בן שלוש ויחס נוראי לאמא

[שונקה3]

בן שלוש ויחס נוראי לאמא

שלום
אני ממש מתוסכלת הילד שלי בן שלוש מאז ומתמיד קשור יותר לאבא .
כאשר האבא מגיעה הביתה או בשבתות הילד לא מתייחס אלי בכלל ומעדיף את אביו, אבל לזה כבר התרגלתי הבעיה כלא מצא חן בעיניו משהו הוא יכול להרביץ לי ולהגיד שלא אוהב את אמא רק את אבא, ניסיתי למנוע בכל מיני דרכים אל זה לא עוזר לצערי וחוזר חלילה, גם בלי שום קשר הוא יכול להגיד שאוהב רק את אבא, מרגישה ממש רע עם זה ומין ריחוק ממנו נכון שזה ילד בן 3 אבל עדיין הילד שלי וזה כואב...
יש לציין שאבא לא נמצא הרבה רק בבוקר לוקח לגן ובערב משכיב גם לא תמיד, ושבתוצ.. עדיין הדיבור שלו וזה שהוא מכה מטריף אותי.. האם יש מצב שילד לא רוהב את איתו? תודה

 

[dvora idan]

הילד שלי בן שלוש

שלום רב לך אימא יקרה
ילד שאוהב את אביו זו ברכה.
הורים אסור להם להיות בתחרות על אהבת הילד שלהם.
הילד בוחר את מי לאהוב ואת מי לא לאהוב, ואנחנו ההורים לא שולטים בזה.
אין להורים שום פריבלגיה להעלב או להיות מתוסכלים כשהילד לא אוהב אותנו.
יש לנו תפקיד למרות שהילד לא אוהב אותנו.

הסתכלי על התנהגות הילד כעל שיעור עבורך.
הילד הוא רק בן 3 וכבר המורה והמדריך שלנו.
כשהוא אומר שהוא לא אוהב אותך,
שאלי את עצמך מה את עושה שגורם לו לא לאהוב אותך?
איך את מגיבה אליו
האם בכעס ובצעקות? האם בכבוד? האם בהנאה?

כשהילד מכה אותך
מה את עושה כדי לא לקבל ממנו מכות?
האם את מדברת? כועסת?
או הולכת מהמקום כי את לא מוכנה לקבל מכות?


הילדים מגיבים להתנהגות שלנו ההורים.
ולנו ההורים יש תפקיד ללמד ולאמן את הילדים
בכול המיומנויות הנדרשות לחיים.

 

[ווסאבי74]

בדרך כלל לא הייתי מגיבה על זה

כי אין לי ילדים. אבל בגלל חוסר התגובה שקיבלת והתגובה הנוראית שכמעט אומרת לך להאשים את עצמך אני רוצה רק לעודד אותך.
&nbsp
ילדים הם לא ישויות רוחניות שבאו ללמד אותנו שיעור - הם בני אדם עם פסיכולוגיה משלהם וסיבות משלהם לדברים שהם אומרים.
ילד אומר את מה שהוא אומר כי הוא גילה שיש לדברים האלה השפעה. אולי למשל האבא צוחק ונהנה כשהילד אומר שהוא אוהב רק אותו, ואז האמירה הזאת היא הדרך של הילד להתחנף לאבא ולמשוך את תשומת לבו. אולי זה חלק ממשחקי כח של גיל שלוש - לעשות לך דווקא כי הוא רואה שהמילים האלה מוציאות ממך תגובה.
את אומרת שלילד יש פחות שעות אבא משעות איתך, יש ילדים שבגלל זה ייצמדו למי שאיתם רוב הזמן ויש ילדים שלהפך - יחפשו יותר את מה שקשה יותר להשיג. אולי גם האבא בשעות המעטות שהוא עם הילד לא מנסה לחנך ולהציב גבולות אלא רק עושה את מה שנעים וכיף ונותן לך להיות ה"רעה" - אז ברור שאיתך יהיו יותר מאבקים.
&nbsp
אני מבינה שזה קשה לא להעלב, אבל תחשבי שכשהוא אומר לך "אני לא אוהב אותך" זה בגלל שהוא מרגיש בטוח איתך. את חלק מהעולם שלו שהוא יודע שתמיד שם.

 

[LostLander]

מסכים עם התגובה הזאת

ומאד לא מסכים עם התגובה של מנהלת הפורום.

 

[הורים טובים]

היי

אני חושבת שמה שמנהלת הפורום ניסתה לומר, זה שילדים משקפים את הדוגמא האישית שהם חובים, אבל לפעמים הם עושים גם דברים על מנת לקבל צומת לב. יכול להיות שהילד המתוק שלך רואה את התגובות שלך כאשר הוא הולך לשחק רק עם "אבא" ואת התגובות שלך כאשר הוא אומר לך "אני לא אוהב אותך". לדעתי הוא מאוד מאוד מאוד אוהב אותך והוא אומר את זה על מנת לקבל ממך יותר תשומת לב.

מה מהות תשומת לב לילד:
תשומת לב הינה נמדדת בכמות אלה באיכות. ילד לא יסתפק ברק חיבוקים ונשיקות, הוא צריך גם תגובות. על פי אדלר המניע של הילד הינו שייכות. כאשר שמים לב אלי אני שייך למשפחה. ככל שהילד ירגיש יותר שייך כך הוא יהיה יותר בראי ופנוי למשימות החיים. ילד אשר לא ירגיש את תחושת השייכות יפגין אלימות, והתנגדות.

להלן רשימת צרכים סובייקטיבית שדרושה לתחושת השייכות
.1מועילות ותרומה - על מנת שילד ירגיש תחושת תרומה ומועילות אנו תמיד נעודד שיתוף על ידי ומחמאות- כל הכבוד שהנחת את זה במקום.
.2תחושת ערך- ילד מרגיש שזכה לערכה. הוא מרגיש חשוב להוריו.
3. התייחסות אישית- אנו מתייחסים למה שהילד אומר או מרגיש. אנו לא חייבים לקבל את רצונו אך אנו קשובים לבקשתו.
5. התפתחות וצמיחה- התפתחות קוגניטיבית רגשית. אנו נוכל לעודד על ידי מימלול מצבים בהם הילד פועל. אנו נשקף לו את הסיטואציה.
6. משמעות אישית- הרגשת חשיבות לסביבתו. "מאוד התגעגעתי שהייתה בגן".
לפעמים מספיק להוסיף משחק משותף עם הילד כל יום 15 דקות... וכעבור ימים בודדים רואים שינוי.
מה שחשוב זה לשלוט בתגובות שלנו, כאשר אומרים לך "אני לא אוהת אותך" תעני "אני תמיד יוהב אותך בן מתוק שלי" וזהו... ברגע שהקהל לא מוחא כפיים ההצגה לא תמשיך.
תשומת לב מוגזמת- אנו מגזימים תגובותינו לפעילות שהיד ביצע.

 

[dvora idan]

יחס נוראי לאימא

הורים יקרים
צר לי אם מדברי הבנתם שהאימא אשמה.
ומקווה ,שונקה, שאת ידעת מה לעשות עם ההדרכה .
למען הבהירות כמה הדגשות.
ההורים, במקרה שלנו , האימא היא המובילה והמשפיעה בבית לא כך?
אם אנחנו ההורים רוצים בבית אווירה אחרת עלינו לפעול אחרת.
כי אם נמשיך להגיב כמו שאנחנו רגילים
נקבל עוד מהתגובות שאנחנו לא אוהבים.
(וזה לא תלוי בעצות שניתן אלא בפעולות שההורה עושה)
לכן
החשוב מכול הוא לתכנן דרך פעולה אחרת שלנו ,
שדרכה נשפיע על הילד לשפר את היחס שלו לאימא שלו.
לגבי האשמה:
בחינוך אין מקום ואין מטרה לחפש אשמים. (לא האימא אשמה וגם לא הילד אשם)
אם תקראו את התשובה ותחפשו את המילה אשמה - לא תמצאו.
ומדוע.
כי ניתנת כאן הדרכה
1. להבין למה זה קורה היום (יש חוק ביקום המדבר על סיבה ותוצאה)
2. לתכנן פעולות חדשות כדי לשפר את המצב בבית.

חשוב תמיד לזכור מה התפקיד שלנו.
והתפקיד אינו להתלונן, או לחפש אשמים.
אלא ללמד את הילדים ולתת להם כלים ומיומנויות שיצליחו בחיים.
ילדים בוחרים איך להגיב.
גם אנחנו בוחרים איך להגיב.
למשל:
אם היום הילד מכה.... מה אפשר לעשות כדי שלא ניתן לו את ההזדמנות להכות אותנו.

בדרך כלל הילדים לומדים זאת מאיתנו ההורים. (הורים הם המודל של הילדים)
המודעות העצמית של ההורים למה הם אומרים ומה הם עושים היא מפתח חשוב בהשפעה שלנו על הילדים.
יותר קל לשנות את התגובות שלנו (מאשר לשלוט בתגובות של הילדים )
כדאי להתמקד בשלב הראשון בהבנה מדוע הילד מגיב כמו שהוא מגיב.
כשהורים רגועים ומתיחסים בנינוחות ובחיוך לילדים - רוב הסיכויים שהילדים יאמרו שהם אוהבים את ההורים וירצו להיות בקרבתם.
ילדים הם חכמים וכשהם אומרים איך הם מרגישים הם פשוט אומרים את אשר עם ליבם.
לכן
אם נחפש מי אשם לא נמצא את הפתרון איך להשפיע על הילד שיתנהג אחרת ויאהב אותנו..
אם נסתכל איך אנחנו מגיבים ,
אם נגלה שאנחנו כועסים הרבה, לחוצים, נעלבים וכו.....
נשקיע מחשבה ונגלה גם מה אנחנו יכולים לעשות אחרת
איך אפשר להגיב אחרת - יתכן ונצליח.
נכון
באופן אוטומטי אנחנו רגילים לכעוס ולהתעצבן כשלא מקבלים את מה שרוצים.
אך הכול יכול להיות אחרת,
והתפקיד שלנו להצליח לעשות זאת וללמד את הילדים בנינוחות להתנהג כמו שראוי
"דברי חכמים , אמרו חז"ל, בנחת נשמעים!