בלקאאוט

[ailag]

בלקאאוט

כבר העליתי את זה בעבר בטח. הבעיה העיקרית שלי בהודה היא "רגע, מה לעשות עכשיו?" התרגילים הולכים לי בסדר יחסית, אם רק אני מחליטה על אחד.. הסיקוונסיות באימון מאוד מוגדרות, אבל בהודה יהיה לי אומץ להתחיל באחת כזו רק אם אני יודעת שהשני יעשה את הצד שלו בה. מה שמשאיר אותי עם קצת הרבה תרגילים בודדים שלמדנו, כל אחד מתאים למצבים שונים ומשיג דברים שונים. אין זמן לבחור כשהרגל של השני מעל הראש ורוצים להגיב. אז יש שיטות מחשבה פה? טיפים? משהו? במיוחד עכשיו שעושים הרבה אנגולה (אוף) ופחות "הגדירו" שם את התרגילים.. בהתחלה הייתי חושבת כל פעם על שתי התקפות והגנה שהן "אוצר המילים" הבסיסי שלי בהודה. אבל זה כבר לא עובד, גם כי בפז"מ של שבעה חודשים לא כיף לעשות רק שלושה תרגילים, וגם כי זה לא מתחבר טוב - ואז פשוט משעמם בהודה. ושעמום גורר התעייפות גוררת שלא לומדים מההודה. ונותרנו עם הרבה ג'ינגה ומיה לואה ג'י קומפסו.. אולי אם היו מלמדים אותנו כמו בספר "היה אתה הגיבור" - "אם עושים לך מיה לואה אפשר להגיב: א. סקיבה לטרל ב. אנטרדה למיה לואה" זה היה יותר שוטף, אבל בשלבים מאוחרים יותר זה היה חוסם יצירתיות. (?) (אני אנליטית מדי)

 

[PureTemptation]

וול, מוכר.

אבל האנליטיות כאן לא תעזור, לפחות לא לי. מכירה את ההרגשה של הבלאק אאוט, של החסימה, שמישהו יוצא לבעיטה ואת רוצה להגיב בצורה מתאימה אבל לפעמים את פשוט לא יודעת איך. הקטע הוא שצריך ראיית משחק. במשחק צריך להיות מרוכזים, וכל כולך במה שקורה במשחק, מה שהיריב של עושה ואיך את מגיבה. כמו כן, אצלנו לפחות, יש צורך בהרמונה ובמשחק שוטף, הבעיטות צריכות להסתדר אחת אחרי השנייה ללא תקיעות למיניהן. תקיעות הנגרמות לעיתים ע"י בעיטות ישירות. אבל אם יודעים לשלב אותן נכון זה דווקא מוסיף הרבה יותר. לפי דעתי, שבעה חודשים בקפואירה (אני צודקת? ) לא יכולים להקנות לך ראיית משחק מספקת. זה דבר שמתפתח, אבל שבעה חודשים בקפואירה, את עדיין מתחילה. *ואין פה שום שמץ של התנשאות.* אני זוכרת שגם לי זה היה ככה, לוקח זמן עד שמפתחים מיומנות, כמו בכל דבר אחר. ועדיין קורה לי שהמשחק נתקע לי מחוסר ריכוז או פשוט תקיעה כזאת שבה אני מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום, וכך נראה גם המשחק שלי, או כמובן, לחשוב יותר מדי מה לעשות ומתי. אני אומרת - אל תנסי לחשוב, לחשב ולתכנן את הבעיטות שלך ( "הוא בועט ארמאדה, עכשיו אני אעשה מיה לואה ואז אבעט בנסאו ונראה מה הוא יעשה..." ) זה סתם מתסבך, את יוצאת מריכוז וההרמוניה נהרסת. כאן, המילה הכי מתאימה היא - לזרום.

לפעמים לא צריך לתכנן טיימינג, הוא מגיע מעצמו.

מקווה שעזרתי, בהצלחה..

 

[ailag]

תודה

הבעיה היא שאם אני לא אתכנן בעיטות, אשאר בג'ינגה ג'ינגה ג'ינגה.. מקסימום מיה לואה / ג'י פרנצ'י. לכל בעיטה של השני אעשה סקיבה פרה טרייס או לטרל. זה לא כיף בכלל וזה גם לא מלמד כלום. כשאמרתי "הפעם אני אכניס את תרגיל X ויהי מה!" (הסטיירה, הסטיירה > סקאלה, בנסאו, אפילו סיקוונסיות קצת מסובכות) זה עבד, אבל התרגילים האלו לא יצאו אחר כך מעצמם בהודות הבאות בכלל - לא נכנסו לאוצר המילים שלי. גם כשלא חשבתי "מה יתאים לצעד שהוא עשה כלפיי?" אלא סתם "טוב, תעשי משהו" בכלל, אני לא עושה שומדבר מעניין גם במצב של "טוב, תעשי משהו". ואיכשהו אחרים בפז"מ דומה לשלי (כן, 7 חודשים. וכן, ידוע ומורגש שזה עדיין רמה של מתחילים, אין ספק ) עושים פחות ג'ינגה לדעתי. נותנים בעיטות אחרי שסיימו בעיטה-תגובה, אפילו אם הן לא לגמרי מתאימות אלא רק קצת. אני גם בקושי על הרצפה. ברגע שאיכשהו הגעתי לנגצ'יבה אני קמה עם אולה-מיה לואה כי לא עולה לי שום תרגיל אחר שכולל נגצ'יבה. וחבל.. גם נשארת על אותו קו דמיוני על הרצפה - לא מסובבת את המשחק כלל. נ.ב. גם אצלנו יש שאיפה להרמוניה, ואני במיוחד רוצה שכשאתקדם היא תהיה ניכרת במשחק שלי. אבל במשחקים של מתחילים בקושי יש הרמוניה זה יבוא.. כשה"שפה" של התרגילים תתחיל להיות שוטפת. (זה קורה לי לפעמים כשהשני עושה איזו בעיטה שמכוונת יותר לפגוע ופחות לעבור מעליי, אם הוא ברמה שלי או פחות - אני מתחילה יותר לשעשע את עצמי ואז לפעמים עולים לי תרגילים טובים יותר מבחינת יצירתיות. כאילו מתנקמת אבל "בחברות")

 

[פ ר י א ו ר]

../images/Emo6.gif

הזכרת לי שתמיד עוברת לי מחשבה בראש:"מנגאצ'יבה אני עולה למחטלו!" ואני אף פעם לא עושה את זה.

 

[PureTemptation]

בהחלט מבינה את מצבך.

ובהחלט יכולה להזדהות כי אני דיי בטוחה שכל אדם, בכל דבר שהוא עוסק כתחביב או כמקצוע בו יש צורך להפעיל מחשבה ויצירתיות, קורה לו שהוא נתקע. המוזה נעלמת, היצירתיות גוועת לה לעיתים. זה קורה זה מובן. לפעמים, אני חושבת שטוב לזרום עם המשחק. לתת לפרטנר שלך להוביל, כמו בריקוד. כמובן שהצעדים אצלנו לא מוסכמים אבל הם צריכים להיות לפי הקצב...

גם לי באיזור הזה של הקרוב לשנה -שנה פלוס, יצא שהרגשתי פשוט תקועה במשחק. אני רוצה לעשות דברים אבל זה פשוט לא יוצא. והמחשבה היא גם זו שתוקעת. נכון יש צורך בלחשוב בצורה מסויימת, כי את אמורה לנתח את מה שהיריב עושה ולהגיב לו, אבל זה לא הדבר היחיד שצריך להעסיק אותך. המאמן שלי פעם אמר, שקפואירה אפשר לעשות גם בראש. הוא צדק, זה משפר את הכל. שבי עם עצמך לפעמים, חמש דקות, ותריצי סיקוונסות במחשבות שלך, משחק בין שני אנשים. תדמייני. ברגע שאת תריצי לך את הדברים האלה בראש אולי יהייה לך יותר קל לתרגם אותם לתנועה כאשר את משחקת. (זה עובד טוב בשיעורים משעממים בב"ס או סתם כשאין לך מה לעשות, שמעי מוזיקה - קפואירה עדיף!- ותדמייני.

)

מקווה שעזרתי..

 

[espoky]

את במצב טוב מאוד

נראה שאת מכירה את ה"בעיות" שלך ולכן את יכולה לעבוד עליהן. אחד הדרכים לעבוד על הרחבת "אוצר המילים" זה בעזרת אימון עצמאי. מנסיוני את תגלי שאם תנסי לנוע בלי סינקוונסה מוגדרת אז תראי שלמרות שאת לא ברודה ואין לך רגל מעל הראש את עדיין חוזרת על עצמך ואת נוטה לתנועות שמוכרות לך יותר. כשאת מתאמנת לבד, תנסי להכניס תנועות נוספות אקראיות מאלו שאת יודעת (וגם כאלו שלא), תראי מה התנועה שאת עושה כאוטומאת ואז לעצור אותה ולעשות תנועה אחרת שאינה טבעית לך. תפתיעי את עצמך. תוך כמה אימונים כאלו אני משער שתצליחי להעביר את התנועות לרודה ואחרי עוד קצת זמן הם גם יהיו כתשובה נכונה בזמן הנכון.

 

[wolfeyes30]

זה טבעי

אני מציע שתחליטי על תרגיל אחד שאת לא רגילה לעשות ותנסי לשלב אותו בהודה. אל תדבקי מדי לסיקוונסות, תרגיל אחד פה אחר שם, וככה לאט לאט תתבלי את המשחק שלך בדברים חדשים. לוקח זמן עד שהלקסיקון נהיה רחב מספיק, מכניסים ערכים לאט לאט לאט ובהתמדה ואימון.

 

[surpresa]

בלאקאאוט סאקס

סיקוונסיות ליישם בהודה זה קשה ומגביל (אלא אם כן ההודה היא הודת תרגול סיקוונסיות) . אולי תנסי לעבוד כך שעל כל מהלך הגנה יש המשכיות אחרת שהראש והגוף שלך מכיר ועושה באופן אוטומטי, ככה תגווני את המשחק שלך (סביר להניח שזה אצלך כבר פשוט אף פעם לא שמת לב לזה) ... דוגמה : בדרך כלל כשאני מתחמק לאסקיבה באשה אני הופך לטרוקה ומיאלואה ג'י קומפאסו , אסקיבה לטרל אצלי ממשיכה במיאלואה דיפרנצ'י , הזיסטנסיה ממשיכה בטיזורה וכך הלאה ... היה אתה הגיבור - אני זוכר שהייתי משחק בזה כשהייתי קטן אבל תמיד כשהייתי צריך להסתמך על קוביות (מול מפלצת) הפסדתי. מה שגרם לי לרמות וישר לעבור לעמוד המנצח ...

 

[potro]

די מספיק כבר

הרודה היא לא בשביל להשתפר ולהראות לעולם כמה את טובה אלה בשביל להנות ממה שאת מסוגלת עכשיו נכון ,צריך לפתח אומץ וקור רוח אבל ברודה נסי לשחק כמו שאת מסוגלת לא כמו שאת רוצה להיות ,תני לזה קצת זמן תפתחי את העיניים שלך ומה שאת מסוגלת יהפוך למה שאת רוצה להיות מסוגלת

 

[אלפקה פקה]

לא מסכימה בכלל!

הרבה יותר קל להצליח דברים מחוץ להודה מאשר בהודה (ואני מתכוונת גם ל"תרגילים" כמו להצליח מקקו או מאלואה פטרייס או כל תרגיל אחר, וגם לכניסות ולבעיטות שמכוונות לשני). יש הרבה תרגילים שאני מצליחה מחוץ להודה ואפילו בקלות, כשיש לי אולם ומרחב לעשות אותם. כשיש מישהו מולי ואני צריכה להתחשב במה הוא עושה, לאן הוא זז, כמה מקום יש לי עם האנשים שמסביב, והעובדה שזה תרגיל חדש שאני עדיין "חושבת" על מה שאני עושה עם הגוף והוא לא בא בצורה אוטומטית - זה מאוד לא קל לשלב אותו במשחק. אם אני לא אחשוב במודע "אני רוצה להכניס את תרגיל X למשחק" אלא אחכה שזה פשוט יקרה מעצמו, זה לא יקרה לעולם. כנ"ל הפלה שרק למדתי והיא עדיין לא אוטומטית - מאוד קל בתרגול בזוגות כשאני יודעת מה הוא יעשה. מאוד קשה לשלב בהודה כשהכול לא צפוי. כנ"ל בעיטה, כנ"ל כל דבר שהוא חדש. אם בפעמים הראשונות אתה לא חושב באופן מודע להכניס את זה להודה - זה לא יקרה. אם אתה עושה רק מה שבא לך באופן טבעי, אתה תמיד נשאר עם אותן תנועות ואותן בעיטות ואותן כניסות כי הן אלה שבאות בקלות ואוטומטי. ושאר הדברים ימשיכו להצליח מחוץ להודה, אבל לעולם לא יכנסו למשחק. אם למדתי הפלה שלא אינטואיטיבית לי לגמרי, אני צריכה מאוד לחשוב עליה בהודה ולחפש תוך כדי משחק איפה להכניס אותה, ולנסות עד שזה ייכנס לרפרטואר האוטומטי ואז אני אדע לקלוט אותה גם בלי לתכנן את זה מראש. אז בקיצור - לא מסכימה. זה נכון שההודה זה לא המקום "להראות לעולם כמה את טובה", אבל זה לא נכון בכלל שההודה היא לא המקום להשתפר. ההודה היא ה-מקום להשתפר ולהכניס עוד תנועות חדשות (באופן מודע מאוד), כי כשלא חושבים על מה שעושים נשארים מוגבלים עם אותן תנועות שוב ושוב ושוב. הודה של אימון היא עוד חלק מהאימון - ובתור חלק מהאימון, צריך לחשוב ולנסות להכניס לשם דברים מהאימון. מה הטעם לעבוד שעה שלמה על תנועה כלשהי, ואז בהודה לא לחשוב על זה בכלל אלא לעשות מה שיוצא לך סתם כך?

 

[Kalimac]

../images/Emo45.gif

פשוט צריך להבדיל בין סוגים שונים של הודה. כמו שאמרת, יש הודה של אימון בה המטרה היא מאוד מסויימת ולרוב יש לעבוד על מה שנלמד במהלך האימון. ויש הודת רחוב ששם הכל הולך והכל 'חופשי' יותר. אבל בהחלט, ההודה היא בעצם המקום להשתפר, שימו לב, פועל סביל, בהבדל מלשפר, שזה מה שעושים לרוב במהלך האימון. ההודה בעצם 'משפרת' אותך, כל יום ביומו.

 

[potro]

אתם פספסתם אותי לגמרי

חברה אני רק אמרתי ש..... לפני שמנסים דברים ברודה והופכים לאיזה תותח-על בקפואירה במיוחד בתקופה של השנים הראשונות צריך לפתח איזו הרגשה של נחות בתוך הרודה ,להכיר גם את המהות שלהף,הרודה היא לא רק זירה, האנרגיה ברודה לא סתם מושכת אתכם להכנס (כל אחד והסיבה שלו) ולא סתם אנשים חוזרים הביתה בדרך כלל עם חיוך מאוזן לאוזן קפואירה היא אומנות לחימה ואומנות עושים/יוצרים עם לב מי שמרגיש את הרודה צומח מי שלא, מנסה ללכת מכות.-תסכימו או לא זה לא משנה זה פשוט ככה

 

[פ ר י א ו ר]

רגע רגע,

אולי זה המחסור בפסיקים ואולי יש לי בעיות של הבנה, אתה טוען שמתחיל צריך להרגיש "נחות" בהודה?

או לפחות לנסות לפתח הרגשה כזו? (לא תוקפת, סתם מתעניינת)

 

[potro]

כן

פשוט מאוד כן, כדי לפתח מצב של התפתחות את או כל אחד אחר צריך להיות רגוע ושליו כשאנחנו נכנסים לרודה ומגיבים בצורה איסטנקטיבית ומתוך פחד אנחנו לא לומדים אלה משתמשים במה שיש לנו זה טוב כשיש לך שק של ידע לא מיושם אבל בהתחלה צריך(לדעתי האישית )לשחק עם חיוך ולהסתכל המון

 

[ailag]

../images/Emo35.gif

"די מספיק כבר" - מה כבר עשיתי שכל כך הרגיז? "להראות לעולם כמה את טובה" - WTF? מאיפה קיבלת את הרושם שאני שוויצרית? או את הרושם שאני חושבת שאני טובה, for that matter.. אני לא חושבת שאני טובה, לפחות לא יחסית למתקדמים. אני חושבת שאני בסדר יחסית לפז"מ שלי, בסדר וקצת יחסית למצב שבו הגעתי לקפוארה (ללא כל עבר בספורט ועם היפוטוניה שבינתיים יותר מפריעה לי בקפוארה מאשר עוזרת) אז לא, אני לא באה להודה בשביל "להראות לעולם כמה אני טובה". אני כן נכנסת להודה בשביל ליהנות, לא מבינה למה אנשים מתבלבלים בזה (גם במסרים כתבו לי שאני צריכה להכנס להודה בשביל ליהנות. וול דה, יש סיבה אחרת?) הבעיה היא שאני לא נהנית בהודה בכלל. אני משתעממת. בא לי לעמוד ולבהות בקיר עד שיבואו להחליף אותי. למה? כי יש לי בלקאאוטים שמצמצמים את "אוצר המילים" לבערך שתי התקפות והגנה, ונמאס לי לעשות אותם. זה בכלל לא מרגיש כמו משחק, אלא אם פתאום משעשע אותי "להתנכל" בצחוק למישהו ולנסות להפיל ותיק או לשגע קצת מישהו בפז"מ שלי (עם כיוון לא צפוי או הטעיה מתוך 1-2 ספציפיות קבועות). אבל זה נדיר, בכל שאר הזמנים אני לא נהנית כי המשחק שלי לא הופך למשחק - ואני לא מדברת על איכות בעיטות, סיקוונסיות או אפילו על תגובות נכונות אלא על גיוון ועל תגובה קצת מעניינת יחסית לפז"מ ולסטטוס הזה. מה שאני עושה עכשיו זה לשחק כמו שאני מסוגלת, וזה לא כיף.. האלפקה צודקת, צריך להכניס בכוח תרגילים להודה כדי שיזרמו יותר, אבל זה לא משפר לי את העניין במשחק. התרגילים גם לא ממש נטמעים לי במשחק. לא רק סיקוונסיות אלא ממש תרגילים, כמו נגצ'יבות מסוימות או סקאלה או אפילו סקיבה באשה.

 

[ToryMaster]

../images/Emo6.gif

ממש דמיינתי אותך עומדת באמצע ההודה ואנשים בועטים ומקפצים מעלייך. אני לא חושבת שהכוונה של ה"די כבר" הייתה ספציפית אלייך, אלא מעין הגיעו מים עד נפש.

 

[ailag]

כבר מתישהו נעמדתי בהודה

כשהשני עשה יותר מדי פלוראו (נדמה לי שסיפרתי כבר..) אבל זה לא נראה כאילו זה בכוונה

 

[ToryMaster]

../images/Emo6.gif

 

[ailag]

היום היה יותר נחמד

נכנסתי פעם אחת להודה כשזה לא היה אנגולה, היה לי בלקאאוט של פחות דברים מהרגיל (כלומר אוצר מילים טיפה יותר גדול), ויצא שהייתי עם שני אנשים שמשחקים "בסגנון שלי", כלומר מחפשים משחק דומה לזה שאני מעדיפה (גבוה, התקפה-הגנה וכו'). ורוב הפעמים שהיה לי בלקאאוט פשוט עשיתי מיה לואה לאיפה שהפנים שלהם היו אז זה נראה מתוחכם

(נראה לי, לי. כמו שכתבתי קודם, אצלי ההודה זה בשבילי ואני מנסה לעשות רושם רק על עצמי ) (חייבים גישה סנובית כזאת בשביל לא להרתע מ"מה אחרים יחשבו" והיא עובדת) לעומת זאת, בזמן האימון בחלק של האנגולה נתנו לנו ארבעה תרגילים (שתי התחמקויות, התקפה ואאו) ואמרו לנו לשחק רק איתם כמה דקות. זה בשיעור למתחילים, כדי לאמן אותנו. הרעיון מעולה, כי זה נותן בסיס שאין לנו, כמה זה לימד אותי? את זה עוד נראה בשיעורים הבאים. נהיה טיפה משעמם לשחק ככה, כי גם השילובים של התרגילים לא יכלו להיות יצירתיים מדי. אבל חפיף, לפחות לא היה סיכוי לבלקאאוט

 

[Oneironaut]

גם אני!

גם אני מכיר בכך שנגמרת היצירתיות! גם אני פועל על אוטומט לפעמים ומשעמם את עצמי! (יותר מכל עולה הדאגה שהפרטנרים מסביבי יקלטו את הנוסחא שלי) גם אני חוזר הביתה לפעמים מתוסכל! (אבל אני נהיה מתוסכל גם כשלא אכלתי ארוחת צהריים...) גם אני מחפש שיטות כדי להעשיר את המשחק! (לדוגמא החלטתי באימון האחרון לבטל כמה בעיטות שאני בדר"כ בועט כדי לחייב את עצמי לבצע משהו אחר) גם אני מאמין שההודה זה המקום להשתפר! (לדעתי כדאי בהודה להתרכז באופן מודע בטכניקה הכי בסיסית של הקפוארה. ברגע שהטכניקה עובדת טוב פתאום חלונות של הזדמנויות צצות לי מול העיניים) בקיצור כנסו ליוטיוב או משהו ותתחילו לראות ברזילאים משחקים קפוארה, אני מניאק אם זה לא ייתן לכם את המוזה.