במחיר של קפה ועוגה
בדרך כלל אין לי דקה לנשום ובכל זאת כשאני מגיעה לרגע של מנוחה אני אוהבת לדמיין כמה היה יכול להיות אחרת קל יותר אם היה יותר כסף, לדמיין ולהאמין שיצא לפועל. אם כל אלפי אוהבי בעלי החיים היו מבינים שבמחיר של קפה ועוגה הם יכולים להציל עוד כלב ,עוד חתול, אם אלפי אוהבי בע"ח היו רואים את התמונה כולה ולאו דווקא את הכלב או החתול הפרטי שלהם, אם היו עוצרים לרגע ומנסים לדמיין איך זה נראה שם בכלביות ובחתוליות העמוסות, תאים תאים עם כלבים וחתולים שמחכים ליום המזל שלהם,שגם אותם יקחו כבר הביתה ולתמיד. בישראל 2004 התאים עדיין תמיד מתמלאים מחדש, אין ואקום,הנטישות וההמלטות שואבים את כולנו למטה . ובכדי להמחיש את הצורך בתרומות כדאי שתדעו שיש עדיין פלחים רבים באוכלוסיה בארץ שלא מבינה מה פירושו של אימוץ בע"ח, כיום בעידן השבבים אנו מקפידים על שיבוב , זה מתחיל בשיחת טלפון המבשרת לי שכלב שלנו עם מספר שבב ..... נמצא משוטט עם רגל מרוסקת על הכביש, אני נסערת מעלה את המספרים לבדיקה ומגלה את המשפחה שאימצה , בירור טלפוני קצר מבהיר לי שהם העבירו את הכלב למישהו אבל לא זוכרים למי. אנחנו מכירים את הסיפורים האלו ואז אני נזכרת איך ראיתי אותו בפעם הראשונה כגור צעיר ועגלגל בכלבייה, אני נזכרת שלקחתי אותו לחיסון, לשיבוב, לעיקור ונתתי לו נשיקת פרידה שעזב ביום האימוץ והתפללתי שיצליח אבל הלב האטום שם בבית גזר מוות על הכלב המבולבל שהגיע מבית האסורים ישר אליהם וכנראה השתין או כרסם רהיט , לא עלה בדעתם שיש לחנך, להשקיע כי לאמץ זה גם להתאמץ.פני שבועיים שיחת טלפון כזו הגיעה, דיברתי עם אם המשפחה שנטשה את הכלבה והיא באדישות מוחלטת אמרה לי "היא היתה נבחנית,אני מאשרת לך לשים סוף לחייה" היא אישרה לי להמית אותה כיוון שהייתה נבחנית !! סיימתי את השיחה מזועזעת אבל הזעזועים שלי לא משלמים את החשבונות והרגל המרוסקת נזקקה לטיפול, תאמינו או לא אבל אנו עוד לא קיבלנו שקל מאף גורם מוסדי, ככה זה עם עמותות צעירות, הן נדרשות לממן את עצמן. עשיתי חישוב פשוט וראיתי שאם נגיע למצב של לפחות 1000 איש שיתרמו כל אחד 20 ₪ לחודש נוכל לענות ב- כן, נוכל לומר – כן נטפל בפציעות, כן נשקם את החולים, כן נקנה את התרופות,כן נשכור עוד תאים בכלביה,כן נקנה עוד מלונות לחורף, כן נבנה סככה בחצר לקראת הגשם ,כן,כן,כן. ומכם זה דורש פעם בחודש לוותר על קפה עם עוגה או על 3 פחיות קולה או על מנה פלאפל עם כוס מיץ, הויתור הזה יסמן לכם וי במקום שלא תוכלו לראות אותו אבל עמוק בלב תדעו שעשיתם את המעשה הנכון. המענה הקולי שלנו ב- 03-9562873 יקבל את שיחותיכם וטפסי הוראת הקבע ישלחו לבתיכם, אז נדע שכלנו באמת אוהבים חיות. רוזנשיין עופרה "ראשון אוהבת חיות"
בדרך כלל אין לי דקה לנשום ובכל זאת כשאני מגיעה לרגע של מנוחה אני אוהבת לדמיין כמה היה יכול להיות אחרת קל יותר אם היה יותר כסף, לדמיין ולהאמין שיצא לפועל. אם כל אלפי אוהבי בעלי החיים היו מבינים שבמחיר של קפה ועוגה הם יכולים להציל עוד כלב ,עוד חתול, אם אלפי אוהבי בע"ח היו רואים את התמונה כולה ולאו דווקא את הכלב או החתול הפרטי שלהם, אם היו עוצרים לרגע ומנסים לדמיין איך זה נראה שם בכלביות ובחתוליות העמוסות, תאים תאים עם כלבים וחתולים שמחכים ליום המזל שלהם,שגם אותם יקחו כבר הביתה ולתמיד. בישראל 2004 התאים עדיין תמיד מתמלאים מחדש, אין ואקום,הנטישות וההמלטות שואבים את כולנו למטה . ובכדי להמחיש את הצורך בתרומות כדאי שתדעו שיש עדיין פלחים רבים באוכלוסיה בארץ שלא מבינה מה פירושו של אימוץ בע"ח, כיום בעידן השבבים אנו מקפידים על שיבוב , זה מתחיל בשיחת טלפון המבשרת לי שכלב שלנו עם מספר שבב ..... נמצא משוטט עם רגל מרוסקת על הכביש, אני נסערת מעלה את המספרים לבדיקה ומגלה את המשפחה שאימצה , בירור טלפוני קצר מבהיר לי שהם העבירו את הכלב למישהו אבל לא זוכרים למי. אנחנו מכירים את הסיפורים האלו ואז אני נזכרת איך ראיתי אותו בפעם הראשונה כגור צעיר ועגלגל בכלבייה, אני נזכרת שלקחתי אותו לחיסון, לשיבוב, לעיקור ונתתי לו נשיקת פרידה שעזב ביום האימוץ והתפללתי שיצליח אבל הלב האטום שם בבית גזר מוות על הכלב המבולבל שהגיע מבית האסורים ישר אליהם וכנראה השתין או כרסם רהיט , לא עלה בדעתם שיש לחנך, להשקיע כי לאמץ זה גם להתאמץ.פני שבועיים שיחת טלפון כזו הגיעה, דיברתי עם אם המשפחה שנטשה את הכלבה והיא באדישות מוחלטת אמרה לי "היא היתה נבחנית,אני מאשרת לך לשים סוף לחייה" היא אישרה לי להמית אותה כיוון שהייתה נבחנית !! סיימתי את השיחה מזועזעת אבל הזעזועים שלי לא משלמים את החשבונות והרגל המרוסקת נזקקה לטיפול, תאמינו או לא אבל אנו עוד לא קיבלנו שקל מאף גורם מוסדי, ככה זה עם עמותות צעירות, הן נדרשות לממן את עצמן. עשיתי חישוב פשוט וראיתי שאם נגיע למצב של לפחות 1000 איש שיתרמו כל אחד 20 ₪ לחודש נוכל לענות ב- כן, נוכל לומר – כן נטפל בפציעות, כן נשקם את החולים, כן נקנה את התרופות,כן נשכור עוד תאים בכלביה,כן נקנה עוד מלונות לחורף, כן נבנה סככה בחצר לקראת הגשם ,כן,כן,כן. ומכם זה דורש פעם בחודש לוותר על קפה עם עוגה או על 3 פחיות קולה או על מנה פלאפל עם כוס מיץ, הויתור הזה יסמן לכם וי במקום שלא תוכלו לראות אותו אבל עמוק בלב תדעו שעשיתם את המעשה הנכון. המענה הקולי שלנו ב- 03-9562873 יקבל את שיחותיכם וטפסי הוראת הקבע ישלחו לבתיכם, אז נדע שכלנו באמת אוהבים חיות. רוזנשיין עופרה "ראשון אוהבת חיות"