בלתי מספיק (וגם זה בקושי)

[יה-יה]

בלתי מספיק (וגם זה בקושי)

"כשלון" לכאורה, בחיינו, גורם בד"כ לתחושה רעה. חישבו על סיטואציה שקרתה בעבר, שגרמה לכם לתחושת אשמה / צער / בושה / חרטה / סבל... כיצד הגבתם אז? כיצד הרגשתם? מה חשבתם על עצמכם? האם היתה השפעה כלשהי על הערך העצמי שלכם? היזכרו ב"ציוּן" שנתתם לעצמכם על המעשה. כמה שנים אתם ממשיכים / המשכתם לשלם על ה"טעות" ההיא (תשלום שלכם לעצמכם - ביסורים, במחשבות...). במה היתה שונה תגובתכם, אילו קרתה הסיטואציה היום , ? כיצד הייתם מגיבים, אילו כבר אימצתם לעצמכם את ´ארבע ההסכמות´? ** תרגישו בנוח לא לספר את המקרה, אלא רק את התגובה שלכם לסיטואציה (וגם זו לא חובה...

) **

יה

יה

 

[יה-יה]

למשל...

הפועל תל אביב. שמעון גרשון. קפטן. גול עצמי. הלך חצי הגמר... לא הייתי רוצה להיות במקומו. (וגם לא במקומו של אף אחד אחר. יש לי את החלום שלי... תודה

)

יה

יה

 

[עידו טסלר]

לא קרה לך אף פעם שעשית גול עצמי?

לי קרה כמה פעמים, ואני עדיין חי! אז אני בטוח שגם שימעון גרשון יחייה...

אבל כאשר עשיתי גול עצמי הרגשתי בושה לכמה דקות, וקצת אשמה מהקבוצה שלי. אבל זה עובר, וממשיכים לחיות, אסור לנו להישאר עצובים. כלומר "לא בוכים על חלב שנשפך". מה שקרה קרה... אי אפשר כל הזמן לחשוב על זה, צריך להמשיך הלאה. אז שימעון גרשון אם אתה קורה את זה אנחנו עדיין מעריכים אותך כמו שאתה! שלכם באהבה, עידודו

 

[יה-יה]

קרה לי ועוד איך !!!

נניח ששמעון גרשון אימץ את ארבע ההסכמות באופן מוחלט, מה הוא היה עונה בפורום: אני, שמעון גרשון, בן אדם. התואר ´קפטן´ הוא לצרכים טכניים בלבד. אני לא יותר טוב מכולם ולא פחות טוב מאף אחד אחר. עשיתי כמיטב יכולתי במשחק. אינני נביא ובוודאי לא מתכנת כדורים. לא יכולתי לדעת שכוונותיי הטובות יובילו את הכדור לתוך השער. הכדור נכנס לשער, כי הוא נתקל במשהו. ה´משהו´ הזה היה, ממש במקרה, הראש שלי. ומי שממש מרגיש צורך לכעוס ולהאשים אותי בהפסד, יכול לעשות את זה בכיף. אני לא מתכוון לשפוט את עצמי... אין לי ספק שיש מי שיעשה את זה במקומי. תמיד ישנה עוד אופציה: לא הייתי נוגע בכדור, השוער לא היה מגיע בזמן והכדור היה בפנים... את מי הייתם מאשימים אז? אז, לא תודה. השופט שלי הוא זה עם המשרוקית (נו, זה שאמא שלו...

) ו הוא הולך הביתה אחרי 90 דקות. כל הכבוד, שמעון. יאללה הפועל !!!

יה-יה המשועשעת.

 

[עידו טסלר]

גול עצמי=אכזה=כישלון=שיפוט!

 

[עידו טסלר]

אכזה=אכזבה

 

[אנטי וירוס]

הכישלון שלי

הכישלון שלי, אותו אחלוק עם הקוראים, הינו הכישלון שחוויתי באורח בולט, בעת שהדרכתי ילדים קטנים. הדרכת הילדים הקטנים התגלתה כ"אסון" במקרה שלי – בניגוד להדרכת מבוגרים איתה נהניתי והתפתחתי. ההדרכה שלי, כמאפין חד משמעי, כוללת נתינת חופש – והילדים לא ידעו מה לעשות איתו למעט להתפרע בשיעור.

 

[אור ואהבה]

הגול העצמי שלי....

הוא במערכות יחסים, בקשר שבינו לבינה. וההבדל שנוצר, קרה דווקא בפרידה האחרונה מהחבר האחרון שהיה לי. ומה שקרה, היה שהבנתי שאני לא מתמודדת, שכשנהייה קשה אני חותכת את הקשר מתוך פחד להיפגע, פחד שנקרא חרדת נטישה. אני מעדיפה לנטוש לפני שינטשו אותי. אבל אז, מתחיל הקושי האמיתי... לאחר שני "חותכת" את הקשר, אני מתחילה לעבור את תהליך הפרידה. והפרידה הרבה יותר קשה ומכאיבה. משהו כמו תהליך של מוות, כאילו מישהו מת, כי אין לי יותר קשר איתו. השוני חל אצלי כשהבנתי מה אני עושה! אפילו לא הייתי מודעת לכך. אני מרגישה שזאת קפיצה גדולה, כי סוף סוף הבנתי את שורש הבעייה, הבנתי את התבניתיות שבה אני פועלת. כשנהייה קשה אני בורחת כדי לא להיפגע. מצד אחד, יש בי צורך עמוק לקשר וזוגיות. אך מצד שני, זיכרונות העבר המכאיבים מציפים אותי (לפעמים בתת מודע) וגורמים לי לפעול כפי שאני פועלת. היום, לאחר תהליך פרידה מאוד ארוך מה- X שלי (משהו כמו ארבע חודשים) תהליך פרידה שעשיתי אותו לבדי עם עצמי. תהליך בו שאלתי את השאלות ועניתי את התשובות. אני יודעת שההחלטה היתה נכונה, רק לא דרך הביצוע שלה. בתהליך הפרידה חוויתי הרבה כעס כלפי עצמי, הרבה שנאה אכזבה תחושת כישלון חרטה ועוד מיני רגשות.... אבל מה שזה נתן לי... כל כך הרבה שלא ניתן לתאר. ואז הבנתי יותר מתמיד את המשמעות של "כל דבר קורה לטובה" גם אם הוא כואב וקשה. היום אני מרגישה מוכנה יותר למערכת יחסים, כי אני מודעת לפחד שלי מקירבה, אני מודעת לפחדים שלי מנטישה. והיום יותר מתמיד אני מבינה שאני יוצרת את המציאות. אז בקשר הבא שלי, אני אהיה במודעות לכך, ולכשיהיה לי קשה אני מאמינה שאני אשתמש בכלים, בהבנות, בתובנות שרכשתי מאז.

 

[wisdom16]

../images/Emo45.gif

 

[wisdom16]

הדרכת ילדים...../images/Emo41.gif

אני הבנתי שצריך לעשות את זה באופן כזה שאתה מלמד אותם בצורה כל כך מעניינת שהם מרגישים חופשיים אך בעצם הם למדים. ד"א את התודה שנתת להם חופש הם יתנו לך כשיהיו גדולים ויבינו יותר...

יפעת