במקרה
במקרה היום יש לי כרטיס ביקור.
לפני כמה ימים, פגשתי אישה, שאני פוגש מדי פעם.
אני לוקח את ביתי לפארק ואותה אישה מגיעה עם הילדה בה היא מטפלת.
אף פעם לא יצא לנו ממש לשוחח.
כשאני הולך לטיול לפארק עם ביתי, אני יוצא ללא אביזרים עליי, רק מפתח ותיק לילדה.
באותו בוקר החלטתי לשים שני כרטיסי ביקור בכיס. אמרתי לעצמי, "שיהיה אולי מישהו ירצה".
כשפגשתי את אותה אישה, שאינה יודעת מה עיסוקי, היא חלה לספר על כך שקיבלה מכה באצבע כף הרגל, שהיא לא יודעת האם ללכת למוקד וכו'.
לא אמרתי לה כלום עדיין.
היא גם החלה להתעניין - היא שאלה אותי על משפחתי, על אישתי על הילדים.
כשאמרתי לה שאני בנישואים שניים, היא החלה לספר לי שהיא עומדת בפני גירושין. היא נושקת לגיל 60 לדעתי, גיל לא פשוט לגירושין, לאחר 40 שנים יחד.
היא החלה לספר שקשה לה, שהיא לא יודעת מה לעשות כו'.
טוב אז נכנעתי
, אמרתי לה שכנראה לא סתם היא מספרת על הרגל ועל גירושין. הסברתי לה שאני מטפל ואולי אוכל לעזור לה במצבה.
היא החלה ממש להתעניין במה שאני עושה וחיפשה להבין אם אוכל לעזור לה. היא רצתה משהו אחר מהפסיכולוגית שהיא הולכת אליה.
בסוף הצעתי לה כרטיס
, שהיה לי במקרה מכוון.
היא שמחה לקבל.
מקרה שכזה, שמראה לה מבחינתי - "הנה מקום בו תוכלי למצוא תשובה לבעיה שלך", מעלה בי את התהייה - עד כמה הוא נתפס אצל אדם שאינו מאמין בזרימה מכוונת של החיים, בהשגחה עליונה, ביד מכוונת?
בחיים יש לנו הרבה הזדמנויות שבאות אלינו ומביאות לנו את הטוב בשבילנו.
כשפועלים מתוך מחשבה סגורה ואוטומטית, לא שמים לב אליהן.
ההזדמנויות האלו, יכולות להיות כל רגע ורגע בחיים.
אז השאלה -
עד כמה אתם ערים להן ויודעים להשתמש בהן?
איך אתם חווים את הרעיון הזה.
האם על זה דברו כשאמרו - לתפוס את הרגע?
יום נפלא לכולם.
במקרה היום יש לי כרטיס ביקור.
לפני כמה ימים, פגשתי אישה, שאני פוגש מדי פעם.
אני לוקח את ביתי לפארק ואותה אישה מגיעה עם הילדה בה היא מטפלת.
אף פעם לא יצא לנו ממש לשוחח.
כשאני הולך לטיול לפארק עם ביתי, אני יוצא ללא אביזרים עליי, רק מפתח ותיק לילדה.
באותו בוקר החלטתי לשים שני כרטיסי ביקור בכיס. אמרתי לעצמי, "שיהיה אולי מישהו ירצה".
כשפגשתי את אותה אישה, שאינה יודעת מה עיסוקי, היא חלה לספר על כך שקיבלה מכה באצבע כף הרגל, שהיא לא יודעת האם ללכת למוקד וכו'.
לא אמרתי לה כלום עדיין.
היא גם החלה להתעניין - היא שאלה אותי על משפחתי, על אישתי על הילדים.
כשאמרתי לה שאני בנישואים שניים, היא החלה לספר לי שהיא עומדת בפני גירושין. היא נושקת לגיל 60 לדעתי, גיל לא פשוט לגירושין, לאחר 40 שנים יחד.
היא החלה לספר שקשה לה, שהיא לא יודעת מה לעשות כו'.
טוב אז נכנעתי
היא החלה ממש להתעניין במה שאני עושה וחיפשה להבין אם אוכל לעזור לה. היא רצתה משהו אחר מהפסיכולוגית שהיא הולכת אליה.
בסוף הצעתי לה כרטיס
היא שמחה לקבל.
מקרה שכזה, שמראה לה מבחינתי - "הנה מקום בו תוכלי למצוא תשובה לבעיה שלך", מעלה בי את התהייה - עד כמה הוא נתפס אצל אדם שאינו מאמין בזרימה מכוונת של החיים, בהשגחה עליונה, ביד מכוונת?
בחיים יש לנו הרבה הזדמנויות שבאות אלינו ומביאות לנו את הטוב בשבילנו.
כשפועלים מתוך מחשבה סגורה ואוטומטית, לא שמים לב אליהן.
ההזדמנויות האלו, יכולות להיות כל רגע ורגע בחיים.
אז השאלה -
עד כמה אתם ערים להן ויודעים להשתמש בהן?
איך אתם חווים את הרעיון הזה.
האם על זה דברו כשאמרו - לתפוס את הרגע?
יום נפלא לכולם.
