בן אהרון - לשון הקודש
כבקשתך, אפרט בקיצור את כללי ההגייה של לשון-הקודש (מבטא מזרח-אירופי). המבטא המזרח-אירופי מתחלק לשני מבטאים כלליים: מבטא רוסי/ליטאי ומבטא פולני (יש גם כמה "תתי-מבטאים", כמו אוקראיני, הונגרי ועוד). כללי הניקוד: קמץ (גם קמץ קטן): מבטא רוסי/ליטאי - o. מבטא פולני - לפעמים o ולפעמים u. פתח: a. צירה: מבטא רוסי/ליטאי - ei. מבטא פולני - ai. סגול: מבטא רוסי/ליטאי - e. מבטא פולני - לפעמים e ולפעמים ei. חיריק: מבטא רוסי/ליטאי - i. מבטא פולני - i מאופקת (כמו באנגלית). חולם: מבטא רוסי/ליטאי - ei עם נטייה ל oi (מבטא שהשתמר היום רק בקרב חסידי חב"ד, הליטאים בימינו מבטאים חולם כמו הפולנים). מבטא פולני - oi. שורוק/קובוץ: מבטא רוסי/ליטאי - u. מבטא פולני - i. כללים נוספים: 1. כמעט כל המלים מבוטאות מלעיל (זה כנראה מה שגורם לשפה להישמע קולחת יותר מעברית תקינה). כלל זה נשמר אצל הפולנים תמיד, אצל הרוסים - בדיבור ובתפילה אבל לא בקריאת התורה, ואצל הליטאים (לפחות בימינו, איני בטוח שכך נהגו הליטאים המקוריים) - בדיבור בלבד, אבל לא בתפילה ובקריאת התורה. 2. ההברה האחרונה במלה, כשהיא בלתי מוטעמת (כלומר - כמעט בכל מלה בת שתי הברות ומעלה, לפי כלל 1), נשמעת כמעט תמיד e, בלי קשר לניקוד בפועל. 3. פתח שאחריה אל"ף או עי"ן בשוא או חטף-פתח נקראת ai (כמו במלה "מעשה").
כבקשתך, אפרט בקיצור את כללי ההגייה של לשון-הקודש (מבטא מזרח-אירופי). המבטא המזרח-אירופי מתחלק לשני מבטאים כלליים: מבטא רוסי/ליטאי ומבטא פולני (יש גם כמה "תתי-מבטאים", כמו אוקראיני, הונגרי ועוד). כללי הניקוד: קמץ (גם קמץ קטן): מבטא רוסי/ליטאי - o. מבטא פולני - לפעמים o ולפעמים u. פתח: a. צירה: מבטא רוסי/ליטאי - ei. מבטא פולני - ai. סגול: מבטא רוסי/ליטאי - e. מבטא פולני - לפעמים e ולפעמים ei. חיריק: מבטא רוסי/ליטאי - i. מבטא פולני - i מאופקת (כמו באנגלית). חולם: מבטא רוסי/ליטאי - ei עם נטייה ל oi (מבטא שהשתמר היום רק בקרב חסידי חב"ד, הליטאים בימינו מבטאים חולם כמו הפולנים). מבטא פולני - oi. שורוק/קובוץ: מבטא רוסי/ליטאי - u. מבטא פולני - i. כללים נוספים: 1. כמעט כל המלים מבוטאות מלעיל (זה כנראה מה שגורם לשפה להישמע קולחת יותר מעברית תקינה). כלל זה נשמר אצל הפולנים תמיד, אצל הרוסים - בדיבור ובתפילה אבל לא בקריאת התורה, ואצל הליטאים (לפחות בימינו, איני בטוח שכך נהגו הליטאים המקוריים) - בדיבור בלבד, אבל לא בתפילה ובקריאת התורה. 2. ההברה האחרונה במלה, כשהיא בלתי מוטעמת (כלומר - כמעט בכל מלה בת שתי הברות ומעלה, לפי כלל 1), נשמעת כמעט תמיד e, בלי קשר לניקוד בפועל. 3. פתח שאחריה אל"ף או עי"ן בשוא או חטף-פתח נקראת ai (כמו במלה "מעשה").