בלש רב מוניטין

[mashak200]

בלש רב מוניטין

תמיד רציתי לדעת איך אתם מפרשים את הבית הבא: ----- פרק ד': מישל אומר שאפשר לראות הכל אם חיים מספיק זמן מספיק ארוך אבל אני בתור רב ניקוטין קצר רואי לא תמיד מוצא מקום לדרוך אז מה אני עושה, אני פותח טלוויזיה ומה אני פתאום רואה על המרקע את אשת הרוצח במעלה המדרגות עם הגוויה של הנרצח בחיקה עודי בוהה עבר לי קור בעצמות על המרקע נראו עיני הנדהמות עודי בוהה עבר לי קור בעצמות על המרקע נראו עיני נעצמות. ----- ומיהו לעזאזל רב השירותים?

 

[בתור חייל]

שיר סיפר ע-נ-ק...

הקדמה קטנה.... השיר הדגול הזה תפס אותי לראשונה בהופעה של אודי אריאל... ממש בהופעות הראשונות שלו משהו לפני 4 שנים ויותר... השיר הוא מעין סיפור-תיאור של סרט או סדרה שמתרחשת במרקיע... שכן במשל כל השיר בלש רב מוניטן מנסה ללכוד את "הרוצח"... "בלש רב מוניטין נמצא שוכב עם אשת הרוצח שהוא מחפש תוך תקווה שהרוצח ייעלב יעשה איזו שטות וייתפס. הוא לא פחות ולא יותר זימן את צלמי העיתונות אל המיטה את אשת הרוצח הוא לעיניהם תיזמן ואחר כך הרצה את השיטה" ניסיון מקורי של הבלש... לשכב עם אשת הרוצח, להביא צלמים, לגרום לרוצח להעלב ואז ללכוד אותו..... "אך הבריון לא מתרגש יותר מדי אם הבלש מגיע עד כדי כך הוא בלי ספק די עצבני כלפיי מעניין לדעת מה הוא כבר לקח. צלצול מעיר את ראש השירותים רילקס, הוא לעצמו אומר, רילקס, אולי אתה יודע, הוא שומע במכשיר רב מוניטין, מה הוא לוקח בשביל סקס" הבריון לא מבין את המתרחש ומגיב בצורה מיוחדת... הרי אם הבלש מגיע לכזאת רמה כנראה שמשהו רציני מתרחש... ובמקום להעלב הוא בוחר לברר מה גרם לו לכאלה ביצועים עם אשתו... כאן נכנס ראש השירותים - הבריון מתקשר אליו - אל המפקד של הבלש ושואל: " מה הוא לוקח בשביל סקס...??" "בלש רב מוניטין חוזר הביתה זורק שלום וחש לשירותים תפוס תפוס תפוס, פתאום אשתו יוצאת אליו אחריה ראש השירותים רב מוניטין פונה לצאת החוצה בריון פעלולים צוחק במסדרון שומט כתף רב מוניטין כבר לא מביט למעלה מה יש לו להביט אל החלון." בריון פעלולים לכל עלול ולא סתם... בלש רב מוניטין נכנס הביתה ורואה שאשתו שוכבת עם "ראש השירותים" - כן.. עם המפקש שלו... רב מונטין לא תמים - יודע שבריון פעלולים מעורב בעניין - לכן הוא לא מביט מהחלון... שם יש צלמים... "מישל אומר שאפשר לראות הכל אם חיים מספיק זמן מספיק ארוך אבל אני בתור רב ניקוטין קצר רואי לא תמיד מוצא מקום לדרוך אז מה אני עושה, אני פותח טלוויזיה ומה אני פתאום רואה על המרקע את אשת הרוצח במעלה המדרגות עם הגוויה של הנרצח בחיקה עודי בוהה עבר לי קור בעצמות על המרקע נראו עיני הנדהמות עודי בוהה עבר לי קור בעצמות על המרקע נראו עיני נעצמות." יש כאן אמרה מאוד חזקה - שאפשר לראות הכל - אם חיים מסםיק זמן מספיק ארוך... שכן משפט לא פשוט... איש לא יודע כמה זמן הוא עוד יחיה ומה הוא יספיק לראות או לא... מאיר מכניס כאן את עצמו - את הצופה התמים - הוא אומר : "אני בתור רב ניקטוין קצר רואי לא תמיד מוצא מקום לדרוך" מעין ווידוי... שנייה קודם היה משפט על החיים עצמם ועל המהות שלהם.. ומיד משפט על ההווה והעתיד הלא ברור... אז מה שאנחנו עושים זה לפתוח טלווזיה... ומה רואים בסוף על המרקע.. שבכלל אשת הרוצח היא הגוויה בחיקה.... אוי כמה שהבית הזה משנה כאילו מעיר אותנו.. משנה את התמונה כמה שיש הפתעות... כמה שהכי ברור יכול להיות מאוד לא ברור... וכמובן שמאיר חייב להעליב ת'צפייה בטלווזיה.. כי הוא לא אהב אותה.. הוא בז לה ובצדק... "עודי בוהה עבר לי קור בעצמות על המרקע נראו עיני נעצמות." זה מאיר.... כמו בקוצים א' - רואה דברים בצורה שונה... "ילדה קטנה שוקעת לי בבוץ ואין מה לעשות" אותו לעג ובוז לטלווזיה שמעדיפה לצלם ילדה שוקעת בבוץ ולא לרוץ לעזור או הדחף לצלם... אויי מאיר... אני רץ לשמוע את "סינרומן" - חובה בתור חייל ניסתי להסביר

 

[חג ומועד ונופל]

לא מבין

1. בתור חייל קבל ח"ח על ההסבר של השיר. 2. עדיין לא הבנתי את הסוף 3. אז מה בעצם הרעיון של השיר? ואל תגיד לי בוז לטלויזיה!

 

[בתור חייל]

אז ככה...

כפי שאמרתי הסוף של השיר ברובד הגלוי הוא אכן ידידי בוז גדול למסך ולתכניו... שכן עיניי נעצמות... מחוסר עניין ולעג... ישנם עוד רבדים שאתה יכול לגלות כמו שאמרתי לך עם העניין של חיים מספיק זמן מספיק ארוך... זהו משפט עם משמעות לא קטנה לגבי חיינו.... ואילו השיר מתחסיים לכך שיש אנשים שלא רואים אפילו את הרגע הקרב ובא... תראה זה גם שיר עם פאונטה כזו... אתה יודע.... שבסוף הרוצח הוא האישה... שנתפסת עם הגוויה במדרגות... כמו שמי שנדפק פעם אחת.... לא יכול להגמל מזה... כל השיר המקסיקני הזה... הסיפור המופלא על חואן וחוזה... בתור חייל מקווה שתתפוס את זה... אולי יש רעיונות נוספים...

 

[mashak200]

תודה על ההסבר, אבל..

קודם כל אני לא בטוח ש: "הבריון לא מבין את המתרחש ומגיב בצורה מיוחדת" נראה לי שהוא דווקא מבין בדיוק מה קורה, הוא מבין שלבלש אין קצה חוט והוא נוקט בצעד נואש ע"מ לתפוס אותו. (הצעד הנואש - שיגול אשתו לעיני הצלמים) הבריון מתקשר לרב השירותים ע"מ לבדוק כמה כסף גבה הבלש עבור התרגיל (לשכב עם אשתו של הרוצח) - וכנראה מציע את אותו הסכום לרב השירותים, שכן בפרק הבא רב השירותים שוכב עם אשתו של הבלש זה מה שמוביל אותי לחשוב שרב השירותים אינו המפקד של הבלש, שאם כן הרי שהבריון לא היה מצליח לסגור איתו שהם ידפקו את רב מוניטין בקשר לפרק האחרון - אותו אני עדיין לא מבין - המספר אומר "על המרקע נראו עיני נעצמות". הדבר היחיד שנראה לי פה הוא שהמספר הוא הנרצח- שכן הוא רואה במרקע את עיניו נעצמות (עיני הגופה נעצמות) אם למישהו יש פירוש אחר או הרחבה לפירוש זה אשמח לשמוע. תודה, מש"ק 200!

 

[אני יונתן]

תִקון קטן

שממלא את השיר במשמעות: לא אשת הרוצח היא הגויה, אלא שהצֹפה הוא הגויה: הוא רואה את עצמו בטלויזיה, ונדהם לגלות שהוא חלק מהסרט - הוא חלק מהסרט בתור הנרצח, וכאן הדבר המקסים: כל הסרט נעשה על חשבונו, הוא מאבד את חייו בצפיה בו, משום שהוא מסתכל בטלויזיה ולא בחיים, זה הבוז שהֻזכר, כשם שבספור בלשי כל הספור מתחיל מהנרצח, גם כאן, הוא מגלה, שהוא הקֹרבן, שכל הסרט והשיר מתחילים ממנו, והוא קֹרבן הטלויזיה, כמו ב"קוצים א". הצפיה בטלויזיה מדֻמה למוֶת, וזאת נתן להבין, ולא סתם מות, אלא רצח, כשהרוצח הוא התקשֹרת. השיר מתאר את הגע ההבנה הזאת, "עודי בוהה עבר לי קֹר בעצמות"

 

[עו דד]

כך מנקדים את המילה קָרְבָּן

 

[אני יונתן]

נכון, ויש עוד משהו ששכחתי

יותר מהדמיון ל"קוצים א", יש כאן דמיון ל"חית הברזל". ב"קוצים א" הצֹפה פסיבי, ואשמתו היא בעצלותו. על פי חית הברזל הצפה הוא הגלדיאטור, הוא פעיל, הוא הרוצח עצמו. לא התקשֹרת היא הרוצח, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, אלא הצֹפה. בחית הברזל הרעיון הזה מגֻבש ומפֹרש יותר, בעוד בסנורמן הוא הִתולי.

 

[עו דד]

במילה צוֹפֶה אין משמיטים את הוי"ו

אם לא סגורים על הניקוד ועל השמטת אִמּוֹת הקריאה, אז אולי עדיף בלי

(וסליחה על הקטנוניות)

 

[אני יונתן]

אין משמיטים את הו'

מפני שאין ו' להשמיט.. המלה צֹפֶה נולדה ונשארה ללא ו'

 

[עו דד]

אבן שושן

בערך צׁפה שולח אותך להסתכל בערך צוֹפה (שהיא כנראה יותר עכשווית ומתאימה לשאר הקל-בינוני). במקורות יש דוגמות משתי הצורות. לדעתי, אם כותבים על צופה במשמעות של צופה בטלוויזיה (שהיא מילה עכשווית יחסית), אז עדיף להשתמש באפשרות השניה...

 

[נני55]

סליחה?!?!?!?!?!?!

 

[נני55]

איפה אתה בנאדם??????????

 

[erol]

ובנוגע לארול

לדעתי אפשר למצוא רמיזה גם בארול שהמספר / משורר / מדבר בשיר הוא המת עצמו. באופן כללי ארול הוא מין אוטו-ביוגרפיה דמיונית של מאיר אריאל. לדעתי גם לא במקרה האותיות בשמותיהם דומות. והשורות בסוף - בכיתי גם אני, אני מי שאהב אותה - ארול, ארול. אם קוראים אותן בניקוד הנכון אפשר לקרוא אותן כאילו המדבר לאורך כל השיר הוא ארול בעצמו. בכלל, השירים האלה - ארול, סינרומן שייכים לדעתי לסוג מסוים של שירים של מאיר, שבהם יש לו איזו פואנטה בסוף. בתקווה, למשל, מגלים רק בסוף השיר שתקווה היא בעצם השכ(י)נה. אולי רק בשירים האלה זה כל-כך בוטה, אבל בהרבה שירים אחרים אתה מגלה באמצע השיר, או בסוף השיר, שמה שחשבת בתחילת השיר הוא רק כיסוי לאמת. וזה עוד לפני שחופרים בשכבות המוסתרות והנרמזות הקיימות בכל שיר ושיר, אני מדבר רק על הרובד של ה"עלילה" שבשיר.