במאה הראשונה לספירה היו ברומא

אפיפני

New member
במאה הראשונה לספירה היו ברומא

מאה חמישים ותשעה ימי חג תשעים ושלושה מהם במימון ציבורי. וזה היה הרבה לפני פרוץ הפומו. תחשבו על זה .
 
והרי אנחנו יהודים

וכל שאר הדתות בעולם מקנאות בנו על כמות ימי החג שיש לנו בשנה. שלא נדבר על כמות הימים בהם מותר לגברים לא להתגלח (מאות מאות, פשוט נפלא). אגב, לא ציינת כמה ימים היו בשנה בימי רומי העתיקה, דומני שמספר הימים בשנה ייתכן שהיה אחר. תמיד רציתי להיות שייך למעמד האצולה ב119 בבריטניה, שהיה קרוי מעמד הפנאי, שלא היו עובדים והיו יכולים לעשות מה שהם רוצים. איזה חיים. אלוהים תן לי לוטו. ועוד מילה לסיום, דומני שערך העבודה הוא עוד ערך מודרניסטי מושחת. ואכן, באירופה, היבשת שסביר שהיא הכי קרובה להיות פומואית, (כמה חומרי נפץ אני מכניס בהערת אגב אחד) עובדים משהו כמו 34 שעות בשבוע למשרה מלאה. שלושה ימים וקצת. בניגוד לאמריקה שם עובדים כל הזמן, והארץ שדומני ש40-42 זוהי משרה מלאה. שוב, הפומו מנצח.
 

neoM

New member
דווקא קראתי לאחרונה

איזה מאמר על מעמד הפנאי החדש. יכולים לעבוד פעם בשנה, חודש-חודשיים, ולנוח בלי סוף אחרי זה. אלא מאי, לנו, המעמד הבינוני, זה קצת קשה. ויוה קפיטליסמוס
 

אמק

New member
אני עובד

ואני בעד לעבוד. זה נהדר לעבוד. אין דבר נפלא יותר מעבודה אפילו שזה נשמע מודרני. ואני מתעב את המישפט העבודה משחררת ,שטות גמורה המישפט הזה.
 
אני כרגע

יש שיר נפלא של אהוד בנאי בו מופיעה מילה בזויה באמצע משפט הכותרת, מילה שמרוב פחד לא אחזור עליה. אני כרגע לא עושה כלום. מין בטלה גמורה שכזו, ללא שום מחוייבויות או דברים לעשות. כלום גמור. אחר כך נראה. זהו משפט ההמשך בשיר של אהוד בנאי.
 

אפיפני

New member
ימי רומא העליזים

אני נורא לא מילולית בשבוע האחרון אבל בלינקים אני די בסדר.
 
יפה ותודה

מיעוט הימים בשנה הרומית רק מעצים את תחושת הבטלה שלהם. מובן, שאם הרומים ירשו משהו מהיוונים (אני יותר טוב ביוונים מברומים) הרי מן הסתם היה להם מעמד עבדים שגרם לכך שהם לא צריכים לעבוד אפילו יום אחד. וכך מתחילה הפילוסופיה.
 
למעלה