"במה נתמקד?" – מאת עינת גבע
"יחסים האתגר" - "הורים ומתאמנים" "במה נתמקד?" – מאת עינת גבע אישה הגיעה אלי לייעוץ וספרה ,"הילדים שלנו שקועים כל היום במחשב ולא מקדישים זמן לשיעורי הבית שלהם. הם הולכים לישון בשעה מאוחרת ואינם מצליחים להתעורר בבוקר בזמן לבית הספר. הבן הצעיר שוכח להביא מחברות וספרים, הבן הבכור אינו מרוכז בשיעורים. המורות מתקשרות להתלונן. מידי פעם אני פונה לבקש את עזרתם והם מתעלמים. עם סיום ארוחת הצהריים הם קמים והולכים ,לי נותר להוריד ולהדיח את הכלים.אני עייפה ומיואשת . אתמול חזרתי מהסופר , בקשתי שמישהו יושיט יד ,ויעזור לי לסדר את המצרכים במקרר, הרגשתי שאני קורסת ,אף אחד לא נענה . הכול כל כך רע... אני לא יודעת מה לעשות..." הוצאתי נייר וסימנתי עליו נקודה שחורה במרכזו, "מה את רואה כאן?" שאלתי - "אני רואה נקודה שחורה" אמרה האישה. "מה עוד?" ,"כלום". ענתה. "שכחת דבר חשוב", אמרתי, "את רואה גם את הנייר ?"האישה חייכה. היא נזכרה שאומנם הילדים נטועים במחשב אך אינם מתרוצצים ברחובות . הם פזרנים ולא מרוכזים בבית הספר אבל שולחן העבודה שלהם בבית יחסית מסודר. הם לא נענים לבקשותיה אבל את הכלב האהוב שלהם הם מורידים יום יום, בתורנות ,בלי שתאלץ להזכיר להם. שניהם מלאי אנרגיה, בריאים, בעלי תושייה ויצירתיים. כשאבא שלהם מבקש מהם עזרה לתיקונים קטנים בבית הם בדרך כלל , נענים ברצון. היא הבינה שלפעמים אנחנו מתמקדים בנקודה השחורה ולא רואים את הנייר עצמו. אז מתי אתם רואים רק את הנקודה השחורה בילדיכם? מתי אתם מתמקדים במה שאין? תפסו את עצמכם במהלך היום כשאתם מתמקדים "בנקודה השחורה", עצרו לרגע ונסו לראות את "הנייר". כל דבר שנתמקד בו - יגדל. לכן עלינו להתמקד בתכונות ובהתנהגות הנאותה בצורה מעצימה. שינוי המיקוד עשוי לשנות הכול. מקוד על הפרעה של ילד עושה אותו מפריע. כאשר מדגישים את האין האין גדל. כאשר מדגישים את היש היש גדל. כאשר מדגישים את הצדדים הטובים, החזקים, הרצויים והאהובים עלינו הם גדלים. כשאדם מאמין בעצמו לרוב הנבואה מגשימה את עצמה: דימוי עצמי של יכולת מוליד יכולת. ילד המאמין שהוא תלמיד טוב , ישקיע ויצליח . העידוד היא דרך חינוך אולטימטיבית . נקודת מבט המתמקדת ומבליטה את ההתנהגות הנאותה. שיטת חינך המעבירה מסר התורם להעלאת ערכו של האדם בעיני עצמו,מחזק את האמונה של הילד ביכולתו ,תוך תחושה שיש לו מקום בטוח במשפחה. המשוב שהילד מקבל מאיתנו מעניק משמעות לפעולותיו.התגובות שלנו סוללות את הדרך לבניית אישיות בעלת תחושת ערך עצמי איתן, מרוצות ובטחון עצמי . תכונות רבות ערך החיוניות להתפתחות הילד ומזינות אותו בתחושות שהינו רצוי מקובל ושווה בעיננו כפי שהינו ללא תנאים. במקום:" אם לא תכין ש"ב אדרוש שתכבה את המחשב" נוכל לומר :" לדעתי כדאי לך להכין כעת ש"ב ואח"כ לשחק במחשב". או "מתי מתאים לך להכין ש"ב לפני החוג או כשתחזור?" תקשורת מסוג זה משדרת לילד אני מאמינה ביכולתך להירתם לתהליך של שינוי, להחליט ,לקבוע ולשנות דפוסים. משרשת בקרב הילד את התקווה שאם ירצה הוא יכול לשנות הרגל, ולקבוע לעצמו סדר יום יעיל ואפקטיבי. גישה זו מעבירה לילד מסר של כבוד, אני מכבדת אותך ומעריכה את יכולת ההתארגנות והבחירה שלך מחזקת את האמונה של הילד ביכולותיו ובמסוגלותו . לכן, חשוב להתרכז בהדגשת הצדדים החיוביים ,היתרונות , להתייחס אל הכוחות והיכולות . במקום:" אלף פעמים ביקשתי ממך לסדר את החדר, סדר עכשיו." "בזכות השולחן המסודר אתה מוצא את הדברים שלך".(התייחסות המגדילה את היש) כשהמורה מתקשרת ומתלוננת ואנחנו רואים את "הנקודה השחורה" גדלה ומכסה את "הדף הלבן". זה לא הזמן לפנות אל הילד. זה זמן לעצור,לחשוב ולהצטנן. נדבר עם הילד בשוך הסערה הפנימית שלנו, שעה שאנו רגועים ומסוגלים להפיק מעצמנו אמירות שקולות ומקדמות. בזמן שקט, נוכל לבלוע אמירה כמו:"אני מתפלאת עליך","אני מאוכזבת , שוב המורה צלצלה..." נוכל להעביר את המסר :"שמעתי מהמורה ששכחת להביא את המחברות אני סומכת עליך שתמצא את הדרך להתארגן , ולזכור לקחת מחר את הספרים לבית הספר." ( אמונה ביכולת) . האם יש דרך שאוכל לעזור לך ? ובמקום : "אני אסביר למורה שקשה לך להתרכז",אומר: "אני מאמינה שתמצא את הדרך להתרכז בשיעור כמו שאתה מצליח כשאתה שקוע במחשב."(אמונה בכוחות) כאשר הילד מספר לי שהמורה הענישה אותו. לא אגיב ב"מה כבר עשית?" או "כנראה שהיגיע לך" כן –"אני שמחה שאתה מספר לי ומשתף אותי גם בדברים לא כך -כך נעימים. הילדים מוכנים לשתף פעולה בתחומים שמעניינים אותם.חשוב להיעזר בהם ולאפשר להם להשתייך למשפחה על ידי תרומה ומועילות להעריך את העזרה שהם מושיטים למשל, לאבא בתיקונים, לבקש עזרה בשימוש במחשב –לכבד את הזמן שמתאים להם להושיט יד. בעניין הורדת הכלים אחרי הארוחה להמשיך לבקש להעביר אחריות ."אני מבקשת מכם להוריד את הכלים מהשולחן לפני שאתם פונים לעניינכם" ולא "כמה פעמים אמרתי לכם לא לעזוב את המטבח לפני שאתם מורידים את הכלים. "(התייחסות המאפשרת להשתייך למשפחה על ידי תרומה) נמשיך לכבד ולהאמין בהם גם כאשר איננו שבעי רצון מהתפקוד ומשיתוף הפעולה שלהם. נקווה כי המשוב יופנם ,בהדרגה ובסבלנות עם מחשבה רעננה ויצירתית ,וילדינו יצעדו לבגרות עם תחושה בסיסית שהם טובים כמו שהם, בעלי חוט שדרה איתן ויציב. בני אדם מחוזקים,בטוחים שיצמחו לגלות ולממש את הטוב הגלום בהם. אני מזמינה אתכם להתבונן ולשקף לילדכם את החלקים המוארים והיפים שאתם מגלים ורואים בהם. ואם קשה ולא מוצאים את המילים שתפו אותנו בפורום . ונחפש יחד דרכים לראות ולהגדיל את היש. להשתמע, עינת גבע
"יחסים האתגר" - "הורים ומתאמנים" "במה נתמקד?" – מאת עינת גבע אישה הגיעה אלי לייעוץ וספרה ,"הילדים שלנו שקועים כל היום במחשב ולא מקדישים זמן לשיעורי הבית שלהם. הם הולכים לישון בשעה מאוחרת ואינם מצליחים להתעורר בבוקר בזמן לבית הספר. הבן הצעיר שוכח להביא מחברות וספרים, הבן הבכור אינו מרוכז בשיעורים. המורות מתקשרות להתלונן. מידי פעם אני פונה לבקש את עזרתם והם מתעלמים. עם סיום ארוחת הצהריים הם קמים והולכים ,לי נותר להוריד ולהדיח את הכלים.אני עייפה ומיואשת . אתמול חזרתי מהסופר , בקשתי שמישהו יושיט יד ,ויעזור לי לסדר את המצרכים במקרר, הרגשתי שאני קורסת ,אף אחד לא נענה . הכול כל כך רע... אני לא יודעת מה לעשות..." הוצאתי נייר וסימנתי עליו נקודה שחורה במרכזו, "מה את רואה כאן?" שאלתי - "אני רואה נקודה שחורה" אמרה האישה. "מה עוד?" ,"כלום". ענתה. "שכחת דבר חשוב", אמרתי, "את רואה גם את הנייר ?"האישה חייכה. היא נזכרה שאומנם הילדים נטועים במחשב אך אינם מתרוצצים ברחובות . הם פזרנים ולא מרוכזים בבית הספר אבל שולחן העבודה שלהם בבית יחסית מסודר. הם לא נענים לבקשותיה אבל את הכלב האהוב שלהם הם מורידים יום יום, בתורנות ,בלי שתאלץ להזכיר להם. שניהם מלאי אנרגיה, בריאים, בעלי תושייה ויצירתיים. כשאבא שלהם מבקש מהם עזרה לתיקונים קטנים בבית הם בדרך כלל , נענים ברצון. היא הבינה שלפעמים אנחנו מתמקדים בנקודה השחורה ולא רואים את הנייר עצמו. אז מתי אתם רואים רק את הנקודה השחורה בילדיכם? מתי אתם מתמקדים במה שאין? תפסו את עצמכם במהלך היום כשאתם מתמקדים "בנקודה השחורה", עצרו לרגע ונסו לראות את "הנייר". כל דבר שנתמקד בו - יגדל. לכן עלינו להתמקד בתכונות ובהתנהגות הנאותה בצורה מעצימה. שינוי המיקוד עשוי לשנות הכול. מקוד על הפרעה של ילד עושה אותו מפריע. כאשר מדגישים את האין האין גדל. כאשר מדגישים את היש היש גדל. כאשר מדגישים את הצדדים הטובים, החזקים, הרצויים והאהובים עלינו הם גדלים. כשאדם מאמין בעצמו לרוב הנבואה מגשימה את עצמה: דימוי עצמי של יכולת מוליד יכולת. ילד המאמין שהוא תלמיד טוב , ישקיע ויצליח . העידוד היא דרך חינוך אולטימטיבית . נקודת מבט המתמקדת ומבליטה את ההתנהגות הנאותה. שיטת חינך המעבירה מסר התורם להעלאת ערכו של האדם בעיני עצמו,מחזק את האמונה של הילד ביכולתו ,תוך תחושה שיש לו מקום בטוח במשפחה. המשוב שהילד מקבל מאיתנו מעניק משמעות לפעולותיו.התגובות שלנו סוללות את הדרך לבניית אישיות בעלת תחושת ערך עצמי איתן, מרוצות ובטחון עצמי . תכונות רבות ערך החיוניות להתפתחות הילד ומזינות אותו בתחושות שהינו רצוי מקובל ושווה בעיננו כפי שהינו ללא תנאים. במקום:" אם לא תכין ש"ב אדרוש שתכבה את המחשב" נוכל לומר :" לדעתי כדאי לך להכין כעת ש"ב ואח"כ לשחק במחשב". או "מתי מתאים לך להכין ש"ב לפני החוג או כשתחזור?" תקשורת מסוג זה משדרת לילד אני מאמינה ביכולתך להירתם לתהליך של שינוי, להחליט ,לקבוע ולשנות דפוסים. משרשת בקרב הילד את התקווה שאם ירצה הוא יכול לשנות הרגל, ולקבוע לעצמו סדר יום יעיל ואפקטיבי. גישה זו מעבירה לילד מסר של כבוד, אני מכבדת אותך ומעריכה את יכולת ההתארגנות והבחירה שלך מחזקת את האמונה של הילד ביכולותיו ובמסוגלותו . לכן, חשוב להתרכז בהדגשת הצדדים החיוביים ,היתרונות , להתייחס אל הכוחות והיכולות . במקום:" אלף פעמים ביקשתי ממך לסדר את החדר, סדר עכשיו." "בזכות השולחן המסודר אתה מוצא את הדברים שלך".(התייחסות המגדילה את היש) כשהמורה מתקשרת ומתלוננת ואנחנו רואים את "הנקודה השחורה" גדלה ומכסה את "הדף הלבן". זה לא הזמן לפנות אל הילד. זה זמן לעצור,לחשוב ולהצטנן. נדבר עם הילד בשוך הסערה הפנימית שלנו, שעה שאנו רגועים ומסוגלים להפיק מעצמנו אמירות שקולות ומקדמות. בזמן שקט, נוכל לבלוע אמירה כמו:"אני מתפלאת עליך","אני מאוכזבת , שוב המורה צלצלה..." נוכל להעביר את המסר :"שמעתי מהמורה ששכחת להביא את המחברות אני סומכת עליך שתמצא את הדרך להתארגן , ולזכור לקחת מחר את הספרים לבית הספר." ( אמונה ביכולת) . האם יש דרך שאוכל לעזור לך ? ובמקום : "אני אסביר למורה שקשה לך להתרכז",אומר: "אני מאמינה שתמצא את הדרך להתרכז בשיעור כמו שאתה מצליח כשאתה שקוע במחשב."(אמונה בכוחות) כאשר הילד מספר לי שהמורה הענישה אותו. לא אגיב ב"מה כבר עשית?" או "כנראה שהיגיע לך" כן –"אני שמחה שאתה מספר לי ומשתף אותי גם בדברים לא כך -כך נעימים. הילדים מוכנים לשתף פעולה בתחומים שמעניינים אותם.חשוב להיעזר בהם ולאפשר להם להשתייך למשפחה על ידי תרומה ומועילות להעריך את העזרה שהם מושיטים למשל, לאבא בתיקונים, לבקש עזרה בשימוש במחשב –לכבד את הזמן שמתאים להם להושיט יד. בעניין הורדת הכלים אחרי הארוחה להמשיך לבקש להעביר אחריות ."אני מבקשת מכם להוריד את הכלים מהשולחן לפני שאתם פונים לעניינכם" ולא "כמה פעמים אמרתי לכם לא לעזוב את המטבח לפני שאתם מורידים את הכלים. "(התייחסות המאפשרת להשתייך למשפחה על ידי תרומה) נמשיך לכבד ולהאמין בהם גם כאשר איננו שבעי רצון מהתפקוד ומשיתוף הפעולה שלהם. נקווה כי המשוב יופנם ,בהדרגה ובסבלנות עם מחשבה רעננה ויצירתית ,וילדינו יצעדו לבגרות עם תחושה בסיסית שהם טובים כמו שהם, בעלי חוט שדרה איתן ויציב. בני אדם מחוזקים,בטוחים שיצמחו לגלות ולממש את הטוב הגלום בהם. אני מזמינה אתכם להתבונן ולשקף לילדכם את החלקים המוארים והיפים שאתם מגלים ורואים בהם. ואם קשה ולא מוצאים את המילים שתפו אותנו בפורום . ונחפש יחד דרכים לראות ולהגדיל את היש. להשתמע, עינת גבע
