בן שלוש וחצי - בררן עם אוכל

lend1

New member
בן שלוש וחצי - בררן עם אוכל

היי,

בני בן שלוש וחצי, תמיד היה בררן עם אוכל, לא אוכל כל דבר. השנה הוא התחיל גן עירייה, והכריכים שהם מגישים בבוקר לא תמיד זה כריכים שהוא אוהב ולכן הוא מבקש פשוט לחם בלי כלום.
אני אציין, שהכניסה לגן היא לא פשוטה, בלי קשר לאוכל, והנושא הזה מגביר את זה. הגננת החליטה שהיא לא מסכימה לתת לו יותר לחם בלי כלום אלא רק עם הממרח שמגיעים באותו יום והוא חייב לטעום, אחרת הוא לא יוצא לחצר עם כל הילדים. הוא לא חייב לאכול את כל הכריך אבל חייב לטעום. אנחנו ממש לא נקטנו בגישה הזו איתו ודי זרמנו איתו עם האוכל עד היום. יכול להיות שזה טעות, אבל זה המצב.
האם הגישה הזו מקובלת? העניין הזה הופך את הכניסה לגן עוד יותר קשה ומתבטא אצלו בעניין רגשי. השאלה הראשונה בבוקר היא - מה יש לאכול היום, כי אם זה לא כריך עם גבינה צהובה או חביתה (שאת זה הוא כן אוכל) אז הוא יודע שתהיה לו בעיה עם האוכל והוא יצטרך לטעום משהו שהוא לא אוהב.
שאלה נוספת: הוא אנחנו צריכים גם לעבוד איתו בבית על זה? עד היום, דאגנו שיהיה על השולחן משהו שהוא אוהב. לפעמים מכינים במיוחד. יש גם דברים אחרים, אבל הוא לא אוכל אותם. למשל: הכנו פסטה ברוטב, אז בדרך כלל אנחנו משאירים בצד פסטה לבנה בשבילו. עכשיו עם השינוי שהוא עובר בגן - האם גם אנחנו צריכים להצטרף ל"מלחמה" או להשאיר לפחות את הבית שיישאר כמו שהיה?
תודה!
 

lend1

New member
מבחינת משקל/גובה

הוא בסדר גמור, התפתחות תקינה ועלייה תקינה במשקל. אפילו אחוזון מעל הממוצע נכון לעכשיו.
 

דר אבני

New member
את כותבת בעיקר על ענין הכריכים

ולא בטוחה שהבנתי עד כמה הוא בררן באוכל בכלל אבל
הגישה שאסור לאכול לחם בלי כלום והוא חייב לטעום- פסולה לדעתי ומחמירה את הענין , כי האוכל הופך לעונש מבחינתו
מבחינת התנהגות בבית- ראשית זאת לא "מלחמה" כפי שכתבת ואם זו הגישה היא מראש תכשל. אתם תאכלו את מה שאתם אוהבים ושהוא יחשף לזה ברמת הריח , מראה ומגע , אם הוא בוחר או לא להכניס את זה לפיו זה אצלו .
 

lend1

New member
לדעתי בררן כמו הרבה ילדים אחרים

לא משהו חריג.
לגבי ההתנהגות בבית: הגישה עד היום היתה - על השולחן יש דברים שכולם אוכלים ולא בהכרח הוא, ואנחנו נדאג שיהיה גם משהו שהוא אוהב. ואז בדרך כלל הוא יאכל רק את מה שהוא אוהב ולא מהדברים האחרים. כמעט תמיד.
אז הוא נחשף בריח, אבל כמו שאמרת בוחר לא לאכול את זה.
רציתי לשנו את הגישה, וכאן ההתלבטות שלי. מה שרציתי זה שמעכשיו - יהיה על השולחן מה שהכנו לאותו יום. אני לא אכין במיוחד בשבילו, גם אם אני יודעת שהוא באופן עקרוני לא אוכל את מה שהכנתי לאותו יום. התוצאה סביר להניח תהיה שהוא פשוט לא יאכל ארוחת ערב.
למשל אתמול: היתה פסטה בולוניז, והוא ביקש פסטה לבנה. אמרתי לו שאין והוא מאוד כעס וביקש לחם בלי כלום במקום. לא הבאתי לו כי רציתי לגרום לו להבין שאם הוא לא יאכל-לא יהיה משהו אחר.
האם פעלתי בסדר? מה ההמלצה שלך?
 

דר אבני

New member
אני לא חושבת שגישה זו תקדם משהו מעבר לתסכול

אם הוא רוצה לאכול אוכל אחר מכם, זה בסדר. במקביל תציעו כם אופציות אחרות
 
למעלה