אם ישראל היא הסמן השמאלי
ביחס לתעופה הספורטיבית אזי צ'ילה היא הסמן הימני.
התעופה המסחרית בכל מקום רואה את התעופה הפרטית\ספורטיבית כמטרד. ההבדל הוא שברוב המקומות בהם טסתי אין פעילות טרוריסטית כנגדה, אולם לפי מה שאני קורא על המתרחש בארץ,כך נדמה לי לפחות, נראה כאילו יש לכם קבוצות כוח המנסות בכל צורה לחסל את המטרד הזה.
יש מגבלות לגבי הטיסה מעל ובקרבת שדה התעופה הבינ"ל בסנטיגו דבר מובן בהחלט אם לוקחים בחשבון שזה השדה היחיד שמשרת עיר עם יותר מ-6 מיליון תושבים. יש לנו גם "עוקף סנטיאגו" אבל אם אני מתעקש לחצות אותו, אהיה חייב להמתין עד שלא יהיה שום מטוס בצלע סופית או בריצת המראה. עם שני מסלולים מקבילים, זה בד"כ לא הרבה זמן. 4000 רגל ו-4-5 דקות טיסה וזהו. בקיצור אין בעיות מיוחדות. היחס מצד ה DGAC הוא ה-FAA המקומי אוהד. להמחשה, אני טס כאן על מטוס ברישום אמריקאי והחוק מחייב אותי להוציא אותו מצ'ילה כל 90 יום. ממריאים מסנטיאגו מזרחה 30 דקות של נוהל יציאה, (זאת טיסה בינ"ל), 15000 רגל, חוצים את האנדים, נוחתים לאחר שעה וחצי במנדוזה ארגנטינה, 30 דקות של ניירת כניסה ויציאה, עוד פעם ל-15000 רגל, עוד שעה וחצי עוד 30 דקות הליכי כניסה, המראה נוספת, טיסה של 8-9 דקות ואני בשדה הבית. בשמונה השנים האחרונות הבעיות היחידות וגם אלה רק לעיתים רחוקות הם החתחותים המוכרים לכל מי שטס בסביבת הרים גבוהים. לפעמים לא כל כך נעים...
יש כאן קבוצה לא גדולה של בוני מטוסים, והחוקים לגביהם לא שונים בהרבה מהחוקה האמריקאית. למעשה הם העתק כמעט מושלם. לא קשה לקבל אשורים ולא מטרטרים את הבנאי החובב בצורה מוגזמת.
מה משותף לכל הארצות כך נדמה לי, שבכולן תמיד יהיו "קוטרים" וזה נכון גם לגבי
ארה"ב. וצ'ילה...
שבת שלום לכולם