במשרד פעיל חופש ללא רומנטיקה...
מנין לי לדעת באותם הימים מי הוא החתיך הבינלאומי הזה...
הבחור שמאות נשים נותנות בו מבט חודר... לכל עשרה מטרים שאנחנו צועדים ביחד - אל דוכן הפלאפל... או מסעדת הבשרים על האש...
עבורי היה חתיך ומושא לחלומות... רק שהימים שבו יכולה הייתי לשקוע בכסא המזכירה ולחלום אותו... או נכון יותר אותנו... התמעטו... המקום החל להיות פעיל.
פעיל מאוד.
כבר לא משרד שעושה עבודה למשרד אחר... אלה משרד שעומד ביותר מבכבוד כמשרד עצמאי בפני עצמו.
מחברים שלו מחד ומבנות חדורות מוטיבציה להשכיב את הבחור... שהיו מגיעים ומגיעות למשרד למדתי לא מעט על הבוס שלי.
ואם משווים רבים כ"כ את הנ"ל לשרשרת גיבורים בישראל... בעל תעודות מרמטכ"לים שלא העניקו לו יותר מכך בעיקר בגלל ששאפו שיתקדם ויהיה בין המובילים בצבא... האיש שבא מהמקום של נתניהו וברק... לוחם מהשורה הראשונה שבקש להיות לא מוכר ולא ידוע בחייו הפרטיים.
דם ישראלי כחול...
ואני, מה מבינה בצבא בכלל ובצה"ל בפרט?
רכבות אינן מקומות שבהן צבא ההגנה היה מגייס את לוחמיו... האמת? גם לא את נותני השירותים, היו שהשתחררו לפני שגיוסו, היו שהשתחררו תוך כדי גיוסם ויש מעטים... מעטים מאוד ששרתו איזה זמן ונפלטו כך או אחרת...
אני זוכרת את היום שקבלתי את צו הגיוס... שם גם נרשם תאריך הגיוס שלי ומקום ההתיצבות... חלמתי להיות חיילת... אבל אחים שלי יצאו ללשכת גיוס שברו מה ששברו, הרסו את מה שהרסו... צעקו וקללו ויצאו כאשר ריקי לוי מחד לא תתגייס ומחד כבוד המשפחה לא יפגע... שהיה ידוע במקומותינו שהצבא מקלקל בנות שבאו מבית טוב...
ימים שהבוס היה יוצא למשימות ממשימות שונות... לעיתים הייתי חייבת להישאר מעבר לשעות המקובלות... לעמוד על מכשיר הקשר מצד ולהיות מחוברת בקו טלפון לאחר...
אבא התנגד נחרצות... גם כך חשש או ידע ש'הסיפור' הזה יגרם רע מבחינתו ומבחינת המשפחה... אלה ששכרי שודרג ללא הכר... ואת רב מה שהרוחתי הייתי מעבירה לאמא... לרכישת מזון סיגריות... ובעיקר לחסוך מאחיי הבוגרים להיכנס חס ושלום וחס למעגל העבודה...
החופש היה מבחינתי מהות. כל מהות העולם...
צמחנו והתבגרנו בצמוד לצמיחת המשרד...
בפעמים הבאות שיצאנו לרכוש לו בגדים - יצאנו לרכוש לו בגדים... ואם היה שמצאתי פרטי לבוש? היה מתעקש לראות אותי לבושה בהם... דוגמנית הבית... חחחחחחחח
לחבר את המילים 'ריקי לוי'... 'דוגמנית'... מצחיק.
אז כבר הייתי מסדרת את החלק הדירתי שבמשרד..., מכינה לו ארוחות... וכשהיינו מספרים על עברנו... לעולם הרוחתי משהו...
טיול לכנרת... לגליל... היינו ברמת הגולן... עד שבקשתי שנעלה אל הכותל המערבי... צחק. אני לא.
וכך אחד מהסיורים היותר משמעותיים יחד עשינו לירושלים... ירושלים העתיקה...
עד שנפרדנו בכותל... הוא נותר מאחור... ואני לראשונה עומדת מול האבנים - בעזרת נשים... עומדת ובוכה... מנסה לקרא פרק תהילים משהו... לא הולך... רק בכי. מביטה לאחור רואה אותו... עומד. מחכה...
אשה חרדית לא צעירה ובהחלט לא זקנה נתנה לי ביד עט ונייר. 'תרשמי' היא אמרה לי...
רשמתי לראשונה בחיי בקשה ישירה מהקדוש ברוך הוא... 'תעשה משהו' ...
באחד הטיולים שלנו... בדרך חזרה מהצפון למרכז עצרנו ל'שני רגעים' אצל בית הוריו... 'לוקחים אוכל וממשיכים' אמר לי מודע לעובדה שבכל אופן מחכים לי בבית... ויותר מכך... עודף חופש עלול חס ושלום... שלא נחשוב על זה...
לילה טוב
