במקרה הזה אין אפילו בינו לבינה, יש ביני לבין הפנטזיות שלי
הוא מבוגר יותר ממני, 8 שנים מעליי, בן 28 ובת 20.
אנחנו עובדים אחד עם השניה,המבטים שלנו מצטלבים לפעמים אני תופסת אותו בוהה בי, לפעמים אני בוהה בו, הוא קצת צוחק איתי אני צוחקת בחזרה.
לעיתים נדירות מאוד אפילו שולחים הודעות בודדות גם לאחר שעות העבודה סתם כי נחמד לנו.
הוא מצא בי עניין ואני מצאתי בו, המון.
מיום ליום הוא נראה יותר ויותר נהדר, מר מושלם שלי - לא מושלם בכלל, אבל הכי מושלם בשבילי.
הזיפים שלו גבריים יותר, העיניים מבריקות יותר והחיוך מתוק יותר.
הוא לא עשיר גדול ולא שרירי או הכי גבוה בכלל אין לו יותר מידיי משום דבר אבל הוא חכם, צנוע ומתחשב - בשבילי תכונות אלו שוות יותר מהכל.
אבל הוא גם לא שם עליי. אין לי את זה בשפה יפה יותר.
מידיי פעם כשהיה לנו בעבודה זמן פנוי הוא היה קורא לי להתיישב בכסא הפנוי שהיה לידו והיינו מראים אחד לשניה כל מיני תכנים משעשעים עד שיום אחד הוא הזיז את הכסא וסירב להחזיר אותו לשם.
שאלתי למה וקיבלתי "אל תקחי הכל ברצינות".
כן טוב כמובן.
אני פשוט אמשיך לשבת מולך יום יום ואנסה להבין מדוע הצעד הפתאומי הזה.
למה היחס הקר יותר.
ביטול מוחלט.
ההסבר היחידי שיש לי הוא שכנראה פירשתי נחמדות בעניין, אשמתי.
