מחפשת אחר האמת85
New member
במאית העתיד
אנסה לתאר ולהסביר הכי בפשטות שאפשר: כאשר אני מקווה שמשהו יקרה, אני ממש כמהה לאותו הארוע או מצב. אני ממש יכולה בעיני רוחי לתאר זאת ולראות את עצמי בפעולה בזמן אמת, דימויים הזויים כאלו של איך זה יקרה בעתיד, איך אני מתכננת את זה בראש ורוצה שככה יקרה. ממש כל פרט. מפתחת ציפיות, פנטזיות, תקוות. רואה את היחס של אחרים כלפי, הוזה מה אני אומרת להם, ומה תהיה תגובה שלהם. איך יתייחסו אלי בהתאם ומה אני ארגיש. אני ממש בונה מציאות אחרת, עולם מקביל. וכאן מתחילה הבעיה: דבר ראשון, זה כפייתי ולא נשלט. ברגע שאני להוטה על משהו וידעת שיש סיכוי טוב שיתרחש המצב הספציפי הזה, המוח שלי משתולל ויוצא מגדר השליטה, דימויים מאניים אובססיביים. נראה לי כאילו אני כבר חוה את זה על עצמי באותו הרגע שאני שקועה בבימוי העתיד, זה מביא לי סיפוק רק המחשבה שזה מה שאני הולכת לעבור בעתיד. אפילו כשאני מנסה להתשחרר מזה, זה לא עוזב אותי והתסריט של הארוע שאני כל כך מחכה לו מסתובב לי בראש בכל פעם עם חוויות ורגשות חדשים. זה ממש מאניה.
דבר שני, אף פעם אבל ממש אף פעם אותם הדימויים, אותו הבימוי שיצרתי , התבנית על פיה ציפיתי שיתרחשו הארועים - אף פעם לא מסתדר ויוצא כפי שאני רואה את זה קורה בראש. לפעמים זה יוצא אפילו ההפך. לרוב, למרות שאני מנסה להכין את עצמי מראש לכל דבר שיכול להשתבש ולא לצאת, איכשהו, המצב הזה מאכזב אותי בכל פעם מחדש. אני מתבאסת מזה שזה לא יוצא בדיוק או אפילו חלקית מאיך שראיתי זאת בדימיוני. זו ממש בעיה. אני מנסה להבין: איך זה שתמיד זה לא תואם את המציאות?? למה אני כל כך מנותקת ממה שאני חווה בפנים לבין מה שקורה לי בפועל?? למה הפער הזה? אולי בגלל שאני לא מחוברת מספיק לרגשות האמיתיים שלי.... מה גם שלפעמים בניגוד לרצוני אני שוקעת בדימויים מאוד מאניים ולא הגיוניים (עתיד יותר מידי ורוד ומושלם). (מאניה= ההפך מדיפרסיה). סוף שבוע מקסים לכולכם
LOVE YOU
אנסה לתאר ולהסביר הכי בפשטות שאפשר: כאשר אני מקווה שמשהו יקרה, אני ממש כמהה לאותו הארוע או מצב. אני ממש יכולה בעיני רוחי לתאר זאת ולראות את עצמי בפעולה בזמן אמת, דימויים הזויים כאלו של איך זה יקרה בעתיד, איך אני מתכננת את זה בראש ורוצה שככה יקרה. ממש כל פרט. מפתחת ציפיות, פנטזיות, תקוות. רואה את היחס של אחרים כלפי, הוזה מה אני אומרת להם, ומה תהיה תגובה שלהם. איך יתייחסו אלי בהתאם ומה אני ארגיש. אני ממש בונה מציאות אחרת, עולם מקביל. וכאן מתחילה הבעיה: דבר ראשון, זה כפייתי ולא נשלט. ברגע שאני להוטה על משהו וידעת שיש סיכוי טוב שיתרחש המצב הספציפי הזה, המוח שלי משתולל ויוצא מגדר השליטה, דימויים מאניים אובססיביים. נראה לי כאילו אני כבר חוה את זה על עצמי באותו הרגע שאני שקועה בבימוי העתיד, זה מביא לי סיפוק רק המחשבה שזה מה שאני הולכת לעבור בעתיד. אפילו כשאני מנסה להתשחרר מזה, זה לא עוזב אותי והתסריט של הארוע שאני כל כך מחכה לו מסתובב לי בראש בכל פעם עם חוויות ורגשות חדשים. זה ממש מאניה.
