בן בלוטשטיין ז"ל
בן בלוטשטיין ז"ל (Benny The B) עלה לירושלים מפנסילבניה שבארה"ב. הוא למד בישיבת "פרדס" בשכונת תלפיות בירושלים, ובתקופה האחרונה למד עברית באולפן באוניברסיטה העברית והתגורר בירושלים. בהמשך דרכו בחיים הוא התחיל ידידות מוסיקלית עם סגול 59 שנהיה ה-DJ הקבוע שלו והוא ניגן קבוע בפאב דיוואן תחת השם Benny The B. השילוב בין לבושו, עם כיפה וציציות, לבין ההיפ הופ שניגן, קנה לו קהל אוהדים וחברים בקרב המוסיקאים הירושלמים, ביניהם שאנן סטריט מהדג נחש. 31 ליולי 2002 - שבעה בני אדם נהרגו בפיגוע בירושלים, בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, ביניהם היה בן. במלאות שנה למותו ערך שאנן סטריט, חבר, דיסק אוסף לזכרו שנקרא Remember Ben, המקבץ קטעים של יוצרים ירושלמים. הלייבל לבנטיני פרש את חסותו על הפרויקט, שהתנהל כל כולו בהתנדבות, כשהרווחים מיועדים לצדקה. Shadud, הפותח, הוא קטע מוצלח של שאנן סטריט ודודוש קלמס, שמוגש בראפ כאוב מאוד של סטריט.DJ Datti , החותם, הוא רצועה בת 12 שניות בה הוקלט בלוטסטיין במסיבת פורים. בין לבין אפשר למצוא קטעים אלקטרוניים של חבריו, ביניהם די.ג´יי גיא מר בקטע מצוין (Not A Threat), סבסוניק עם (No Comply), יא יא כהן אהרונוב (Behind The Sun) וסגול 59, שנפרד בשיר מרגש מאוד עם A7 (Big Ben). מחווה קצרה לזכרו של בן מפי סגול 59: "יש אנשים שאפשר למצוא רק בירושלים. יש חיבורים שרק במוסיקה, ובמיוחד בהיפ הופ, אפשר למצוא. הידידות שלי עם בני התחילה משותפות מוסיקלית אבל מהר מאוד קיבלה מימד אישי. כל מי שידו בהיפ הופ בירושלים הכיר טוב את בני, כשתמיד במבט ראשון באו התגובות המשתאות של "וואו, בחור עם כיפה, זקן וציצית מתקלט היפ הופ?!". אחר כך כבר באה ההערכה לכישוריו המוסיקליים בלי קשר לאמונה, למראה או לכל דבר אחר. בני הוכיח שמוסיקה הולכת טוב עם סובלנות, אהבת אדם וחיבור בין אנשים מרקעים שונים, גזעים ואמונות שונים ואפילו סותרים. במהלך השנים זכיתי לראות ולהשתתף בלא מעט מפעלים נפלאים כמו "פסטיבל בשקל", סדנאות היפ הופ שונות ולאחרונה סדרת ערבי "נביאים בפינה" שממשיכים את המורשת הזו. כשבני נהרג, יום אחד לפני חזרתו המתוכננת לארה"ב, ההלם היה גדול והכאב בלתי נתפס. אנשים ואמנים שהכירו אותו, ובראשם שאנן, יזמו לא מעט אירועים ופרוייקטים מבורכים כדי להנציח את בני האדם, המוסיקאי והחבר. אבל לא בדרך פומפוזית ופתטית כפי שנהוג במחוותינו, אלא דווקא דרך הצלילים והחיבור האמיתי בין אנשים, מה שמוסיקה יודעת לעשות הכי טוב. עד היום "ביג בן" הוא בעיני השיר החשוב ביותר שכתבתי, שיר שכל מילה בו היא אמת והכל יצא מהלב ב"בום" אחד, בלי שיכתובים, חזרות והגהות. יהי זכרו ברוך. אנחנו נדאג שלא ישכח."
בן בלוטשטיין ז"ל (Benny The B) עלה לירושלים מפנסילבניה שבארה"ב. הוא למד בישיבת "פרדס" בשכונת תלפיות בירושלים, ובתקופה האחרונה למד עברית באולפן באוניברסיטה העברית והתגורר בירושלים. בהמשך דרכו בחיים הוא התחיל ידידות מוסיקלית עם סגול 59 שנהיה ה-DJ הקבוע שלו והוא ניגן קבוע בפאב דיוואן תחת השם Benny The B. השילוב בין לבושו, עם כיפה וציציות, לבין ההיפ הופ שניגן, קנה לו קהל אוהדים וחברים בקרב המוסיקאים הירושלמים, ביניהם שאנן סטריט מהדג נחש. 31 ליולי 2002 - שבעה בני אדם נהרגו בפיגוע בירושלים, בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, ביניהם היה בן. במלאות שנה למותו ערך שאנן סטריט, חבר, דיסק אוסף לזכרו שנקרא Remember Ben, המקבץ קטעים של יוצרים ירושלמים. הלייבל לבנטיני פרש את חסותו על הפרויקט, שהתנהל כל כולו בהתנדבות, כשהרווחים מיועדים לצדקה. Shadud, הפותח, הוא קטע מוצלח של שאנן סטריט ודודוש קלמס, שמוגש בראפ כאוב מאוד של סטריט.DJ Datti , החותם, הוא רצועה בת 12 שניות בה הוקלט בלוטסטיין במסיבת פורים. בין לבין אפשר למצוא קטעים אלקטרוניים של חבריו, ביניהם די.ג´יי גיא מר בקטע מצוין (Not A Threat), סבסוניק עם (No Comply), יא יא כהן אהרונוב (Behind The Sun) וסגול 59, שנפרד בשיר מרגש מאוד עם A7 (Big Ben). מחווה קצרה לזכרו של בן מפי סגול 59: "יש אנשים שאפשר למצוא רק בירושלים. יש חיבורים שרק במוסיקה, ובמיוחד בהיפ הופ, אפשר למצוא. הידידות שלי עם בני התחילה משותפות מוסיקלית אבל מהר מאוד קיבלה מימד אישי. כל מי שידו בהיפ הופ בירושלים הכיר טוב את בני, כשתמיד במבט ראשון באו התגובות המשתאות של "וואו, בחור עם כיפה, זקן וציצית מתקלט היפ הופ?!". אחר כך כבר באה ההערכה לכישוריו המוסיקליים בלי קשר לאמונה, למראה או לכל דבר אחר. בני הוכיח שמוסיקה הולכת טוב עם סובלנות, אהבת אדם וחיבור בין אנשים מרקעים שונים, גזעים ואמונות שונים ואפילו סותרים. במהלך השנים זכיתי לראות ולהשתתף בלא מעט מפעלים נפלאים כמו "פסטיבל בשקל", סדנאות היפ הופ שונות ולאחרונה סדרת ערבי "נביאים בפינה" שממשיכים את המורשת הזו. כשבני נהרג, יום אחד לפני חזרתו המתוכננת לארה"ב, ההלם היה גדול והכאב בלתי נתפס. אנשים ואמנים שהכירו אותו, ובראשם שאנן, יזמו לא מעט אירועים ופרוייקטים מבורכים כדי להנציח את בני האדם, המוסיקאי והחבר. אבל לא בדרך פומפוזית ופתטית כפי שנהוג במחוותינו, אלא דווקא דרך הצלילים והחיבור האמיתי בין אנשים, מה שמוסיקה יודעת לעשות הכי טוב. עד היום "ביג בן" הוא בעיני השיר החשוב ביותר שכתבתי, שיר שכל מילה בו היא אמת והכל יצא מהלב ב"בום" אחד, בלי שיכתובים, חזרות והגהות. יהי זכרו ברוך. אנחנו נדאג שלא ישכח."
