בלשנות פוליטית
השפה הפוליטית, המגמתית, לדעתי אינה תוצאה של התפתחות רנדומלית, של הופעה "מקרית" של דפוסי לשון עיתונאיים למשל, אלא פרויקט מתוכנן היטב, מודע בהחלט, המכוון למטרות ברורות, ומאורגן ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, מבוסס מדעית.
התוצאה, אליה אכן חותרים ללא לאות מארגני הפרויקט הנ"ל, היא שטיפת מוח מסיבית, כמעט מוחלטת, של קהל היעד. אנשים יונקים את ה"אקסיומות" שמטפטפים להם השכם והערב, עם חלב אימם. ההזדהות שלהם עם מה שמחדירים לתודעתם היא מוחלטת, אפילו רגשית, גם כאשר העובדות מצביעות על ההיפך.
דוגמה מובהקת היא התגובות המתלהמות של הטמבל הקטן כאן
הוא מאמין במלוא עומק נשמתו בכל הקשקושים שלו, ומזדהה איתם רגשית! אין בו שמץ של צביעות, אלא רק אמונה לוהטת בכל מה שטפטפו לו
ככה זה עובד. זוהי בדיוק מטרת הפרויקט.
ראש ממשלת עירק קורא להוציא את הכוחות האמריקאיים מארצו, הפרלמנט העירקי מצביע בעד פינוי הכוחות האמריקאיים, ו...
והקאובוי טראמפ מכריז שאם עירק תסלק את הצבא האמריקאי משטחה, הוא יטיל עליה סנקציות כלכליות כבדות, שיפגעו קשות בכלכלתה, והפנתגון מצהיר שאין לו שום תכנית להוצאת הכוחות מעירק!
ומהי תגובת הקהל? איפה הגינוי העולמי? איפה השימוש במילה המתבקשת -
כיבוש?!
כן, בטח, עכשיו.
כשהיינו ענקים אחרי ששת הימים, השפה הפוליטית שלנו הביעה זלזול מוחלט בנסיונות ההתנגדות לכיבוש מצד הפלסטינים, באמצעות המילה "מחבלים": יעני, שועלים קטנים מחבלים בכרמים. צחוק! אח"כ, במשך השנים, קיבלה מילה זו גוון אימתני יותר. כל ילד פלסטיני הרוג הוא "מחבל".