במקום להגיב במקום שבו זה לא מתאים..

במקום להגיב במקום שבו זה לא מתאים..

אני אכתוב את "התגובה" שלי כהודעה נטו, לשיפוטכם. אולי אם תעזבו אתכם/ן מ-"גיצים", "פרפרים בבטן", "ריגושים" או כל מילה אחרת עם תוספת סיום "X-ים" (למשל "סרטים" שזה מה שרובכם "אוכלים"(!) בסוף, פעם אחרי פעם) ופשוט תזרמו עם הדברים, ולא במשמעות הרעה, הזו של "ווי, אני חייב/ת לשחק משחק איתה/ו כי הוא/היא משחק/ת משחק איתי ואסור לי להפסיד" אלא במשמעות של "וואלה, נראה/ית נחמד/ה, אולי שווה ואם לא אז נחתוך חזק, נקי(!), מהר(!) ובלי משקעים(!) אבל עד להכרעת השופטים הולכים עם מה שיש... בכל הכוח" יהיה לכולם, לכם/ן ולאלו שמולכם/ן, הרבה יותר קל? אני קורא המון הודעות פה בפורום... הסיבות שאתן ואתם מוצאים לפסול אנשים אחרי מה? דייט אחד, שניים גג... מעניין באמת למה אנשים בפורום הזה כותבים כל יומיים: "ווי, כבר חודש, חמש-מאות שישים ושבע דייטים ועדיין כלום". ותסלחו לי, או לא, לא שזה יזיז לי כמלוא הנימה, מבין כל חברי הפורום אני כנראה זה שיודע הכי מעט על המשחק, אבל באותן פעמים שכן השתתפתי תמיד הקפדתי לזרוק זין על החוקים הרגילים ולהגדיר את החוקים כמו שאני אוהב אותם. (ייתכן שזו באמת הסיבה שאני אני ואתם, למזלכם, לא). המון ויכוחים "אידאולוגיים" פה בפורום מגיעים בסוף למישהו/י שזורקים את המשפט: "מה שהיה זה בעבר, היום יש חוקים חדשים", וזה נכון. זה גם חבל כי בעבר היה גם נהוג לתהות על זקנקנו/ה (טעות במקור) של הצד השני. זה שנראה לכם שיש כל כך הרבה יותר אופציות כי יש אינטרנט, יש מיליון ואחד פיק-אפ ברים, יש פה ויש שם... זה פאטה-מורגנה, מיראז'. הם שם עד שתנסו לתפוס אותם ובסוף יוצאים קירחים מכאן ומכאן. לא חבל?
 

cheshire9

New member
חבל

ואני כידוע תמיד בעד לנסות ולבדוק עד שבטוחים....... לא לוותר בקלות. המצחיק (כמובן* שעכשיו כשחזרתי ארצה דווקא ה פ.כ שלי רצה אחרי ומנסה לחזור... ואני טוב לב מדי מכדי לזרוק אותה מהמיטה שלי ללילה הקר...
 

גונדרי

New member
אני חושב שפשוט נוצר מצב חדש

ואנחנו בסך הכל מנסים\לומדים להסתגל אליו. היתה פה כבר תגובה שלי לנושא שבה כתבתי שאת ההשפעות של האינטרנט על חיי הזוגיות\נישואים אנחנו רק עכשיו מתחילים לעכל... ושהאנשים שהמציאו את האינטרנט לא יכלו לדמיין את האימפקט המטורף שאתרי השידוכים\פורומים\צ'אטים יחוללו בתרבות הזוגיות שלנו. אני זוכר את השנים הראשונות של האינטרנט, שהייתי מחפש בנות ב white pages של ה ICQ .... שם היה אפשר למצוא משתמש ע"פ כל מיני קטגוריות. הייתי מחפש 'נקבה', 'ישראל', 18-25 , ונדמה לי שאפשר היה גם 'עיר' והייתי נופל רנדומלית על מישהי ופשוט מתחיל לדבר איתה (לא היה לי מושג איך היא נראית, מי היא או אפילו אם יש לה חבר או לא) אבל אז זו היתה נראית לי דרך מאוד הגיונית לנצל את המדיום לצרכיי הזוגיים. היום זה כל כך פשוט, כל כך נגיש, כל כך אקטואלי ואופנתי,עד שאם אין לך כרטיס באתר הכרויות או סמי הכרויות (shox לדוגמא) אז אתה פשוט לא בעניינים. אני רק חושב על המסר שמקבלים בני הנוער מסדרות הטלויזיה שמתעסקות בנושא.. כמו: "לא הבטחתי לך" (YES) "אולי הפעם" (YES) ,"אימל'ה" (העונה החדשה שמתעסקת בדייטים) כולן רק מתעסקות בתרבות הדייטינג... מה מבין מזה נער? שלהיות עסוק אובססיבית בדייטים זו התנהגות הגיונית ומגניבה לבחור בוגר. בקיצור, קצת הלכנו לאיבוד מהשפע והחדשנות.... אבל אל חשש, הכל יחזור למקומו היחסי, או שלא, ואז יגדל פה דור טיפה אחר עם סגנון חיים אחר (וזה לאו דווקא רע) ואם לסיים בנימה אופטימית, אז גם צרכן דייטים ואתרי הכרויות שכמותי, כשפגש במישהי מתאימה (ועוד דרך הנט), הפסיק את החיפוש האובססיבי בצורה חדה ומיידית. (נסגר הכרטיס בג'יי דייט, כשאני פותח אי מייל אני כבר לא מצפה למצוא בנות שכתבו לי, וגם ה'ראדר בנות' הכללי נכנס למצב 'כבוי'.) אז, יש תקווה.
 

magenta73

New member
אני אגיד לך דבר כזה

אני, בהסתכלות על גברים, בכללי, לא השתנתי עקב אינטרנט, פיק-אפ בארים וכול העסק הזה. לפחות לא נראה לי. אני לא פוסלת על סטטוסים למיניהם. מעולם לא פסלתי. כבר הייתי עם גרושים פלוס/רגושים בלי/גויים/כמעט כל מוצא "ישראלי" ידוע/גברים קטנים ממני/גדולים ממני בהרבה/בלי השכלה/עם השכלה והיד עוד נטויה, כן... יותר מזה - אני חושבת שלי אישית האתרים האלה לא מתאימים, בגלל כל הפסילות הללו. אם משהו מוצא חן בעיני - אין לי בעיה ללכת עם זה עד הסוף, בלי משחקים ובלי כלום. הבעיה שלי - היא ההתחלה. וסליחה, באמת, שאני צריכה גיצים. גיצים זה מה שמבחינתי גורם לדבק הראשוני של מה שלא יהיה במערכת היחסים, ומה שגורם לי לרצות ולדבוק בבחור ובמערכת היחסים בנינו. הרי מה מבטיח לי שמערכת היחסים תמשיך? לא הרבה. וגם לא משנה מה אני אעשה בה, כי זה לא קשור רק אלי. ולכן - אם אני "מתפשרת" בתוך מערכת יחסים - והרי בכל מערכת יחסים יש פשרה - אני רוצה להתפשר כשאני ארגיש שההתפשרות שלי מקבלת גושפנקא או יותר נכון - שאני מקבלת בחזרה. אני לא רוצה זוגיות לשם זוגיות. לא רע לי לבד. כלומר - יהיה לי יותר רע בתוך מערכת יחסים בה אני לא אהיה מרוצה או שאני ארגיש שאני מתפשרת המון, עם האדם עצמו, או שאני מנסה להתאים אותה או אותו אלי, רק בשביל להיות ב"זוגיות", מאשר להיות לבד. אני לא מחפשת את השמיים. אני כן מחפשת גיצים. סלח לי באמת. גיצים זה כל מה שנשאר לי....
 
לך, אישית וספציפית לך, אני תמיד...

סולח. (וכן, כמובן שהנושא עלה לי בראש בעקבות ההודעה האחרונה שלך, אבל את ממש לא היחידה, אפילו לא פה בפורום, ואני ממש לא מדבר רק עלייך. את, ההודעה שלך, הייתה טריגר עבורי. את לא התופעה, אפילו שאחרים פתאום עושים חיקוי לא רע של דג). אבל למה "גיצים זה כל מה שנשאר לי...."? למה לחפש גיצים? אם ניקח את השדה הסמנטי הזה עוד צעד אחד (אחד יותר מדי לדעתי, אבל בכל זאת) קדימה: למה ללכת על גיצים מקומיים, שהעדר שלהם מבשר את הסוף-עוד-לפני-ההתחלה ולא, לדוגמא, להביא "נפנף", שקית פחמים, נפט וגפרור ולהדליק אש? ואגב, את אומרת "אני מוכנה להתפשר רק כאשר הצד השני גם משקיע, שהוא שווה התפשרות". אני לא אומר לרגע שאנחנו צריכים להיות עם מישהו שלוקח אותנו כמובן מאליו, כמחצלת רצפה. אני לא בקטע של ניצול (לא מצידי ולא להיות מנוצל). אבל איך את יכולה לדעת אם הצד השני שווה השקעה רק בגלל הגיצים? זה כמו שאמרתי, מערכת יחסים של ממש לאורך זמן הוא לא משהו שאני יכול להעיד עליו, גם דייטים זה כבר משהו שעבורי הוא זיכרון רחוק אבל הזיכרונות שכן יש לי הם של בחורות שלא עשו לי את זה במיידי, לא היו פרפרים (עברתי דימוי)... היו גלמים, אבל אני אמרתי לעצמי: "וואלה, אולי בסוף הם יגדלו להיות הפרפרים הכי יפים שיש". כמעט תמיד, למעשה לא כמעט, תמיד תמיד, הצד השני ויתר עליי קודם. זכותן. אבל אולי במקום שבו יש רק רמצים צריך קצת רוח בשביל אש של ממש?
 

magenta73

New member
אני אסביא את נושא הגיצים

גיצים מבחינתי זה שמשהו אומר לי שיש בבחור הזה משהו שאני רוצה להכיר יותר לעומק. אני לא יכולה להסביר את זה. זה לא קשור רק למראה. זה לא חלול ורדוד בלבד. זה משהו בבן אדם עצמו שמושך אותי אליו. אם זה מבט בעיניים, חיוך או אינטלקט או מה שלא יהיה. כימיה. זה מה שגורם לקשר להמשיך. או לפחות לרצון שלי שהוא ימשיך. בלי גיצים אין קשר.
 

dudusch

New member
את קוראת לזה גיצים, אחרים

יקראו לזה אחרת. הרעיון הוא שהבנאדם יעניין / יסקרן אותך מספיק שתרצי להעמיק את ההיכרות, לראות האם התחושות הראשוניות (ולזה בעצם נועד הדייט הראשון) היו נכונות או האם יש מצב לפתח את הגלמים בבטן לפרפרים. כל אחד מחפש את ה"מעבר" למילים, מעבר לאמירות לחדור מעבר למסיכות / הגנות וכו'. השאלה עולה משרשור אחר בו הגבת. אם לא הרגשת "גיצים" עם אף אחד אחרי האנגלי, למה המשכת? (או שאולי לא, לא ממש עוקב, מתנצל
). ואולי הפרמטרים שלך השתנו? באופן שאפילו אין לך מודעות אליהם? ואולי התחושות שלך יצאו מכיוונון בגלל האנגלי (או בגלל מישהו אחר)? ולעיתים, ממש כמו בעולם חיפוש העבודה, ישנן תקופות יובש בהן ההיצע דל...
 

magenta73

New member
אני לא יודעת למה.

ולמה המשכתי? כי היה שם משהו אחר מגיצים. מותר לנסות, לא?
 
משפט "פולני" ששמעתי מאמא שלי...

המון בתור ילד: "איך תדע שזה מגעיל ואתה לא אוהב את זה וזה איכסה אם אף פעם לא אכלת את זה קודם?" :) :) :)
 
זהו, שלא...

על החוכמה-פורטא הזו גם אני חשבתי. התשובה לא אחרה להגיע: "נו, מה אתה מתלונן? תוספת בשרית!" :) :) :)
 

ד נ י ת3

New member
ואני חושבת

שהבעיה נעוצה באדם עצמו שפוסל ולא במין השני. משחקים או לא משחקים, כדי לקיים זוגיות צריך מוכנות. צריך להשקיע מאמצים. זה לא פשוט בכלל. הרבה אנשים פוסלים על שטויות. ואני חושבת שהשטויות האלה באות ממקום הרבה יותר עמוק. אולי מחוסר מוכנות לקשר, אולי חוסר רצון לקשר (מכירה המון כאלה שיגידו עכשיו - אני??? אני נורא רוצה קשר!! אבל זה הם/הן שלא בסדר!!! אני לא מוצא/ת) אז זהו... שזו הדחקה בלבד. מי שבאמת רוצה - מוצא. וכן.. צריך להתאמץ בשביל זה. וגם להבין שהקושי במציאת בן זוג הוא בראש ובראשונה - אצלך.
 

eרליל

New member
ממממ

חייבת לומר שכל הרוטינה של החיפוש מאוסה בעיני. אני לא רוצה לצאת לשופינג של זוגיות, לחבר שאלונים למועמדים פוטנציאליים כאילו הייתי מנהלת משאבי אנוש בחברת כוח אדם, ועוד פחות יש לי חשק לענות על שאלונים של אחרים. כל הרעיון של אתרי הכרויות ותרבות הדייטים שהתפתחה בהם עושה לי גרדת. לא רואה שום הגיון בלצאת לפגישות על סמך תמונה וחצי וכמה משפטים בכרטיס. זה הזוי, וזה ממש לא מפתיע שפוסלים בלי סוף ויוצאים למאות דייטים עקרים. אתה מגיע לפגוש מישהו שאתה לא מכיר בכלל, ורוב הסיכויים שהוא בכלל לא יתאים לך (או אתה לו). לא מובן לי על מה הפליאה שזה נראה ומרגיש כמו שוק. אם כבר זה מפליא אותי לגלות שיש מקרים שזה אשכרה מצליח. האינטרנט הביא לחיי אנשים מופלאים, ואני בטוחה שאפשר למצוא כאן גם אהבות גדולות. אבל גם באינטרנט אין קסמים. כדי שמישהו ימצא חן בעיני אני צריכה להכיר אותו. אפשר בהחלט לתהות על קנקנו של מישהו כשקוראים אותו במשך תקופה בפורומים או בצ'ט, ואז יש בהחלט סיכוי שפגישה איתו תהיה מוצלחת ושיינתן לו סיכוי של ממש.
 
למעלה