם המצב הקיים,אך באמת נטול הנוחיות והחום המינימלי. ...חלפו להם מספר דקות נוספות,כאשר גם אני מכווץ מאוד, וגם היא לא פחות...ואז היא אמרה לי במפתיע....שכך היא לא תוכל להמשיך להשאר,בתנאים של כווץ וקור עז שכזה. עניתי לה שגם לדעתי התנאים הם ממש בלתי נסבלים,וגם לי יש ספק אם אוכל להתמודד בתנאים כאלה לאורך זמן. היא אמרה לי,שמע יש לי איזה עיצה,לא עיצה שהיא פסגת משאלותי, אבל בנסיבות שנוצרו,ולמען הישרדותינו,נצטרך לוותר על מידותינו הצנועות ולעבור לשכב במושב האחורי של המכונית ולנצל את מלוא גודלה של השמיכה. אמרתי לה שהמושב צר מלהכיל את שנינו זה לצד זו,אך בטרם סיימתי את דברי היא ענתה לי-שנשכב אחד מעל השני לסירוגין וכך נוכל לנצל את מלא רוחבה של השמיכה. היא היתה אשה יפה לטעמי,כבת 40 בערך,הבנויה היטב במקומות הנכונים. היו לי עוד מספר ספיקות לגבי כנות הצעתה,אך היא חזרה על קביעתה שזו הדרך היחידה האפשרית להעביר את הלילה. נעניתי להצעתה,וחיש מהר התמקמנו במושב האחורי של מכוניתה בתנוחה שהיא הציעה. למען האמת היא באמת צדקה,וחום נעים חימם את גופינו בעזרת השמיכה שהפכה לעבה יותר בזכות חוסר הצורך להניח את חלק ממנה על החול. לאחר מחצית השעה שבה גופה היה עלי,ומשקלה החל להכביד ,הצעתי לה שננסה לשכב פנים מול פנים,כאשר רגלינו ישענו אחד על השני, וידינו יחבקו אחד את השני,וכך אולי נכביד פחות במשקלינו כאשר אחד למטה והשני מעליו. היא ניאותה לקבל את הצעתי,וכך מצאנו את עצמינו חבוקים אחד בתוך השני,ומבטינו מצטלבים במרחק של סנטימטרים אחד מול השני. הסיטואציה המאולצת הזאת,גרמה לנו לפתוח בשיחה,ולזכותה ייאמר שהיא היתה אשת שיחה מעניינת ונבונה. השיחה השכיחה מאיתנו את תנוחתינו הלא נוחה,וגלשנו באריכות לדיונים מעמיקים על מהות עברינו,ועל מהות עתידינו, ואפילו על נושאים פוליטיים,שבהם התגלתה בינינו מחלוקת. אך גם מחלוקת זאת לא מנעה מאיתנו את האוירה הטובה שאפפה אותנו. החיבוק הקרוב שנכפה עלינו לאורך זמן,והעובדה ששדיה הנאות נמעכו על חזי,גרמו אצלי להתעוררות היצר,והיא רצתה או לא , חשה זאת היטב בשל צמידותינו ההדוקה. תהיתי,אם גם אצלה חלה התעוררות יצרים דומה,או שמא ארועי השעה מוליכים אותה למחוזות אחרים ולא אירוטיים. חשתי חוסר נוחות קלה מן העובדה שאנו חשים באופן הדוק כל כך את האיברים האינטימיים האחד של השני. אך היא כפי שלמדתי להכירה, היתה ריאלית והחלטית יותר ממני, ואמרה לי באופן מפתיע שעורר בי מבוכה- האם אנשים אחרים שהיו נקלעים למצב דומה,לא היו הופכים לגוף אחד ייצרי ונוטף תשוקה? נאלצתי להסכים איתה בקלות לאור התחושות החרמניות שהייתי נתון בהם. חיש מהר התחלנו ללטף איש את רעהו,והתשוקה שלנו הגיעה לרמות פנטסטיות,כך שהיינו חייבים לעבור מיידית לשלב המגע המיני, כאשר אני רוכן מעליה,והיא מגיבה באנחות המעידות על התענוג שהיא חווה. לאחר ששנינו באנו על סיפוקינו המלא,חזרנו לתנוחה הקודמת ששוב הביאה אותנו למצב ייחום המבקש פורקן. עשינו זאת פעם נוספת,וגם בזאת הפעם המעשה נגמר לשביעות רצון של שנינו. התחושות הטובות שלוו אותנו לאחר מעשה,הפילו עלינו שינה נעימה,למרות התנוחה הבלתי נוחה בה היינו מצויים. מצאנו את עצמינו מתעוררים למחרת בשעה תשע לערך,הרבה יותר מאוחר מהציפיות המוקדמות שלנו, בהתחשב בתנאים בהם ישנו. שאלתי אותה בצחוק בבוקר אם היא רוצה שנשאר גם את ביממה הבאה באותו מקום,אך היא השיבה לי שזכיתי מן ההפקר במשהו של פעם בחיים....ואם אני רוצה שהארוע יזכר אצלינו כאירוע מתוק, עדיף שדרכינו התפצלו וכל אחד יילך לדרכו. הסכמתי איתה בגלל ההגיון שבדבריה,וכל אחד הלך לדרכו באותו מקום שמכינותה נתקעה,כאשר אני תופס טרמפ אחר,והיא מוצאת רכב אחר שמגיש לה עזרה ומסייע לה להמשיך במכוניתה. ....צדקה האשה,הזכרון מן המפגש איתה נשאר מבחינתי מתוק מאוד, ולאור דברי הפרידה שלה באותו בוקר אחרון שראיתי אותה, אני מניח שגם לה נשאר זכרון מתוק ממני,והיא לא מצטערת על אירועי אותו לילה שהתחיל רע מאוד....ונגמר טוב מאוד. דן