בלתי נסבל, חייבת לשפוך

ליה1234

New member
בלתי נסבל, חייבת לשפוך

אני חיה עם מישהו בערך שנה.
יש לנו ילד משותף.
אני מתקיימת מהמשכורת שלי ומזונות לילדי הקודמים.
הוא סיפור אחר: מתקיים מהמשכורת שלי ומהמזונות לילדי הקודמים.
כל המשכורת שלו הולכת למזונות שהוא צריך לשלם ולחובות שלו מעסק שסגר.
אני גם מוצאת את עצמי משלמת כמעט את כל הוצאות הבית,את הפלפון שלו, את הדלק המטורף כל פעם שהוא נוסע להסדרי ראיה( לא משלמת פשוט הוא לוקח לי את האוטו ומגלח את מיכל הדלק וגומר לי אותו) וילדיו גרים רחוק..
בגלל שאני נאלצת לממן כמעט הכל מכיסי נוצר מצב שאין לי כסף לעצמי, לבגדים ולטיפולי שיניים ולפינוקים לילדי שעליהם אני משלמת מזונות. אני מסתובבת עם בגדים עם חורים בגללו למרות שאני מרוויחה משכורת לא רעה.
הוא עובד כמו חמור מהבוקר עד הלילה כדי לכסות את כל החובות שלו אבל אז ככה שאין לו זמן לכלום אבל אני לא נהנית מזה שהוא מרוויח כי הכל הולך למזונות וחובות.
כמובן שכל זה גורם לכעס גדול ולמריבות גדולות. כל פעם שאני אומרת לו לא, הוא חסר אונים ומתחנן שאני אתן לו כסף לדברים בסיסיים שאין לו.
הוא אומר לי שהגלגל מסתובב והיום הוא למטה ומחר הוא יכול להיות למעלה ואם המצב שלי היה כמו שלו כיום אס הוא היה הרבה יותר סובלני ונותן לי בכיף.
מצד שני הוא איש טוב ואבא מקסים אבל לי נמאס לממן אותו.
אני לא רוצה לגדל את הילד לבד אבל מרגישה שאני משלמת מחיר יקר מאד על מנת שלילד יהיה אבא שגר איתו גם אם מקסים ככל שיהיה.
מיואשת, אשמח לתובנות, מישהו מכיר מצבים כאלה?
 

mother cat

New member
אין לי תובנות על המצב הכלכלי

אבל אי בהחלט מבינה את התסכול שלך.

רוצה לשאול - איל היחסים בינכם חוץ מזה? את אוהבת אותו? טוב לך איתו? אני מבינה שהוא אבא טוב ואת רוצה להשאר איתו בשביל ילדכם המשותף, אבל אני לא בטוחה שזה שווה את זה אם לא טוב לך איתו ואת לא אוהבת אותו. אם כן - אולי באמת זו תקופה שתעבור ויהיה יותר טוב, אם לא - למה לחכות שזה יעבור?
 

חמדת35

New member
על פניו

נשמע שהוא איש חרוץ ושיש סיכוי ש"יצא מזה".

מצד שני - העובדה שהאבא של הילדים שלך מממן אותו היא נוראה מבחינה מוסרית. אין לך זכות לפגוע באיכות החיים של הילדים שלך, שאמורה להיות ממומנת ע"י אבא שלהם, בכך ש"תגנבי" את הכסף הזה ותתני אותו לבן זוגך, אפילו אם הוא אבי ילדך, אח של ילדייך בעלי הכסף.
לא לחינם, מי שתובע מזונות הוא הילד ולא ההורה המשמורן.
לפיכך הייתי מנסה לקבוע, שמה שאת נותנת לבן זוגך זה, הוא הלוואה, שעליו להחזיר.
 

ornme

New member
מנסיוני, בנושאים כלכליים כדאי לדון בגלוי.

דיבורים על גלגל מסתובב הם דיבורים כלליים כאלו, בלי הגדרות ובלי התחייבויות ובמערכת יחסים הנושאים הכלכליים צריכים להיות מוגדרים, ומוגדרים היטב.

לפני כל דבר אחר, הצד שלא מביא לשותפות נכסים ו /או הכנסות הוא בדרך כלל הצד שמדבר על הצורך בשיתוף, שדורש שיתוף, וגם שופע דימויים כיצד הדברים היו נראים לו היה הפוך, והוא היה בעל הנכסים ו/או ההכנסות.

המצב כפי שתארת חייב להיות כפוף :
א. ללוחות זמנים - מתי הוא מסלק את כל חובותיו, ממתי הוא מפסיק לקחת ממך ומתי הוא מתחיל להכניס כסף הביתה.
ב. לחישוב הסכומים שהוא לוקח ממך מידי חודש, כולל עלות הכלכלה שלו וחלקו היחסי בחשבונות הבית (כן!!! ולא להיכנע להאשמות שאת קטנונית) ולחישוב הסכום המצטבר עד כה.
ג. להגדרה באיזו קטגוריה נמצאת התמיכה הכלכלית שלך, הלוואה, תמיכה, תרומה.

אחרי שקבעתם לוחות זמנים (ואבני דרך לאורך התהליך, מתי הוא מסיים חוב ל - X ומתי ל - Y, או לפי התהליך שהוא נמצא בו ),
מדברים על כמה הוא לוקח ממך מידי חודש בחודשו. הופכים כל נייר וכל קבלה, עוברים על מספר ימי הנסיעות בחודש וכך הלאה. מכאן מחשבים את הסכום המצטבר.

כשהסכומים מתווספים ומונחים מול עיניו, תאמיני לי שהדברים נראים פתאום אחרת... הוא רואה לפתע את גודל התמיכה שלך, וייתכן שהוא יבין... ואז או שיעשה חשבון בינו לבין עצמו כיצד הוא מצמצם את התלות, ובאמת ישים לעצמו גבולות,
או שלהיפך,
הדבר יביא להתפרצות. נגדך.
שימי לב !!! אלו שיחות ידועות שמתרחשות הרבה במצבים כאלו, בהם אחד הצדדים תומך מאוד כלכלית. זו דרך מאוד נפוצה להוריד מהגב שותף טרחן, הדרך בה הצד הנתמך מדבר על קטנוניות, על אהבה שלא באה לידי ביטוי על שיתוף שצריך להיות ובמיוחד בעת צרה וגם איך הוא היה מתנהג אחרת ועוד כהנה וכהנה דברים שאינם מוכחים ואין כל דרך לנהל ושיחה הגיונית אם את מתייחסת אליהם...
ואם זה מקצין הצד הנתמך גם יודע להביא את הילד הקטן, החף מפשע, שייתכן שיגדל במשפחה מפורקת... בגללך, כמובן, בגלל הקטנוניות שלך.

אחרי שצלחת את השיחה הזו, עליכם להחליט אם זו היתה (וממשיכה להיות)הלוואה או שזו תרומתך ...
בהמשך אני ממליצה לך לעגן את הדברים בהסכם ממון. לפחות לנסות שכל מה שיילקח ממך משלב מסוים ואיך, יוחזר לך.

ייתכן שהאיש במצב זמני קשה והוא יצא מזה ויהיה נהדר,
אבל
ייתכן שהמצב הקשה הוא מצב קבוע, אורח חיים, ואז, כדאי לך לחשוב על עצמך וגם על בטחונו הכלכלי של הקטן וללכת משם...

ראיתי משהו כזה מקרוב.
תאמיני לי, אף אחד לא יפצה אותך על איכות החיים שויתרת עליה במיטב שנותייך, ואף אחד לא יחזיר לך את החסכונות שהיו יכולים להיות לך לעת זיקנה.
 

TatyBar

New member
וואו. נכון לחלוטין.

ויותר מזה.
הכסף שהוא לוקח, הוא לוקח מהמזונות של ילדיה ואין לו כל זכות לקחת את זה.
יותר ממה שכתבת, הייתי מציעה להפריד חשבונות לגמרי.
לעשות חשבון כמה הכנסה יש לה, בלי המזונות, וכמה היא יכולה להלוות לו מדי חודש, בלי מזונות. וכן, זה כולל נסיעה ברכב שלה.
למעשה מה שקורה עכשיו בפועל, זה שהיא משלמת את החובות שלו.
וזה לחלוטין לא לעניין.
הייתי מפרידה את החיים לגמרי, ובוחנת מה הוא יכול לעשות לבד.
כי אם כלום, אז שיבקש הפחתת מזונות או שיילך להליך פשיטת רגל והסדרת חובות.
אבל כרגע, היא משלמת את החובות שלו.
וזה דבילי ומעצבן לגמרי.
לחתוך ולהפריד את החיים הכלכליים.
לגמרי.

מה שכן, שיחה כזו צריך אולי לעשות קודם עם חברה. להתאמן.
ואגב, גם עם עורך דין.
כי צריך להיות מאוד ער לניואנסים ומניפולציות. ולדעת מראש מה כן ומה לא.
שיחה קשה עם הרבה מסקנות וייתכן גם שכל החיים יצטרכו להתפרק.
אולי.
בעיני, אם זה הולך לשם, אז זה מבורך.
כי זה אומר שזה היה הולך ממילא לשם, מיד אחרי שהחובות ייגמרו.
 
היי

את אומרת שהוא אבא טוב.אם תחליטו להפרד סביר מאוד להניח שהילד המשותף שלכם יסבול. את עכשיו סובלת. וצריכה לקבל החלטה באיזה מחיר יקר את מוכנה להשאר ואיפה עובר הגבול שלך. אני מבינה שאם נמאס לך ייתכן ויהיו לך חיים טובים בלעדיו, אבל אז לילד יהיו חיים הרבה פחות טובים. ו צריך לבחור האם לשים את הצרכים שלך לפני צרכי הילד או הפוך. שתי הבחירות לגיטימיות באותה מידה בעייני. רק תקחי בחשבון שאם את נשארת לא יכול לכול שינוי משמעותי כי הו כבר עובד ככל יכולתו זה לא שהוא פרזיט שלא עושה כלום. מה שכן צריך להבהיר ביניכם שלפי החוק כספי המזונות שת מקבלת עבור ילדייך הם עבור ההוצאות שלהם בלבד. לא שלו, לא שלך. רק עבורם. וממש לכתוב לאן הולך כל שקל מזה כדי לא לפגוע בהם. ברגע שיש ילדים בסיפור, זה כבר לא הסיפור שלך ושלו אלא הסיפור המשפחתי. וקודם כל אם הילדים קטנים, זה מה שטוב ונכון עבורם. אם הם כבר גדולים אפשר גם לחשוב מה טוב עבורך. זו דעתי האישית כמובן, ומובן שיש שחושבים אחרת ודעתם לגיטימית גם. בהצלחה!
 
הדעה הלגיטימית שלי


הורה שנישאר "בשביל הילדים", כאשר הוא לא
מקבל דבר בקשר המשותף, כאשר הוא נירגן
כעוס ולא מסופק, כאשר הזוגיות אינה זוגיות...
לא עושה טוב לאף ילד אף פעם.
זה לא שנמאס לשואלת. זה שלשני בני הזוג נמאס
האחד מהשני באופן בוטה ומתסכל.
והדעה הלגיטימית שלך כובלת את המסכן שמחזיק
בה
.

(ודרך אגב - בהטפה המוסרנית שלך שכחת שבסיפור
הזה אין בכלל ילדים משותפים... ולא שזה משנה משהו)
 
אופס... ייחסתי את תגובתך ל"צריכה עזרה"...

בשאלה הנוכחית הסיפור קצת שונה,
כך שאני לוקחת בחזרה את דברי.
 
למעלה