eliran619z
New member
במקום דו"ח על מהירות מופרזת.
ישראל העיף מבט מהיר על הספידומטר לפני שהאט. המחוז הראה 105 במקום שבו מותר לנסוע עד 60 קמ"ש. זו הפעם הרביעית שהוא נתפס על מהירות בשנתיים האחרונות. איך זה יכול לקרות לו, חשב? הוא שמע את כריזת השוטר בניידת שהופיע לפתע במראה. השוטר הורה לו לעצור בצד. ישראל האט את רכבו ועצר בשולי הדרך והניידת מאחוריו. ישראל הביט במראת הצד וראה את השוטר יוצא מן הניידת ופוסע לעברו. עוד מבט לעבר פניו של השוטר וכולו נתמלא פליאה. הרי זה יעקב, אחד המתפללים מבית הכנסת. הוא פוגש אותו כל שבת והם מברכים זה את זה בברכת שבת שלום. הוא לא ידע שיעקב מתנדב במשטרת התנועה. במדים יעקב נראה אחרת. עתה חש הקלה. חיש מהר יצא ישראל מרכבו וקידם את יעקב "שלום יעקב, אני מופתע לראות אותך כך במדים" "שלום ישראל" השיב יעקב באשרת פנים רצינית. "אני מניח שתפסת אותי על חם כי אני ממהר הביתה, אשתי והילדים מחכים לי" "כן, אני מתאר לעצמי" ענה יעקב כמעט בלחש. "אתה יודע, בימים האחרונים עבדתי עד מאוחר ועתה אני ממהר הביתה וכנראה לא הקפדתי הפעם על המהירות המותרת., אמר ישראל בצורה מבודחת. השוטר לא ענה ועלעל בפנקס הדוחו"ת. "אתה יודע, אשתי טלפנה ואמרה לי משהו על עוף בתנור ותפוחי אדמה חמים לארוחת ערב, אתה יודע למה אני מתכוון?" "כן אני יודע למה אתה מתכוון, אני גם יודע שיש לך עברות קודמות רבות" סח יעקב. אוי ואבוי חשב ישראל לעצמו, זה הולך להיות לא טוב הוא בטח ירשום לי דו"ח, צריך לשנות גישה. "על מה עצרת אותי, יעקב?" "105 קמ"ש, האם תואיל בבקשה לשבת ברכבך" ביקש יעקב בנימוס. ישראל חש נבוך, נכנס לרכבו וטרק את הדלת בתסכול, הוא הביט במראה לעברו של יעקב וראה אותו רושם בפנקס. למה הוא לא ביקש ממני רישיונות, תמה ישראל, איך זה יכול להיות? החרא הזה רושם לי דו"ח? מעניין איך תהיה הפגישה בינינו בבית הכנסת? איזה פרצוף יהיה לו לעמוד מולי? דפיקה קטנה על שמישת החלון קטעה את הרהוריו של ישראל. הוא מסב את פניו וראה את יעקב מסמן לו לפתוח את החלון כשהוא מחזיק בידו דף מקופל. ישראל פתח את החלון כדי חריץ קטן, יעקב השחייל דרכו את הנייר המקופל ופסע חזרה את הניידת מבלי לומר מילה. ישראל חשב לעצמו, מעניין כמה יעלה הקנס הפעם, ופתח את הדף. רק רגע זאת בדיחה? זה לא דו"ח. וישראל קרא: "ישראל יקר לפני שנתיים הייתה לי בת, היא הייתה בת 6 כאשר נדרסה למוות, אתה ודאי מנחש שהיה זה נהג אשר נסע במהירות מופרזת. הוא קיבל קנס קטן ו-3 חודשי מאסר בכלא, כעת הוא חופשי לחבק את אשתו ואת שלוש בנותיו. לי הייתה בת אחת ואני צריך לחכות עד שאגיע לשמיים כדי שאוכל לחבק אותה שוב. מאות פעמים ניסיתי לסלוח לנהג ההוא, מאות פעמים אני מנסה לסלוח לנהגים כאלה ואפילו עכשיו איתך. אז תסלח לי ישראל, ותיסע יותר לאט כי יש לי עוד בן אחד בלבד ואני פוחד עליו מאוד" ישראל הרים את מבטו מן המכתב והספיק לראות את יעקב נוסע במורד הרחוב. הוא הביט בו עד שנעלם. הוא נותר לשבת נטוע במקומו עוד דקות ארוכות מהרהר בדברים שקרא ואז התניע את רכבו והחל לנסוע אט אט אל ביתו כשבליבו תפילה, רק לראות לחבק ולחוש שוב את אשתו וילדיו. הוא ראה אותם בדמיונו מחייכים וצוהלים לקראתו והדמעות זלגו מעיניו, הם לא הבינו מדוע נסער ונרגש כל כך כשהגיע הביתה.... החיים יקרים מפז-בואו כולנו ננהג בזהירות בבקשה. בואו נמנע צער וסבל מיותרים. בואו ניסע בשיא הזהירות כדי שכולם יזכו לפגוש את כולם! ועוד בקשה קטנה-נא להעביר את המסר החשוב הזה הלאה. תודה!
ישראל העיף מבט מהיר על הספידומטר לפני שהאט. המחוז הראה 105 במקום שבו מותר לנסוע עד 60 קמ"ש. זו הפעם הרביעית שהוא נתפס על מהירות בשנתיים האחרונות. איך זה יכול לקרות לו, חשב? הוא שמע את כריזת השוטר בניידת שהופיע לפתע במראה. השוטר הורה לו לעצור בצד. ישראל האט את רכבו ועצר בשולי הדרך והניידת מאחוריו. ישראל הביט במראת הצד וראה את השוטר יוצא מן הניידת ופוסע לעברו. עוד מבט לעבר פניו של השוטר וכולו נתמלא פליאה. הרי זה יעקב, אחד המתפללים מבית הכנסת. הוא פוגש אותו כל שבת והם מברכים זה את זה בברכת שבת שלום. הוא לא ידע שיעקב מתנדב במשטרת התנועה. במדים יעקב נראה אחרת. עתה חש הקלה. חיש מהר יצא ישראל מרכבו וקידם את יעקב "שלום יעקב, אני מופתע לראות אותך כך במדים" "שלום ישראל" השיב יעקב באשרת פנים רצינית. "אני מניח שתפסת אותי על חם כי אני ממהר הביתה, אשתי והילדים מחכים לי" "כן, אני מתאר לעצמי" ענה יעקב כמעט בלחש. "אתה יודע, בימים האחרונים עבדתי עד מאוחר ועתה אני ממהר הביתה וכנראה לא הקפדתי הפעם על המהירות המותרת., אמר ישראל בצורה מבודחת. השוטר לא ענה ועלעל בפנקס הדוחו"ת. "אתה יודע, אשתי טלפנה ואמרה לי משהו על עוף בתנור ותפוחי אדמה חמים לארוחת ערב, אתה יודע למה אני מתכוון?" "כן אני יודע למה אתה מתכוון, אני גם יודע שיש לך עברות קודמות רבות" סח יעקב. אוי ואבוי חשב ישראל לעצמו, זה הולך להיות לא טוב הוא בטח ירשום לי דו"ח, צריך לשנות גישה. "על מה עצרת אותי, יעקב?" "105 קמ"ש, האם תואיל בבקשה לשבת ברכבך" ביקש יעקב בנימוס. ישראל חש נבוך, נכנס לרכבו וטרק את הדלת בתסכול, הוא הביט במראה לעברו של יעקב וראה אותו רושם בפנקס. למה הוא לא ביקש ממני רישיונות, תמה ישראל, איך זה יכול להיות? החרא הזה רושם לי דו"ח? מעניין איך תהיה הפגישה בינינו בבית הכנסת? איזה פרצוף יהיה לו לעמוד מולי? דפיקה קטנה על שמישת החלון קטעה את הרהוריו של ישראל. הוא מסב את פניו וראה את יעקב מסמן לו לפתוח את החלון כשהוא מחזיק בידו דף מקופל. ישראל פתח את החלון כדי חריץ קטן, יעקב השחייל דרכו את הנייר המקופל ופסע חזרה את הניידת מבלי לומר מילה. ישראל חשב לעצמו, מעניין כמה יעלה הקנס הפעם, ופתח את הדף. רק רגע זאת בדיחה? זה לא דו"ח. וישראל קרא: "ישראל יקר לפני שנתיים הייתה לי בת, היא הייתה בת 6 כאשר נדרסה למוות, אתה ודאי מנחש שהיה זה נהג אשר נסע במהירות מופרזת. הוא קיבל קנס קטן ו-3 חודשי מאסר בכלא, כעת הוא חופשי לחבק את אשתו ואת שלוש בנותיו. לי הייתה בת אחת ואני צריך לחכות עד שאגיע לשמיים כדי שאוכל לחבק אותה שוב. מאות פעמים ניסיתי לסלוח לנהג ההוא, מאות פעמים אני מנסה לסלוח לנהגים כאלה ואפילו עכשיו איתך. אז תסלח לי ישראל, ותיסע יותר לאט כי יש לי עוד בן אחד בלבד ואני פוחד עליו מאוד" ישראל הרים את מבטו מן המכתב והספיק לראות את יעקב נוסע במורד הרחוב. הוא הביט בו עד שנעלם. הוא נותר לשבת נטוע במקומו עוד דקות ארוכות מהרהר בדברים שקרא ואז התניע את רכבו והחל לנסוע אט אט אל ביתו כשבליבו תפילה, רק לראות לחבק ולחוש שוב את אשתו וילדיו. הוא ראה אותם בדמיונו מחייכים וצוהלים לקראתו והדמעות זלגו מעיניו, הם לא הבינו מדוע נסער ונרגש כל כך כשהגיע הביתה.... החיים יקרים מפז-בואו כולנו ננהג בזהירות בבקשה. בואו נמנע צער וסבל מיותרים. בואו ניסע בשיא הזהירות כדי שכולם יזכו לפגוש את כולם! ועוד בקשה קטנה-נא להעביר את המסר החשוב הזה הלאה. תודה!