בלק מנסה לקלל ולא מצליח....
בלק - "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי " מה בפרשה ? לאחר הניצחונות של בני ישראל על סיחון מלך האמורי ועל עוג מלך הבשן, בלק מלך מואב מפחד. הוא מבין כי הכוח של בני ישראל הוא במישור הרוחני ולא הפיזי, ולכן הוא מבקש מבלעם המכשף הגדול שיקלל את בני ישראל: "ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו". בלעם נעתר לבקשתו של בלק אבל הדגיש כי מה שישים ה' בפיו זה מה שהוא יגיד. הוא מנסה לקלל את בני ישראל, אבל במקום קללות יוצאות מפיו ברכות נפלאות: "מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל...כארזים עלי מים, יזל מים מדליו וזרעו במים רבים...כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". בלעם לא מצליח לקלל אבל לבסוף הוא נותן טיפ חשוב לבלק: הפקר את בנות מואב בקרב מחנה ישראל. חלק מעם ישראל אכן חוטא עם בנות מואב: "ויחל העם לזנות אל בנות מואב...וישתחוו לאלוהיהן". התוצאה: 24000 אנשים מתים במגפה, שנעצרה רק לאחר שפינחס בן אלעזר הכהן לוקח רומח ודוקר למוות את זמרי נשיא שבט שמעון שמתפתה לזנות עם כזבי בת צור המדיינית: ”ויקח פינחס רומח בידו ..וידקור את שניהם, את איש ישראל ואת האישה אל קיבתה ותיעצר המגפה מעל בני ישראל ". מה אפשר ללמוד מזה היום ? בלק שולח קבוצת אנשים אל בלעם כדי לשכנעו ללכת עימהם ולקלל את בני ישראל. בלעם, שהיה נביא ואדם רוחני מאד (של צד הטומאה), מבקש מהם: "לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר אליי ה'". בלעם מבקש רשות מהבורא לקלל את בני ישראל, ותשובת הבורא היא חד משמעית: "לא תלך עימהם, לא תאור את העם, כי ברוך הוא". בלעם מבין כי אי אפשר לקלל את בני ישראל ולכן הוא מסרב לבקשתו של בלק, אבל לאחר שבלק ממשיך לשלוח אליו "שרים רבים ונכבדים מאלה", וגם מחמיא לאגו שלו ("כי כבד אכבדך מאד"), פתאום בלעם כבר לא כל כך נחוש ובטוח בהחלטתו. למרות שהבורא אסר עליו ללכת, ולמרות שבתוכו הוא יודע שזה צעד לא נכון ובלתי אפשרי – למרות זאת הוא מנסה שוב לשאול את הבורא, מתוך תקווה ושכנוע עצמי, אולי בכל זאת כדאי שהוא ילך ויקלל את בני ישראל. אפשר ללמוד מכך שיעור חשוב: לפעמים האדם יודע בתוכו מהי הדרך הנכונה עבורו, אבל מתוך שיקולי אגו, שיקולי ממון או מתוך כניעה ללחץ חברתי, האדם עושה טעות ופועל בניגוד לתחושותיו הפנימיות. האדם ימצא לעצמו תירוצים וסיבות הגיוניות שונות כדי להצדיק את צעדיו, אבל תירוצים אלו יובילו אותו לדרך לא נכונה. לאדם קיימת בחירה חופשית לעשות כרצונו, ולכן למרות הרמזים ותמרורי האזהרה שמופיעים, הרי בסופו של דבר, האדם מחליט ולכן גם האדם מבצע את המעשה, אפילו שהוא נעשה בניגוד לטובתו. חז"ל אמרו: "בדרך שאדם רוצה בה מוליכין אותו", ולכן גם מלאך האלוהים נכנע לרצונו של בלעם ואומר לו: אם אתה כל כך רוצה ללכת עימהם, אז תלך, אך היזהר בלשונך. בלעם שומע לאגו השלילי שלו והוא מחליט ללכת. האגו כידוע גורם לעיוורון רוחני, ובלעם לא מבחין במלאך המוות שמופיע בדרך ומאיים להורגו. האתון של בלעם מבחינה במלאך והיא מנסה להציל את בלעם, אך למרות כל הסימנים הברורים(האתון נלחצת, עוצרת, סוטה מהדרך) בלעם לא רק שלא מבחין במלאך, אלא הוא מכה בעצבנות את אתונו שמנסה להצילו. זהו מצב קלאסי של אדם שנמצא באגו מוחלט, ממשיך להתחפר בטעותו, והוא אינו מסוגל לראות את התמונה הנכונה כפי שודאי היה רואה במצב רגיל. האתון שירתה בנאמנות את בלעם במשך שנים רבות, והנה פעם אחת האתון מתנהגת באופן שונה ובלעם יוצא מדעתו: "ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל. ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם: מה עשיתי לך כי הכיתני ?". תשובתו המגוחכת של בלעם: "כי התעללת בי, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך". תגובת האתון: "הלוא אנוכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה, ההסכן הסכנתי לעשות לך כה? ויאמר: לא.". ניתן לראות סיטואציות דומות גם בחייו האישיים של האדם. לפעמים חבר או אדם קרוב עוזר לאדם ונמצא לצידו במשך שנים רבות, והנה פעם אחת החבר לא עזר - והאדם כבר מתחיל לצאת מדעתו, להתעצבן ולהאשים את חברו. רגע...מה עם כל הפעמים הרבות שהוא כן עזר לך ? אולי כדאי שתעצור את כעסך ותנסה אתה להבין את הזולת ? בלעם היה כל כך עסוק באגו השלילי וברצונו לשנוא ולקלל את בני ישראל, שהוא פשוט לא ראה כלום. אם הוא היה עוצר ושומע לתחושותיו הפנימיות, הרי ודאי היה מגיע למסקנה כי עליו לשנות כיוון. הבורא סובב את כל האירועים כך שבלעם בסופו של דבר הלך לקלל, אך נמצא מברך את בני ישראל בברכות גדולות. יחד עם זאת התורה מספרת לנו כי עצתו של בלעם הייתה יעילה והיא גרמה למגפה קטלנית בקרב בני ישראל. מכאן ניתן ללמוד כי אסור להיות אדישים ולמרות שבני ישראל היו מוגנים מן הקללות, ואפילו קיבלו ברכות, היו כאלה שחטאו עם בנות מואב ונענשו. כלומר במקום להכיר תודה לבורא על הפיכת הקללות לברכות, היו כנראה כאלה שחשבו שמצבם טוב, הם מוגנים, ולכן אפשר לעשות הכול ולא להיענש. זו כמובן חשיבה מוטעית משום שעבודה רוחנית היא עבודה שדורשת אכפתיות וערנות מתמדת. שאלה: כיצד יתכן שהפרשה נקראת ע"ש בלק, שעסק בכישוף שלילי ורצה להשמיד את עם ישראל ? אי אפשר היה למצוא לפרשה שם אחר, ראוי יותר ? תשובה: בלק היה מלך מואב. מצאצאיו נולדה רות המואבייה, ומצאצאיה נולד...דוד המלך. (רות התחתנה עם בעז, "ובעז הוליד את עובד, ועובד הוליד את ישי, וישי הוליד את דוד" – מגילת רות,ד,כא). כלומר אפילו מתוך דבר שלילי (בלק) אפשר להוציא משהו חיובי.(דוד המלך). בכל בעיה ובכל מצב שנראה שלילי – טמון זרע חיובי. זהו סוד גדול ומוטיב חוזר בחוכמה היהודית ובכל פרשות התורה. גם הקללות של בלעם הופכות לברכות . האפשרות להפוך מצב שלילי למצב חיובי - זה הכוח הגדול של הפרשה. מתוך השבר אפשר לצמוח ולראות ברכה. זה תלוי בגישה שלנו ובעשייה שלנו. יש אנשים שנקלעים למשבר ומתקשים לצאת ממנו. אחרים נקלעים לאותו משבר אבל רואים זאת כהזדמנות לעשייה חדשה ומבורכת. מתוך השבר הם צומחים ויוצאים ממנו מחוזקים. בדיעבד, המשברים והקשיים הביאו אותם למצב טוב יותר. שני אנשים. מצב זהה. התייחסות שונה. תוצאות שונות: האחד רואה במצב קללה,משבר,קושי. השני רואה במצב ברכה, אתגר והזדמנות לצמוח. הפרשה נותנת לנו כוח להפוך את הקללה לברכה. להפוך מצב שלילי - למצב חיובי, לצמיחה, לברכה ולהצלחה. שבת שלום. רפאל כהן. www.raphael-cohen.com
בלק - "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי " מה בפרשה ? לאחר הניצחונות של בני ישראל על סיחון מלך האמורי ועל עוג מלך הבשן, בלק מלך מואב מפחד. הוא מבין כי הכוח של בני ישראל הוא במישור הרוחני ולא הפיזי, ולכן הוא מבקש מבלעם המכשף הגדול שיקלל את בני ישראל: "ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו". בלעם נעתר לבקשתו של בלק אבל הדגיש כי מה שישים ה' בפיו זה מה שהוא יגיד. הוא מנסה לקלל את בני ישראל, אבל במקום קללות יוצאות מפיו ברכות נפלאות: "מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל...כארזים עלי מים, יזל מים מדליו וזרעו במים רבים...כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". בלעם לא מצליח לקלל אבל לבסוף הוא נותן טיפ חשוב לבלק: הפקר את בנות מואב בקרב מחנה ישראל. חלק מעם ישראל אכן חוטא עם בנות מואב: "ויחל העם לזנות אל בנות מואב...וישתחוו לאלוהיהן". התוצאה: 24000 אנשים מתים במגפה, שנעצרה רק לאחר שפינחס בן אלעזר הכהן לוקח רומח ודוקר למוות את זמרי נשיא שבט שמעון שמתפתה לזנות עם כזבי בת צור המדיינית: ”ויקח פינחס רומח בידו ..וידקור את שניהם, את איש ישראל ואת האישה אל קיבתה ותיעצר המגפה מעל בני ישראל ". מה אפשר ללמוד מזה היום ? בלק שולח קבוצת אנשים אל בלעם כדי לשכנעו ללכת עימהם ולקלל את בני ישראל. בלעם, שהיה נביא ואדם רוחני מאד (של צד הטומאה), מבקש מהם: "לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר אליי ה'". בלעם מבקש רשות מהבורא לקלל את בני ישראל, ותשובת הבורא היא חד משמעית: "לא תלך עימהם, לא תאור את העם, כי ברוך הוא". בלעם מבין כי אי אפשר לקלל את בני ישראל ולכן הוא מסרב לבקשתו של בלק, אבל לאחר שבלק ממשיך לשלוח אליו "שרים רבים ונכבדים מאלה", וגם מחמיא לאגו שלו ("כי כבד אכבדך מאד"), פתאום בלעם כבר לא כל כך נחוש ובטוח בהחלטתו. למרות שהבורא אסר עליו ללכת, ולמרות שבתוכו הוא יודע שזה צעד לא נכון ובלתי אפשרי – למרות זאת הוא מנסה שוב לשאול את הבורא, מתוך תקווה ושכנוע עצמי, אולי בכל זאת כדאי שהוא ילך ויקלל את בני ישראל. אפשר ללמוד מכך שיעור חשוב: לפעמים האדם יודע בתוכו מהי הדרך הנכונה עבורו, אבל מתוך שיקולי אגו, שיקולי ממון או מתוך כניעה ללחץ חברתי, האדם עושה טעות ופועל בניגוד לתחושותיו הפנימיות. האדם ימצא לעצמו תירוצים וסיבות הגיוניות שונות כדי להצדיק את צעדיו, אבל תירוצים אלו יובילו אותו לדרך לא נכונה. לאדם קיימת בחירה חופשית לעשות כרצונו, ולכן למרות הרמזים ותמרורי האזהרה שמופיעים, הרי בסופו של דבר, האדם מחליט ולכן גם האדם מבצע את המעשה, אפילו שהוא נעשה בניגוד לטובתו. חז"ל אמרו: "בדרך שאדם רוצה בה מוליכין אותו", ולכן גם מלאך האלוהים נכנע לרצונו של בלעם ואומר לו: אם אתה כל כך רוצה ללכת עימהם, אז תלך, אך היזהר בלשונך. בלעם שומע לאגו השלילי שלו והוא מחליט ללכת. האגו כידוע גורם לעיוורון רוחני, ובלעם לא מבחין במלאך המוות שמופיע בדרך ומאיים להורגו. האתון של בלעם מבחינה במלאך והיא מנסה להציל את בלעם, אך למרות כל הסימנים הברורים(האתון נלחצת, עוצרת, סוטה מהדרך) בלעם לא רק שלא מבחין במלאך, אלא הוא מכה בעצבנות את אתונו שמנסה להצילו. זהו מצב קלאסי של אדם שנמצא באגו מוחלט, ממשיך להתחפר בטעותו, והוא אינו מסוגל לראות את התמונה הנכונה כפי שודאי היה רואה במצב רגיל. האתון שירתה בנאמנות את בלעם במשך שנים רבות, והנה פעם אחת האתון מתנהגת באופן שונה ובלעם יוצא מדעתו: "ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל. ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם: מה עשיתי לך כי הכיתני ?". תשובתו המגוחכת של בלעם: "כי התעללת בי, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך". תגובת האתון: "הלוא אנוכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה, ההסכן הסכנתי לעשות לך כה? ויאמר: לא.". ניתן לראות סיטואציות דומות גם בחייו האישיים של האדם. לפעמים חבר או אדם קרוב עוזר לאדם ונמצא לצידו במשך שנים רבות, והנה פעם אחת החבר לא עזר - והאדם כבר מתחיל לצאת מדעתו, להתעצבן ולהאשים את חברו. רגע...מה עם כל הפעמים הרבות שהוא כן עזר לך ? אולי כדאי שתעצור את כעסך ותנסה אתה להבין את הזולת ? בלעם היה כל כך עסוק באגו השלילי וברצונו לשנוא ולקלל את בני ישראל, שהוא פשוט לא ראה כלום. אם הוא היה עוצר ושומע לתחושותיו הפנימיות, הרי ודאי היה מגיע למסקנה כי עליו לשנות כיוון. הבורא סובב את כל האירועים כך שבלעם בסופו של דבר הלך לקלל, אך נמצא מברך את בני ישראל בברכות גדולות. יחד עם זאת התורה מספרת לנו כי עצתו של בלעם הייתה יעילה והיא גרמה למגפה קטלנית בקרב בני ישראל. מכאן ניתן ללמוד כי אסור להיות אדישים ולמרות שבני ישראל היו מוגנים מן הקללות, ואפילו קיבלו ברכות, היו כאלה שחטאו עם בנות מואב ונענשו. כלומר במקום להכיר תודה לבורא על הפיכת הקללות לברכות, היו כנראה כאלה שחשבו שמצבם טוב, הם מוגנים, ולכן אפשר לעשות הכול ולא להיענש. זו כמובן חשיבה מוטעית משום שעבודה רוחנית היא עבודה שדורשת אכפתיות וערנות מתמדת. שאלה: כיצד יתכן שהפרשה נקראת ע"ש בלק, שעסק בכישוף שלילי ורצה להשמיד את עם ישראל ? אי אפשר היה למצוא לפרשה שם אחר, ראוי יותר ? תשובה: בלק היה מלך מואב. מצאצאיו נולדה רות המואבייה, ומצאצאיה נולד...דוד המלך. (רות התחתנה עם בעז, "ובעז הוליד את עובד, ועובד הוליד את ישי, וישי הוליד את דוד" – מגילת רות,ד,כא). כלומר אפילו מתוך דבר שלילי (בלק) אפשר להוציא משהו חיובי.(דוד המלך). בכל בעיה ובכל מצב שנראה שלילי – טמון זרע חיובי. זהו סוד גדול ומוטיב חוזר בחוכמה היהודית ובכל פרשות התורה. גם הקללות של בלעם הופכות לברכות . האפשרות להפוך מצב שלילי למצב חיובי - זה הכוח הגדול של הפרשה. מתוך השבר אפשר לצמוח ולראות ברכה. זה תלוי בגישה שלנו ובעשייה שלנו. יש אנשים שנקלעים למשבר ומתקשים לצאת ממנו. אחרים נקלעים לאותו משבר אבל רואים זאת כהזדמנות לעשייה חדשה ומבורכת. מתוך השבר הם צומחים ויוצאים ממנו מחוזקים. בדיעבד, המשברים והקשיים הביאו אותם למצב טוב יותר. שני אנשים. מצב זהה. התייחסות שונה. תוצאות שונות: האחד רואה במצב קללה,משבר,קושי. השני רואה במצב ברכה, אתגר והזדמנות לצמוח. הפרשה נותנת לנו כוח להפוך את הקללה לברכה. להפוך מצב שלילי - למצב חיובי, לצמיחה, לברכה ולהצלחה. שבת שלום. רפאל כהן. www.raphael-cohen.com